ההסטוריה של כדור הארץ רצופה באירועים בהם מינים, סוגים, ואף משפחות שלמות של יצורים חיים נעלמו ללא שוב. ולמרות זאת, המגוון הביולוגי העולמי בימינו הוא הרחב ביותר שהעולם ידע אי פעם. מהן ההעלמויות הללו? מדוע התרחשו? מדוע נעלמו הדינוזאורים? למה נעלם הדודו ממאוריציוס, ומה אפשר ללמוד מסיפורו?
כדור הארץ (כדו"א) הוא כוכב תוסס ומלא חיים. המגוון הביולוגי של בעלי החיים על פני הכוכב הוא עצום, וזאת הודות לצירוף של תנאים ייחודיים השוררים על פניו המאפשרים זאת. השונות הביולוגית בין היצורים החיים על פני כדו"א ניכרת בשלוש דרגות: ברמה הגנטית, ברמת המין, וברמת המערכת האקולוגית. ניתן אם כן להגדיר מגוון ביולוגי כסך כל הגנומים (genomes), המינים (species), והמערכות האקולוגיות בתוך אזור מסויים. מגוון ביולוגי הוא מדד ל"בריאות" של מערכת אקולוגית, שכן הוא משקף את יכולת המערכת לספק "שירותים" וסביבה תומכת לגדילתם של יצורים חיים (למשל חמצן לנשימה, אור לפוטוסינטזה, טמפרטורה סבירה לקיום מים נוזליים, רוח להאבקה, אדמה להתחפרות, ועוד). ירידה במגוון הביולוגי של יצורים חיים בתוך מערכת אקולוגית, על פי רוב מעידה על פגיעה ב"בריאות" המערכת - פגיעה במרכיב במערכת שהכרחי לתמיכה בחיים של יצור מסויים או מספר יצורים. לעיתים פגיעה ביכולת המערכת האקולוגית לתמוך בחייו של אפילו רק יצור אחד תוביל לפגיעה גם באחרים, וזאת משום שברובן ככולן של מערכות אלו בעלי החיים אינם מנותקים אלא מקיימים יחסי גומלין כגון טורף-נטרף, צוותאות (סימביוזה), טפילות וכיוב'. עם זאת, למערכות אקולוגיות יש יכולת ספיגה או פיצוי, ולא כל שינוי בתנאים יוביל לירידה במגוון הביולוגי. הגורם החשוב והמשפיע ביותר על המגוון הביולוגי הוא קצב שינוי התנאי: ירידה/עליה דרמטית בחום הסביבה, הופעה פתאומית של טורף חדש, שינוי חד בהרכב הכימי של המים/האדמה/האטמוספירה, באם אלו מתרחשים בקצב העולה על יכולת היצורים החיים לעבור אבולוציה הסתגלותית ולשרוד את השינוי, הרי שהם ימותו ויעלמו והמגוון הביולוגי במערכת יקטן.
אם נחקור את המגוון הביולוגי של חיים על פני כדו"א לאורך ההסטוריה נראה שהוא רחוק מלהיות יציב. מחקר ההסטוריה של המגוון הביולוגי על פני הכוכב מתמקד ביצורים מורכבים שהשאירו עקבות ברורים של קיומם, דהיינו מאובנים (מכיוון שכך מחקר שכזה אינו יכול להתחשב בתרומתם של היצורים המיקרוסקופיים למגוון החיים למרות שאלו מהווים את מרבית הביומאסה של כדו"א). בנוסף, בגלל הקושי להבחין בין מינים שונים במאובנים, חוקרי המגוון הביולוגי העתיק מודדים שינוי במספר הסוגים (genera) של יצורים ולא מספר המינים. התמונה הבאה מתארת בצורת עקומה את ההסטוריה של המגוון הביולוגי על פני כדו"א - השינוי במספר הסוגים הטקסונומים של יצורים כתלות בזמן:
גרף המתאר מספר הסוגים הטקסונומיים כתלות בזמן מתוך מאגר המידע על מאובנים ימיים של Sepkoski. נוצר ע"י Philcha. הגרף תורגם ע"י צוות דווידסון אונליין ונלקח מויקיפדיה.
בתמונה ניתן לראות בבירור נקודות זמן מסוימות בהן יש ירידה חדה במספר הסוגים הניכרים בשכבות הסלע המתאימות לתקופה המצויינת. ירידות חדות אלה נקראות "הכחדות המוניות" והתרחשותן מעידה על שינויים חדים בתנאי המחייה שגרמו לפגיעה "בבריאות" של המערכת האקולוגית העולמית. מדענים מבחינים בחמש הכחדות המוניות עיקריות (למרות שבפירוש ניתן לראות שהיו יותר):
1. לפני כ 450 מליון שנים, במעבר מתקופת האורדוביק לסיילור
2. לפני כ 360 מליון שנים במעבר מהדבון לקרבון
3. לפני כ 250 מליון שנים במעבר מהפרם לטריאס
4. לפני כ 200 מליון שנים במעבר מהטריאס ליורה
5. לפני כ 65 מליון שנים במעבר מהקרטיקון לשלישון
השאלה הבאה המתבקשת היא מהם הגורמים לקטסטרופות הללו? לרוב קשה לענות בצורה חד משמעית על השאלה הזו, בעיקר משום שהארועים הללו התרחשו מליוני שנים בעבר, אך לעיתים מדענים מגלים רמזים לסיבה, למשל בצורה של שינוי בהרכב הכימי של שכבת הסלע בה נמצאים המאובנים.
על הגורם להכחדה האחרונה בין הקרטיקון לשלישון, ישנה הסכמה רחבה יחסית. הכחדה זו פגעה קשות באוכלוסיית הדינוזאורים שהיו הנפוצים והדומיננטים מבין היצורים היבשתיים, אך גם ביצורים ימיים כגון צדפות ואלמוגים. הגורם להכחדה היה כנראה מטאוריט גדול שפגע בפני כדו"א באזור חצי-האי יוקטן שבמקסיקו. ההתנגשות שהיתה בעוצמה אדירה, יצרה מכתש ענק בקוטר 180 ק"מ, וגרמה לתופעות הרות אסון בקנה מידה עולמי - רעידות אדמה, גלי צונאמי אדירים, גל הדף עצום, שרפות ענק, והתרוממות של כמויות אדירות של פיח וחומר סלעי מותך לאטמוספירה שגרמו לגשם חומצי, הסתרה של אור השמש ולכן התקררות קיצונית, ועוד.
לגבי הגורמים להכחדות האחרות דעות המדענים חלוקות. בין גורמים אלו מדענים מונים תופעות כגון התפרצות געשית נרחבת שמרעילה את האטמוספירה והאוקיינוסים, טקטוניקת הלוחות המייצרת או הורסת גשרים יבשתיים ולכן מבודדת או מאחדת אוכלוסיות יצורים, שינויי אקלים קיצוניים, התפרצות של קרינת גאמא מכוכב קרוב, שחרור גאזים רעילים לאטמוספירה כתוצאה מרעידות אדמה או התחממות, ועוד.
הכחדות המוניות היסטוריות היו אמנם קטסטרופליות למינים רבים של יצורים, אך הן אפשרו ליצורים שחיו בשולי המערכת האקולוגית בגלל תחרות עם מינים דומיננטים, להשתלט על המערכת ולהתפתח לאחר העלמותם של המתחרים. כך קרה למשל ליונקים בהכחדה ההמונית של הדינוזאורים לפני 65 מליון שנים. אולם הכחדה המונית מסוג חדש עומדת לפתחנו כיום: הכחדה מעשה ידי אדם. קצב ההכחדה של יצורים חיים בימינו עולה במאות מונים על קצב הרקע, והוא הולך ומואץ כל הזמן. מדענים מייחסים לזאת קשר ישיר להתנהגות וריבוי אנושי: כריתת יערות נרחבת לשם שימוש בעצים לתעשייה ובניה ולשם שימוש בקרקע לחקלאות, צייד ודייג מסחריים הפוגעים בשרשרת המזון, זיהום אויר (התחממות גלובלית, גשם חומצי) ומקורות מים מתוקים, תחבורה כלל עולמית הגורמת למינים פולשים מצד אחד, וקיטוע של שטחי מחייה על ידי כבישים ומסילות מצד שני, התערבות גדלה במחזורים אקולוגיים ועוד. חדשות לבקרים נכנסים מינים חדשים לרשימת המינים שבסכנת הכחדה. הדודו ממאוריציוס, שהיה מין של עוף ללא יכולת תעופה והוכחד כבר במאה ה17 בגלל צייד חסר הגבלה וחיות בית שהובאו לאי, נחשב לאחד הסמלים של ההכחדה ההמונית המודרנית, ואם המין האנושי לא ינקוט בצעדים כדי לעצור את האסון, בעוד זמן לא רב אנו עלולים למצוא עצמנו נאבקים לשרוד בעולם אותו הרסנו במו ידינו, עולם עם סוף ללא סיכוי להתחלה חדשה.
