מודל "ברירת שבטים" והתגובה החיסונית הנרכשת

הסטרפטוקוקוס הוא חיידק שגורם לדלקת גרון שבדרך כלל מסתיימת בקצת חום ושדורשת טיפול אנטיביוטי. לעיתים רחוקות החיידק יכול גם לגרום לסיבוכים קשים עד כדי פגיעה בלב. מה מונע מהחיידק לשגשג ולגרום לנו נזק אנוש? מסתבר שזה לא רק האנטיביוטיקה. בגופנו קיימים טריליוני תאי דם לבנים שכל תפקידם הוא לאתר ולחסל גורמים מיקרוסקופיים שמאיימים על הגוף.

הסרטון מסביר את אחת ממערכות ההגנה של הגוף - הפעלתם של תאי ה-B מפרישי הנוגדנים, ושליחת התאים שיוצאים להילחם באיום.

הסרטון הופק בידי דרו ברי במסגרת פרויקט WEHI-TV ותורגם על ידי צוות דוידסון אונליין

מודל ברירת השבטים

מודל "ברירת השבטים", שהתגלה בידי סר פרנק מקפארלן ברנט שגם זכה עליו בפרס נובל לרפואה, הוא העיקרון העומד בבסיס התגובה החיסונית הנרכשת. העיקרון עצמו פשוט מאוד: יש מגוון רחב של תאים שכל אחד מהם יודע לזהות מבנה אחד ספציפי. כשפולש זר נכנס לגוף ואחד התאים הללו מזהה מבנה שקיים עליו, התא הזה מופעל. בעקבות ההפעלה הוא מתחלק לעותקים רבים (שבטים, או Clones באנגלית), וגם עובר התמיינות לתאי פלסמה, שהם תאים פעילים שמפרישים נוגדנים ולתאי זיכרון, שהם תאי "גיבוי" ששומרים את הזיכרון החיסוני.

כעבור כמה ימים כבר קיים צבא עצום של תאי B פעילים שמוכנים להילחם בחיידקים ועושים זאת על ידי נוגדנים שהם מפרישים. הנוגדנים הם מבנים חלבוניים שיודעים לזהות את המבנה שגילה תא ה-B שהפריש אותם. כשנוגדן נתקל במבנה כזה הוא נצמד אליו מיד וכך מסמן לתאים בולעניים ול"מערכת המשלים" שעליהם לחסל את הפולש.

מודל ברירת השבטים אינו פועל רק בתאי B אלא גם בתאי T, שאחראים לסייע לפעילות מערכת החיסון ולחסל תאים נגועים של הגוף. ברירת שבטים מתקיימת גם בתהליך ההתפתחות של תאי B ו-T, כשהתאים יודעים לזהות קולטנים שהכרחיים לפעולה ולא לזהות מבנים אחרים שקיימים בגוף שלנו באופן טבעי - כדי שלא יתקפו תאים בריאים. זוהי מעין אבולוציה של אוכלוסיה מגוונת, שפרט אחד בה משגשג יותר מהאחרים בזכות תכונה שמועדפת על ידי הסביבה, כמו זיהוי או אי זיהוי של מבנים עוינים מסוימים.