מחקר חדש מגלה: יש חיידקים שמוכנים לתרום חלקים מהקרום שלהם לאחיהם הפצועים, כדי לתקן תאים פגועים ולשפר את הכשירות של האוכלוסייה כולה. זו העדות הראשונה לכך שחיידק מוכן להקריב את משאביו כדי לתקן את חבריו
חיידקים נתפסים לכאורה כיצורים פשוטים ואנוכיים שיודעים רק להתחלק ולבצע כמה פעולות בסיסיות אחרות. מחקר חדש, בניהולו של דניאל וול מאוניברסיטת ויומינג, מגלה אצל זן מסוים שלהם פעילות חברתית מורכבת ואפילו אלטרואיסטית. מתברר שחיידקי קרקע ממשפחת המיקסובקטריה יכולים "לדלל" את הנזק שנגרם לקרום החיצוני של חיידקים אחרים שנפגעו ולחלוק איתם את תוכן הקרום הבריא שלהם.
התופעה הזו מקבילה לריפוי פצע בגוף של יצורים רב-תאיים מורכבים. "כשהגוף נפצע, התאים יכולים לתאם את התפקודים שלהם כדי לרפא את הרקמה הפצועה", אומר וול. החיידקים הללו הם יצורים חברתיים וכוחם טמון במספרם הגדול, שמאפשר להם לפעול בשיתוף פעולה ולבצע התנהגויות מסוימות. שונות מופרזת באוכלוסייה מאיימת על ההתנהגויות הללו ואפשר לתקן אותה על ידי "התגייסות" של התאים הבריאים לטובת אחיהם הפגועים. השונות הזאת יכולה לנבוע מחשיפה של תאים לסביבות שונות בתוך האדמה, או גיל לא אחיד של התאים.
ביופילם, תאי חיידקים נדבקים זה לזה על משטח | צילום: המרכז לשליטה ולבקרת מחלות (CDC), ארה"ב
שיתוף מזון
מקרה נוסף שיכול לגרום לתאי מיקסובקטריה לשתף פעולה הוא מחסור תזונתי. במצב כזה הם יוצרים מבנה שעמיד בפני תנאי עקה, שנקרא "גוף הבשלה" ומאפשר רבייה לא מינית.
תאי המיקסובקטריה חייבים להתמודד בסביבתם הטבעית עם גורמים הפוגעים בשלמות התא, אומר וול. "במקום לדאוג רק לעצמם, כמו מיני חיידקים אחרים, התאים הבודדים חוברים יחד כקבוצה כדי לסייע ל"קרוב משפחה" שניזוק. הייחוד שלהם בין החיידקים הוא בכך שיש להם חיים רב-תאיים אמיתיים. החיים האלה הרמוניים יותר מהחיים של חד-תאיים השונים זה מזה, ואנו חושבים ששיתוף הקרום החיצוני הוא מה שמאפשר את זה".
החוקרים מתעניינים בשאלה איך התרחש המעבר האבולוציוני לרב-תאיות, כלומר, איך זה התפתח שיתוף פעולה שבו תאים יחידים מתעניינים לא רק בעצמם אלא גם בחבריהם. לכאורה התנהגות אלטרואיסטית כזאת אינה הגיונית, כי מבחינה אבולוציונית כל פרט דואג קודם כל לעצמו ולא לחלשים שלצדו, כך שהמתאימים ביותר הם אלה ששורדים ומעבירים את התכונות שלהם הלאה.
אחד החוקרים השותפים למחקר אומר שאפשר ליישם את תוצאות המחקר לטיפול בזיהומים בבני אדם, למשל, כאלה שנובעים מעמידות לאנטיביוטיקה. באחד הניסויים שנעשו, זן של מיקסובקטריה יצר לעמידות לאנטיביוטיקה אצל זן אחר. זה קרה כשתאים העבירו את הקרום החיצוני שלהם לתאים אחרים, כך שישמש להם כמעין "שריון".
"כשם שהעור של בני אדם מגן על גופם ועל התאים הפנימיים שלהם מפני נזקים סביבתיים, חיידקים מגנים של עצמם באמצעות הקרום החיצוני ומשנים אותו כתגובה לעקה. כשמשנים את המבנה הכימי של השריון אפשר לשנות גם את פרופיל העמידות שלהם לאנטיביוטיקה", מסכם וול.
לסקירה עיתונאית (באנגלית)
