אוזון הינו גז המכיל שלושה אטומי חמצן הקשורים זה לזה. האוזון מהווה חלק חשוב באטמוספרה שלנו. האוזון חוסם קרינת שמש מזיקה ובכך מאפשר חיים מורכבים בכדור הארץ. קיימים גזים רעילים הנקראים פריאונים ופוגעים בשכבת האוזון. גזים אלו נמצאים בגזי קירור ישנים ובתרסיסים מסוימים.
הסרטון מציג את גז האוזון ואת אופן הפגיעה בו על ידי פריאונים:
השכבה שסופגת קרינה מסוכנת
אוזון הוא מולקולה המכילה שלושה אטומים של חמצן, בניגוד לחמצן שאנו נושמים המכיל שתי מולקולות חמצן. רוב האוזון נמצא בשכבת הסטראטוספרה בחלקה העליון של האטמוספרה, שם הוא נוצר. האוזון נוצר כאשר קרינת UV חזקה פוגעת במולקולת חמצן ושוברת את הקשר. החמצנים הנותרים נקשרים למוקולות חמצן אחרות ליצירת שתי מולקולות אוזון. האוזון סופג את רוב קרינת ה-UV המזיקה מהשמש לפני שהיא מגיעה אלינו. קרניים אלו עלולות לגרום לסרטן העור ומחלות נוספות.
קבוצת מולקולות הנקראות כלורופלואורו פחמנים, או בקיצור פריאונים (CFC) מהווים איום על שכבת האוזון. פריאונים הם מולקולות המכילות כלור, פחמן ופלואור ומשמשים בעיקר כגזי קירור במזגנים או מקררים ישנים. בגלל שמדובר בגז, הוא עלול לדלוף מהמכלים aבהם הוא מאוחסן ולהגיע לאטמוספרה. כאשר הוא מגיע לאטמוספרה, מדענים מאמינים ששרשרת תגובות הגורמת להרס מולקולות אוזון מתרחשת.
ראשית, קרינה חזקה מהשמש שוברת אטום כלור מהפריאון. אטומי הכלור הללו מגיבים עם מולקולות נוספות באטמוספרה. כאשר מולקולות פריאון מגיבה עם מולקולת אוזון, היא "גונבת" את אחד החמצנים ויוצרת למעשה כלור חד חמצני ומולקולת חמצן. הכלור החד חמצני מגיב בקלות עם אטומי חמצן בודדים ליצירת חמצן ואטום כלור הממשיך לפרק מולקולות אוזון. מדענים מעריכים כי אטום כלור יחיד יכול לפרק 100,000 מולקולות אוזון. הכלור למעשה מתפקד כקטליזטור (זרז) לפירוק אוזון.
