השוני הגנטי בין הורה וצאצאיו תלוי ביכולת של הגוף לייצר תאי מין שמכילים רק מחצית מהמטען הגנטי של כל הורה. התאים הללו נוצרים בתהליך שנקרא מיוזה, או "חלוקת הפחתה"
עובדה ידועה היא שכל אדם דומה לשני הוריו במראה, באופי, בתכונות גופניות ועוד. הסיבה לדמיון זה היא שבשלב יצירת העובר מתאחדים המטענים הגנטיים של תא הזרע של האב ותא הביצית של האם, ויחד הם יוצרים שילוב של שניהם. כל אחד מהתאים הללו מכיל עותק אחד של המטען הגנטי, בניגוד לתאים רגילים שמכילים שני עותקים. אותם תאי רבייה נקראים "גמטות" או "תאים הפלואידיים".
תהליך חלוקת ההפחתה דומה מאוד לחלוקה תאית רגילה (מיטוזה). כמו במיטוזה, תהליך החלוקה מתחיל בהכפלה של ה-DNA. אחרי שההכפלה מסתיימת מתרחש אירוע ייחודי שנקרא שחלוף. במהלך השחלוף, הכרומוזומים המקבילים נצמדים, ושתי הזרועות המקבילות של הכרומוזום - הכרומטידות - מחליפות ביניהן מקטעים מקבילים. האירוע הזה הוא אחד השלבים החשובים בחלוקת ההפחתה משום שהוא מאפשר יצירת מגוון גנטי רב בצאצאים שיווצרו בעתיד מהגמטות.
אחרי תום השחלוף, בדומה לחלוקת מיטוזה, הכרומוזומים נפרדים ומתיישרים לאורך קו המשווה של התא, שם סיבי הכישור (spidle apparatus), מתחברים אליהם ומושכים אותם אל קטבי התא. כשהתנועה מסתיימת, התא מתחלק לשני תאים לא זהים. השונות ביניהם נובעת מאותו שיחלוף שהזכרנו.
בשלת הזה לגמטות עדיין יש את שני עותרי המידע הגנטי. כדי שהתאים יוכלו להפול לתאי מין, עליהם לעבור חלוקה נוספת, שתותיר בהם עותק יחיד של המידע הגנטי. העותק החסר יושלם בעתיד, כאשר תא המין יפגוש שתא מין נוסף של בן או בת הזוג לזיווג.לשם כך, הכרומוזומים מסתדרים מחדש סביב קו המשווה, וסיבי הכישור נקשרים ומושכים את הכרומטידות לקטבים. רק אז התא מתחלק שוב ונוצרים לבסוף שני תאים.
בסוף התהליך מתקבלים ארבעה תאים לא זהים, שלכל אחד מהם מטען גנטי יחיד, ושמוכנים לשמש כתאי מין.
