ביום קיץ חם בתל אביב, כשהלחות והחום מעיקים, מגיעים לעתים משבי רוח קרירים ונעימים ואנו אומרים, "סוף סוף הגיעה טיפת בריזה. אפשר קצת לנשום". אך למה בעצם אנחנו מתכוונים?
הבריזה היא רוח שחגה בצורה מסודרת לאורך היממה ליד חופי ימים ואגמים. אם נהיה ערים למהלך הרוח בחוף הים בתל אביב, למשל, נגלה שכיוון הרוח משתנה בתנועה סיבובית במשך שעות היממה.
בשפלת החוף בארץ הבריזה חגה בקיץ בכיוון השעון. בשעות הצהריים היא מגיעה ממערב ועוצמתה עד שישה מטר לשנייה, בשעות הערב היא משנה את כיוונה לצפון-מערב, בשקיעה ובשעות המוקדמות של הלילה קיימת תקופת מעבר שכיוון הרוח בה אינו מוגדר ועוצמת הרוח נחלשת עד מטר אחד לשנייה ומטה. לאחר מכן, בשעות הלילה המאוחרות עד קרוב לשלוש בלילה הרוח הופכת מזרחית ואז הופכת להיות דרום-מזרחית (5-3 לפנות בוקר). בשעות הזריחה עובר פרק זמן קצר של כשעתיים שכיוון הרוח בו שוב אינו ברור, בשעות הבוקר המוקדמות היא נושבת מכיוון דרום-מערב וחוזר חלילה.
הרוח הנושבת בלילה מכונה "בריזה לילית" או "בריזה יבשתית" הרוח הנושבת ביום מכונה "בריזה יומית" או "בריזה ימית". המחזור נמשך בשפלת החוף בארץ כל השנה ונפסק רק כשקיים אילוץ חזק יותר מזה הגורם ליצירת הבריזה. בימי חורף סוערים, למשל, הרוח מערבית בלבד בשעות היום והלילה.
מהלך הרוח בתל אביב בקיץ
מה גורם לבריזה?
הסיבה לחיגת הרוח היא הפרשי הטמפרטורה בין היבשה לים. ההבדל המשמעותי בקיבול החום של המים לעומת הקרקע יוצר פער בין טמפרטורת הים וטמפרטורת היבשה. קיבול החום של המים גבוה יותר ולכן מי הים מתחממים ומתקררים לאט יותר מהקצב המקביל של הקרקע. בארץ, למשל, טמפרטורת מי הים התיכון בחודשי הקיץ היא 30-28 מעלות צלזיוס, בעוד הפרשי הטמפרטורות בין יום ללילה ביבשה גדולים יותר. הבריזה הקיצית במישור החוף בשעות היום מסיעה אוויר קר מהים לפנים היבשה ומקלה מעט את עומס החום.
תיארנו קודם את כיוון הבריזה לאורך שעות היממה בנקודה אחת על היבשה. בפועל נשיבת הבריזה בתחנה אחת היא חלק ממערכת גדולה יותר של רוחות שחגות במבנה מלבני המכונה "תא הבריזה" או "מעגל הבריזה". כאן גם המקום להסביר שבמטאורולוגיה המילה "תא" מתייחסת למערכת רוחות שמסובבת את האוויר – למשל שלושת התאים של מערכת הרוחות העולמית. תא הבריזה נוצר כדי למחוק את ההבדל בטמפרטורות בין הים ליבשה. קימים שני תאי בריזה: תא הבריזה היומית ותא הבריזה הלילית.
תא הבריזה ביום. רוחב: כ-60 ק"מ; גובה: 2-1 ק"מ | תרשימים: על פי הרשות האמריקנית לאוקיינוס ואטמוספירה
בשעות היום אוויר קר נע מאזור הלחץ הגבוה שמעל פני הים לעבר הקרקע החמה שהלחץ מעליה נמוך (1). האוויר החם עולה מפני הקרקע ובמהלך עלייתו מתפשט ומתקרר (2). ההתקררות גורמת לעלייה בלחץ האוויר בגובה של 2-1 ק"מ מעל היבשה. בעקבות זאת נוצרת זרימה חוזרת של אוויר לכיוון הים שמכונה "הזרם החוזר" (3). מעל הים שוקע אוויר קר (4) ולכן נוצר לחץ נמוך בגובה, כלומר פחות חבילות אוויר נמצאות בגובה בהשוואה לכמות האוויר בפני הים. בעקבות שקיעת האוויר הקר הלחץ ליד פני הים עולה. כך נוצרת במעגל זרימה שמאזנת את הבדלי הטמפרטורה בין הים והיבשה.
תא הבריזה בלילה. רוחב: כ-60 ק"מ; גובה: 1-05.5 ק"מ
בשעות הלילה היבשה קרה מהים, כך שלחץ האוויר מעל היבשה גבוה לעומת הלחץ מעל פני הים ולכן הרוח נושבת מהיבשה לים (1). האוויר החם מעל הים מתרומם (2) ומתקרר במהלך עלייתו, כך שבגובה של 1-0.5 ק"מ מעל פני הים נוצר אזור בעל לחץ גבוה שהאוויר מוסע ממנו ליבשה ("הזרם החוזר", 3). האוויר הקר יורד שוב למטה מעל היבשה(4).
באזור שהאוויר בו עולה, התכנסות האוויר מעודדת את אדי המים להתעבות ועוזרת ליצור עננים. בשעות הבוקר המוקדמות בקיץ אפשר לראות בארץ עננים בשפלת החוף שנוצרו בעקבות זרמי הרוח העולים של מעגל הבריזה הימית.
עוצמת הבריזה היבשתית נמוכה מעוצמת הבריזה הימית בגלל הבדלי החספוס של פני הים והיבשה וההבדלים בעצמת הערבוב של הרוח. הבריזה היבשתית נושבת מעל קרקע מחוספסת שעוצרת את הרוח ליד פני הקרקע, בעוד הבריזה הימית נושבת מעל פני הים והחיכוך עם המים מועט יותר. עוצמת הערבוב של הרוח ביום עולה על עוצמת הערבוב בלילה. בשעות היום הרוח מתערבלת בקנה מידה גדול יותר והרוחות האנכיות נושבות בעצמה גדולה יותר בהשוואה ללילה.
ד"ר סיגלית ברקוביץ'
בוגרת פוסט דוקטורט במכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
