לשריפות ישנו תקפיד חשוב ביותר באקולוגיה של אזורים מיוערים. כן, קראתם נכון. השריפה מנקה את קרקעית היער מצמחיה סבוכה ה"חונקת" את העצים, היא מחזירה נוטריינטים שונים לקרקע ומדשנת אותה, והיא אף מסייעת בנביטה של צמחים (ישנם צמחים שצומחים טוב יותר לאחר שריפות) וזאת, בין השאר, בשל צמצום התחרות. הסרטון שלפנינו מסביר על סוגי השריפות השונות, חשיבותם לבתי גידול מיוערים, הנזקים שהן עלולות לגרום (ולא רק שריפת עצים) וכמובן הקשר של האדם.
הסרטון תורגם בידי צוות אתר דוידסון אונליין
סרטון זה הופק במסגרת קורס באקולוגיה של יערות במכללת Haywood Community College
כפי שצויין בסרטון, שריפות מחולקות לשלושה סוגים עיקריים:
שריפות פני שטח - שריפות קטנות המכלות צמחייה סבוכה וצמחים קטנים על הקרקע. שריפות קרקע לא פוגעות באורח אנוש בעצים עצמם, ומביאות תועלת ליער כבר בטווח הקצר.
שריפות קרקע - אלו שריפות הנפוצות יותר באזורים רטובים כמו ביצות. השריפות מבוססות על בעירה של חומרים אורגניים וגזים דליקים כמו מתאן המצויים בביצות. הקושי בכיפוי שריפות כאלו נובע מהעובדה שהרבה פעמים הבעירה מתרחשת בכיסי גז מתחת לפני השטח, כך שלמרות שעל פני השטח האש כבתה, היא ממשיכה לבער מתחת לפני השטח ויכולה להתפרץ שוב. מצב כזה יכול להמשך שבועות ואף חודשים. דוגמא מצווינת לשריפה כזו, היא השריפה הגדולה שהתחוללה בקיץ האחרון ברוסיה, בסמוך למוסקבה.
שריפות כתר - שריפות גדולות המכלות יערות שלמים, וזאת בגלל שריפת עצים (לרוב מחטניים כמו אורנים) והקלות בה האש קופצת מעץ לעץ, ויוצרות מעין סופת אש המתקדמת במהירות ומכלה את כל אשר עומד בדרכה. השריפה שהיתה בכרמל לפני מספר שבועות היתה שריפת כתר.
שריפות מתרחשות לרוב באופן טבעי ביערות ועל אף הנזק בטווח הקצר, הן מביאות לתועלת בטווח הארוך (ובואו לא נשכח שהטבע עובד בסדרי גודל של שנים). אחד הגורמים לקיומן של שריפות גדלות הוא האדם ולא רק בגלל חוסר זהירות באש במקרה הטוב והצתה במקרה הרע, אלא גם בגלל עצם הנטייה לכבות שריפות. כיבוי שריפות לפני שהן הספיקו לבצע את תפקידן בדילול הצמחייה ודישון הקרקע, גורם לגדילה לא מבוקרת של צמחיה סבוכה, אשר מביאה להתלקחות מהירה ועוצמתיות של שריפות מאשר במצב טבעי. על מנת לפתור את הבעיה הזאת, נסללים שבילי אש רחבים המונעים מעבר אש בין קטעים ביער, מתבצע גיזום באזורים סבוכים, וישנם מקומות אשר מתבצעות בהן שריפות יזומות ומבקרות.