גזע המוח הוא האזור במערכת העצבים המרכזית שמחבר את המוח, המוח הקטן וחוט השדרה. הוא מורכב משלושה חלקים מרכזיים: המוח האמצעי, הפונס והמדולה אובלונגדה. לכל אחד מהשלושה יש תפקידים שונים וקישורים שונים לחלקי המוח האחרים.

בגזע המוח נמצאים גרעינים חשובים ששולטים על הנשימה ועל קצב הלב, וגם מרכזי הכאב של הגוף. דרכו עוברים כל הסיבים המגיעים מהמוח אל חוט השדרה ולהפך ובקצהו נעשית הדקוזציה שבה הסיבים חוצים מצד אחד של המוח לצד הנגדי של הגוף.

הסרטון מציג את האנטומיה של גזע המוח ואת חלקיו השונים:

צוות תקשורת המדע של מכון דוידסון תרגם עבורכם סדרת סרטונים דומים הסוקרים את חלקיו השונים של המוח והתאים שמרכיבים אותו. רשימת הפרקים המלאה של הסידרה מופיעה בתחתית העמוד.

במדולה ובפונס נמצאים הגרעינים של רוב העצבים הגולגולתיים, ביניהם העצבים האחראים על התחושה מהפנים והקרקפת, הטעם, השמיעה, חישת התאוצה ועל הפעלת שרירי הלעיסה, הלשון והעין. עצב חשוב במיוחד הוא העצב הגולגולתי העשירי, שנקרא "העצב התועה" (ואגוס) בהשראת המסלול הארוך ומלא הפיתולים שהוא עושה בגוף. לעצב הזה יש תפקיד מרכזי בהפעלת מערכת העצבים הפרסימפתטית והוא מורכב ברובו מסיבים שמעבירים מידע מהמוח לאיברים הפנימיים.

כעשרה אחוזים מהסיבים בעצב התועה מיועדים להעברת מידע תחושתי בכיוון ההפוך, מהאיברים הפנימיים אל המוח. העצב התועה מעצבב את הריאות, הלב, הקיבה, והלוע. בין תפקידיו הוא מסייע להאט את קצב הלב, להסדיר את הנשימה ולחולל את תנועת המעיים ההכרחית לעיכול.

העצב התועה עמד במרכזה של אחת התגליות החשובות ביותר בתחום חקר המוח – גילוי המוליכים העצביים (נוירוטרנסמיטורים). בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת ביקש המדען הגרמני אוטו לוי להכריע אם מעבר האותות מתא לתא במערכת העצבים נעשה באמצעות העברה חשמלית או כימית. בניסוי אלגנטי במיוחד, שזיכה אותו לאחר מכן בפרס נובל, הוא לקח שני לבבות של צפרדעים, האחד כשהעצב התועה מחובר אליו והשני בלי העצב. כדי שימשיכו לפעום מחוץ לגוף הוא הניח כל לב בצלוחית נפרדת עם תמיסת מלחים זהה. הוא גירה את העצב התועה המחובר ללב הראשון, וכצפוי התוצאה היתה שקצב פעימות הלב ירד. לאחר מכן לקח את התמיסה מהצלחת והעביר אותה לצלחת השנייה. הלב השני, שכאמור לא היה מחובר לעצב תועה, הגיב בצורה דומה וקצב פעימותיו פחת.

מהניסוי זה הסיק לוי שחומר כלשהו שהופרש מהעצב לתמיסה הוא מה שגורם לירידה בקצב הלב. כלומר מדובר בתקשורת כימית ולא בהעברה חשמלית ישירה מהעצב לאיבר שהוא מעצבב. לוי קרא לאותו חומר מסתורי "ואגוסטף" (החומר של הוואגוס). וכיום אותו כימיקל מוכר לנו כמוליך העצבי אצטילכולין.

להמשך קריאה וצפיה בסרטוני הסדרה:

10 תגובות

  • יצחק

    שלום, בן 79 סובל מקוצר נשימה

    שלום, בן 79 סובל מקוצר נשימה לאחר מס צעדים להתאושש ממנו לוקח מס דקות ארוכות. נשללו המון דברים החל מסטורציה במנוחה ובמאמץ אקו לב מיפוי לב צינתור ריאות לל כל ממצאים. סובל מכאבי רגליים העלו חשד למיסטניה אך בדיקת נוגדנים יצאה שלילית לאציטלכולין, כל הבדיקות תקינות . ישנם סחרחורות ממצב ישיבה לעמידה שמובילות לאי שליטה על גפיים עליונות עד להרגעות המצב, חולשה בשרירי הצוואר לעיתים מצב המחייב תמיכה לצוואר עד ןהרגעות הכאב, מעט קושי בבליעה ..האם יתכן שיש קשר בין הדברים הללו לגזע המוח..תודה יצחק

  • יצחק

    נשימה

    שלום, בן 79, סובל מקוצר נשימה בלתי מוסבר במאמץ של כמה צעדים. עברתי את מלא הבדיקות האפשרויות והכל תקין. בוצעהחל מצינתור אקו לב ריאות סריקות שונות ואין אף ממצא. היה חשד למיאסטניה עקב כאבי רגליים ובעיות נשימה בדיקת דם לאציטל כולין שלילית ראוי לציין שאני סובל סחרחורות מהותיות עד אי שליטה בגפיים העליונות, בעיות בשרירי הצוואר..יכול להיות שישנה בעיה בגזע המוח שמשותפת לבעיות שציינתי..תודה

  • מיי

    "כעשרה אחוזים מהסיבים בעצב

    "כעשרה אחוזים מהסיבים בעצב התועה מיועדים להעברת מידע תחושתי בכיוון ההפוך, מהאיברים הפנימיים אל המוח. " בויקיפדיה כתוב 90%.

  • עמית

    ישנה טעות בטקסט. נא לתקן.

    לעצב הואגוס יש תפקיד מרכזי בהפעלת מערכת העצבים הפאראסימפתטית.

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןעידו מגן

    תודה

    צודק, תוקן! עידו

  • yael susana bitton

    מכה סכין קראטה בגרון

    לפני חודש קיבלתי מכה חזקה מאוד באזור הצואר קדמי, מכה קראטה בשם סכין . מעז יש לי כמאט 24 שעות כאב ראש וסחרחרות. Eeg וצילום צואר תקין חוץ שחסר בין חוליות תחוס.
    מה יכול להיות הדבר שנפגע?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןביאנה

    ייעוץ רפואי

    סוזנה שלום,
    האתר שלנו איננו רפואי, ואנחנו לא מוסמכים לתת חוות דעת רפואית. אנא פני לרופא מומחה בעניין זה.
    בברכה,
    ביאנה ברנשטיין

  • susana

    הרופאים בקופה לא מתיענינים במכה שקיבלתי סובלת מעז כהבי ראש בודק

    למי יכולה לפנות?

  • עמית אגמי

    פגיעה בגזע המוח האחורי משני הצדדים

    שאלתי כאשר יש פגעה בגזע המוח במהלך הזמן התפקוד שנפגע חוזר?

  • דר ענת לונדון

    פגיעה בגזע המוח

    עמית שלום,

    שאלתך יפה אך גם מורכבת. הצפי לשחזור התפקוד שנפגע תלוי בגורמים רבים וביניהם: עוצמת הפגיעה, מיקום הפגיעה בתוך גזע המוח, הטיפול הרפואי שניתן לנפגע והזמן שעבר מרגע הפגיעה ועד למתן הטיפול.

    כפי שקראת בכתבה, גזע המוח מכיל שלושה אזורים עיקריים. פגיעה באזור המוח האמצעי (midbrain) עלולה לגרום לשיתוק מוטורי והעדר שליטה בתנועות הגוף. פגיעה באזור הפונס עלולה לגרום לירידה בעיבוד תחושתי וכן לאובדן הכרה. ואילו פגיעה באזור המדולה אובלנגדה עלולה לגרום לבעיות נשימה קשות, הפרעות בקצב הלב ואף מוות.

    ככלל, יכולות התיקון הספונטני ויצירת תאי עצב חדשים מוגבלות במוח בהשוואה למערכות אחרות בגוף. ישנם שני אזורים במוח בהם מתבצעת יצירת תאי עצב חדשים – ההיפוקמפוס ואזור הסמוך לקירות החדרים במוח.

    עם זאת, זוהו אזורים נוספים, וביניהם גם גזע המוח, בהם קיימים מצבורים של תאי גזע שמסוגלים תיאורטית להפוך לתאי עצב חדשים. עדיין לא ברור מה תפקידם של תאי גזע אלו והאם הם מסוגלים לייצר תאי עצב פעילים.

    הטיפול הראשוני והמידי יכול להיות מכריע בפגיעה במוח בכלל ובגזע המוח בפרט. בפגיעה כתוצאה משבץ מוחי, כאשר נחסמת אספקת החמצן לגזע המוח, המסת קריש הדם והחזרת זרימת הדם לאזור במהירות יכולה לסייע בהפחתת הנזק ובשיפור סיכויי ההחלמה.

    פגיעת מוח מלווה לעיתים בבצקת - הצטברות נוזלים ברקמות המוח ועליה בנפח המוח, מצב שגורם להעלאת הלחץ התוך גולגולתי. תופעה זו עלולה לגרום למעיכה ולמוות של תאי עצב ולכן יש לטפל בה מידית באמצעות תרופות המאזנות את הפרשת הנוזלים או באמצעות ניתוח המאפשר את שחרור הלחץ שנוצר.

    כמו כן, מערכת החיסון, שמתגייסת לסייע בטראומה שנוצרה, עלולה לצאת מכלל שליטה וליצור דלקת כרונית ולכן יש צורך בבקרה של התגובה החיסונית ליצירת סיוע אופטימלי של מערכת החיסון.

    רוב הפעולות שמבוצעות כיום מיועדות למניעת התפשטות הנזק והחמרת הפגיעה. בהינתן טיפול ראשוני מהיר ובתהליך שיקום ממושך ישנה אפשרות לשחזר תפקודים מסוימים. אך ברוב המקרים לא יתאפשר שחזור מלא. עם זאת, מיטב החוקרים בעולם מנסים למצוא שיטות לחידוש אזורים פגועים במוח, החלפה של תאים פגומים ושחזור תפקודים שאבדו. חלק מהשיטות האלו נבחנות כעת בניסויים קליניים.

    בברכה,
    ד"ר ענת לונדון