עורו של תמנון מקליפורניה יכול לחוש באור בלי צורך בקלט מהמוח. חישת האור העור נעשית באמצעות אותה משפחה של חלבונים רגישים לאור שנמצאים בעיניים – תהליך שלא תואר עד כה ברכיכות מסוגו של התמנון
לתמנון יש יכולת מיוחדת – הוא יכול לשנות את הצבע, הדפוס ואפילו המרקם של עורו, לא רק למטרות הסוואה אלא גם לתקשורת. בהיותם הנבונים, הניידים והגדולים ביותר מבין הרכיכות, התמנונים משתמשים בעיניים הכמעט אנושיות שלהם כדי לשלוח אותות לאיברים בעלי פיגמנטים בעורם שקרויים כרומטופורים, והם מתרחבים ומתכווצים כדי לשנות את המראה של התמנון.
כעת מגלה מחקר חדש שגם לעור עצמו יש יכולת חישה משלו. "העור של תמנון אינו חש באור באותו דיוק כמו העיניים והמוח" אומר דזמונד רמירז, מכותבי המאמר, "אבל הוא יכול לחוש בשינוי בעוצמת אור. העור שלו אינו מגלה ניגודי צבע וגבולות, אלא רק בהירות".
כדי לבדוק את התופעה הקרינו רמירז ושותפו טוד אוקלי אור לבן על רקמת התמנון, וראו שהאור גרם לכרומטופורים להתרחב ולשנות את צבעם. כשהאור כובה הכרומטופורים התרפו והעור חזר לגוון המקורי שלו. לדברי רמירז, התהליך הזה רומז שיש חיישני אור שמקושרים לכרומטופורים ומאפשרים לעור להגיב גם בלי קלט מהעיניים או המוח. שני החוקרים כינו את התהליך "התרחבות כרומטופורים תלויית-אור", או בראשי תיבות: LACE.
התמנון הקליפורני | צילום: ויקיפדיה
כדי לתעד את רגישות העור לאורך הספקטרום של האור הנראה חשפו רמירז ואוקלי עור של תמנון לאורכי גל שונים – כלומר, צבעים שונים – של אור, מסגול ועד כתום, ומצאו שזמן התגובה היה מהיר יותר עם אור כחול. ניסויים מולקולריים, שנועדו לקבוע אילו חלבונים התבטאו בעור, הראו שרודופסין – שמיוצר בדרך כלל בעין – נמצא גם בתאי העצב התחושתיים על שטח פני הרקמה.
לדברי אוקלי, המחקר החדש רומז על התאמה אבולוציונית. "גילינו מרכיבים חדשים של ההתנהגות המורכבת מאוד של ההסוואה", אמר, ולא שכח לכנות את התמנונים "כוכבי הרוק של חסרי החוליות. נראה כאילו המנגנון של גילוי האור בעיני התמנון, שהיה קיים זה זמן רב, עוצב מחדש כדי שיוכל לחוש באור גם על פני העור, ולשמש ל-LACE. במקום להמציא דברים חדשים ב-LACE צירף מחדש חלקים שקיימים כבר".
תמנונים אינם הרכיכות הימיות היחידות שעורן חש באור, אבל נכון להיום לא ידוע אם גם העור של בעלי חיים אחרים מכיל אופסינים. אם כן, יהיה מעניין להבין איך שתי הקבוצות הללו קשורות, אומר רמירז. "האם לכולם אב קדמון משותף או שהם התפתחו כמה פעמים בנפרד? אילו התנהגויות חולקות הקבוצות השונות ובאיזה סוג של התנהגויות מעורב העור שמסוגל לחוש באור"? רמירז ואוקלי עורכים כעת ניסויים נוספים כדי לענות גם על השאלות הללו.
לסקירה עיתונאית (באנגלית)
ד"ר עידו מגן
המחלקה לגנטיקה מולקולרית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
