התקופה שאחרי הגשם היא הטובה ביותר לליקוט פטריות מאכל. אך יש להיזהר מאוד מאחיותיהן המסוכנות, שחלקן אף קטלניות
כולנו מכירים את האמרה "צצים כפטריות אחרי הגשם", ואכן אין כמו הימים שאחרי הגשם בדצמבר-ינואר כדי לצאת ולראות פטריות ביער ואף ללקט את אלה מהן שטובות למאכל. השאלה היא איך אפשר לזהות פטריות רעילות ולהבדיל ביניהן לבין פטריות אכילות? מהן בכלל "פטריות" מבחינה ביולוגית, ומדוע חלקן רעילות?
במובן הביולוגי הרחב, פטריות (Fungi) הן אורגניזמים שמעכלים את מזונם מחוץ לגופם וחיים על חומר אורגני, חי או מת, שמשמש להן מצע גידול – למשל עצים. הן סופגות לתוך תאיהן את רכיבי המזון המפורקים ממצע הגידול. פטריות ה"כובע" המוכרות לנו הן רק חלק קטן מתוך למעלה ממאה אלף מיני פטריות שקיימים בעולם. פטריות אחרות שמוכרות לנו הן השמרים, שמשמשים להתפחת בצק ולייצור אלכוהול, ופטריות עובש כמו אלה שצצות על מזון ישן. אחת מהן, אגב, היא הפניציליום, שממנה הופק הפניצילין – התרופה האנטיביוטית החלוצית ששינתה את עולם הרפואה.
מדוע הפטריות רעילות ואילו השפעות בריאותיות יש להן?
כיוון שפטריות רבות מגנות על עצמן בעזרת חומרים קוטלי חיידקים (למשל הפניצילין) ורעלים אחרים, אין פלא שחלקן הגדול מסוכנות למאכל. רבות מהן משבשות את פעילותה של מערכת העצבים הפרה-סימפתטית, שתפקידה להרגיע את מערכות הגוף ולהחזיר אותו לפעילות שגרתית אחרי התמודדות עם סכנה. בין השאר המערכת הזו מורידה את קצב הלב ואת לחץ הדם, מגבירה הזעה, מצרה את האישונים ואת דרכי הנשימה ומגדילה את הפרשת הרוק. הנתיב העיקרי להפעלת המערכת הוא באמצעות קולטנים שקיימים בתאי עצב מסוימים ומכונים "קולטנים מוסקריניים". במצב תקין הקולטנים האלה מופעלים כשנקשר אליהם מוליך עצבי בשם אצטילכולין.
הפטרייה אמנית הזבובים, או זבובנית (Amanita muscaria), מאופיינת בכובע אדום עם נקודות לבנות וידועה מספרי הילדים כביתם של ננסים. למרות הקונוטציות החיוביות, סכנותיה רבות כיוון שהיא מכילה מוסקרין – חומר הדומה לאצטילכולין ומפעיל את הקולטנים המוסקריניים, ולכן גורם להשפעות הפיזיולוגיות שהזכרנו. בנוסף, הפעלת קולטנים מוסקריניים במוח מעוררת הזיות.
התכונה הזו של הפטרייה הפכה אותה לחלק מפולחן שבו הנפש אמורה להגיע למצב תודעתי אחר, ויש המשתמשים בה כסם. אולם נוסף על ההזיות היא עלולה לגרום לבלבול, חרדה, התקפים פסיכוטיים, פרכוסים ובמקרים נדירים מאוד גם למוות. למרות כל אלה היא אינה כלולה בפקודת הסמים המסוכנים במדינת ישראל ואין איסור חוקי על צריכתה.
זבובנית אינה גדלה בארץ, אך קרובת משפחתה, אמנית מנומרת (Amanita pantherina), נפוצה ברמת הגולן. גם היא משפיעה על מצב התודעה, אם כי השפעותיה חלשות יותר. פטרייה אחרת מאותו סוג היא אמנית המוות (Amanita phalloides) הגדלה על עצי אלון בגליל. הרעלן שלה, אלפא-אמניטין, פועל בעיקר בכבד, שם הוא מעכב אנזים שאחראי על ייצור חלבונים. בלי אפשרות לייצר חלבונים, תאי הכבד אינם יכולים לתפקד ואינם מסוגלים לנטרל רעלים, לכן אכילת הפטרייה עלולה לגרום למוות – ומכאן שמה.
פטרייה שמזיקה לכבד בדרך אחרת היא דיואית משחירה (coprinusAtramentarius), שמעכבת את האנזים שמפרק אלכוהול ולכן אסורה למאכל אחרי שתיית משקאות אלכוהוליים. היא גדלה בשדות ובפארקים. פטריות אחרות, כמו טבורית הזית (Omphalotus olearius) גורמות להפרעה במערכת העיכול, כיוון שהן מכילות חומרים שפועלים ישירות על הקרום הרירי של המעיים. היא נפוצה בגליל העליון ובכרמל.
אז אילו פטריות טובות למאכל?
הידועה והפופולרית ביותר בפטריות המאכל היא ארנייה מצויה, שגדלה על מצע של מחטי אורן ירושלים הנפוץ בכל היערות הנטועים בארץ. צבע הכובע שלה חום-צהבהב עד חום אדמדם, וקל יחסית לזהות אותה לפי הנקבוביות דמויות ספוג שבחלקה התחתון, בניגוד לרוב הפטריות שלהן יש מתחת לכובע מבנה דמוי דפים. עם זאת חשוב לשים לב לא רק לפטרייה אלא גם לעצים שהיא גדלה לידם. בחורשות אלונים גדלות פטריות גושית הזאב (Boletus lupinus), הדומות בצורתן לאורניות אך בניגוד אליהן – רעילות.
צריך לשים לב שאין מאפיינים משותפים לכל פטריות המאכל או הפטריות הרעילות. כדי להבחין ביניהן יש להכירן היטב או להיעזר במגדיר פטריות. בכל מקרה עדיף לא להסתכן אם אינכם יודעים בוודאות שהפטרייה שלפניכם אכן ראויה למאכל. אז צאו לטבע לאחר הגשם, תהנו ולקטו פטריות כאוות נפשכם, אבל לפני שאתם אוכלים אותן זכרו את הכלל: "אם יש ספק, אין ספק".
ד"ר עידו מגן
המחלקה לגנטיקה מולקולרית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
