בערב שבת, 5 באוקטובר 2014 התפרסמה בערוץ 10 כתבה על טכנולוגיות עתידיות במזון. פרט לאזכור של שתי טכנולוגיות שנמצאות עדיין בחיתוליהן, הכתבה כולה התמקדה בנושא אחד בלבד – הנדסה גנטית בחקלאות, ובייחוד הפחדים שהיא מעוררת בציבור.
הכתבה הביאה את הטענות שעולות בשנים האחרונות נגד הנדסה גנטית, בשילוב של טיעונים מבוססי הגיון ומבוססי דמיון, שהתמקדו בתהייה גדולה אחת, "האם כולנו לוקחים חלק בניסוי הגדול בעולם?" השאלה טובה, אבל הכתב לא טרח להביא את התשובות שיש לאנשי המדע לתת לה. התוצאה: עיתונות שמעדיפה לעסוק בהפחדה במקום לתת לציבור הסברים שיאפשרו לו לשקול את הדברים באופן רציונלי ומושכל, על בסיס ביקורת ועובדות. ביקורת, כי לסכנה יש משמעות רק אם משווים אותה לחלופות. במקרה שלנו אלו שיטות הטיפוח הנפוצות שאינן הנדסה גנטית. ועובדות, כדי שיהיה על מה לבסס את הטיעונים.
נעבור אחרי הטענות שהועלו בכתבה:
1. "הצמחים המהונדסים חסינים לרעלנים או שהם מייצרים בעצמם רעלנים".
נכון ששתי התכונות המובילות בשוק כיום הן עמידות לקוטלי עשבים ועמידות לחרקים, אבל אף אחת מהן לא גורמת להם להיות רעילים לבני אדם. עמידות לקוטלי עשבים מאפשרת לחקלאי לרסס קוטלי עשבים בשדה בלי לפגוע בצמח המהונדס. עמידות בפני חרקים נוצרת על ידי גן שנלקח מחיידק שגורם לצמח לייצר חלבון שפוגע בחרקים ספציפיים. אין כאן סיבה לחשש: החלבון הזה רעיל רק לחרקים מסוג מסוים ואין לו כל השפעה על בני אדם. וכמו כל צמח מהונדס שמגיע לשדה, גם הצמחים האלה עברו בדיקות רבות וקפדניות במשך שנים רבות לפני שהותר לשווק אותם.
יש דוגמאות רבות לחומרים שרעילים לחרקים אך אינם משפיעים על בני אדם. השום, למשל, מייצר באופן טבעי קוטל חרקים בשם אליצין, שכמובן אינו מפריע לנו לאכול שום בהנאה.
ואם החשש הוא מהתכונות עצמן, חשוב לציין שעמידות לחרקים ולקוטלי עשבים הן תכונות שמוקנות גם בתהליכי טיפוח שאינם הנדסה גנטית. אך שלא כמו בהנדסה גנטית, בשיטות אלו אין שום בקרה לבטיחות המוצר.
2. "החשש הגדול מפני מזון מהונדס הוא השינוי שהוא יכול לעורר בגוף האדם. אם זרע מהונדס יכול לשנות תרכובת דנ"א של זרעים אחרים, מה מונע ממנו לשנות את הדנ"א שלנו?"
לא צריך להיות ביולוג מומחה כדי לספק תשובה לחשש שצמחים יעבירו גנים לבני אדם כפי שהם מעבירים תכונות ביניהם. צמחים אכן מסוגלים להעביר תכונות גנטיות לצמחים אחרים – כמו שבני אדם מעבירים גנים לצאצאיהם. כשצמח תירס אחד מפרה צמח תירס אחר, בזרעים יהיו בהכרח גנים מצמח האם ומצמח האב, כפי שלילדינו יש מגוון תכונות המגיעות משני ההורים.
אך כדי שגנים יעברו מצמחים לבני אדם, עלינו להזדווג עם צמחים. לא רק שאיננו נוהגים לעשות דברים כאלה, גם אם היינו רוצים לזווג אדם עם צמח היינו נתקלים במחסום גנטי. מינים ביולוגיים מוגדרים כקבוצת אורגניזמים שיכולים להזדווג ולהוליד צאצא פורה. בני אדם הם מין אחד, תירס הוא מין אחר – גם אם נתאמץ מאוד לזווג ביניהם, ילדים לא ייוולדו לתירס ולבן אדם.
שאלה נוספת היא אם ייתכן שהגנים שהונדסו יעברו אלינו בצורה אחרת. אולי אם נאכל את הצמחים, גנים של הצמחים יעברו בדרך כלשהי לדנ"א שלנו? התשובה היא שגם אם הייתה אפשרות כזאת, הסכנה שנשקפת ממנה לא הייתה ייחודית להנדסה הגנטית, כי מרגע שתכונה כלשהי הוכנסה לדנ"א של הצמח אין הבדל בין גנים שעברו הנדסה גנטית לאלו שלא – כולם חלק מאותה מולקולה ארוכה.
לכן הסיכוי שגנים שעברו הנדסה גנטית בעגבנייה, למשל, יעברו לדנ"א של אדם וישנו אותו אינו שונה מהסיכוי שהגנים לייצור ליקופן (הצבע האדום) יעברו מהעגבנייה לאדם ויגרמו לנו ללדת ילדים אדומים. האם שמעתם אי פעם על ילד שנולד עם גנים שמקורם מעגבנייה? וגנים של תפוח?
3. "נכון לעכשיו אין מחקרים שמראים קשר בין הנדסה גנטית לבעיות בריאותיות, אך הצד השני של המשוואה הוא שאיש לא מחפש עמוק מספיק".
החיפוש, למען האמת, מעמיק מאוד. אלפי מחקרים בדקו את בטיחותם של הזנים המהונדסים, דורות על גבי דורות של חיות מעבדה הואכלו מזון מהונדס, והתשובה המתקבלת חד-משמעית: לא נמצא כל סיכון מיוחד למזון מהונדס ביחס למזון שאינו מהונדס.
כאן ייכנס לרוב טיעון ידוע ומוכר – זה עדיין לא מספיק, צריך לחקור עוד! אבל כמה זה עוד? עוד אלפי מחקרים? עוד עשרות שנים של בדיקות? כמה עמוק יהיה מספיק?
ועולה גם שאלה נוספת: עד כמה נחקרים הזנים החקלאיים שמפותחים בשיטות שאינן הנדסה גנטית? למשל שיטות כמו שינוי רצף הדנ"א בעזרת קרינה רדיואקטיבית. התשובה היא שכמעט בכלל לא. לא רק שההנדסה הגנטית היא שיטת הטיפוח החקלאית הנחקרת ביותר בהיסטוריה, מעולם לא נעשה מחקר מקיף של שיטות הטיפוח האחרות.
יתר על כן, הסיכונים האפשריים של זנים מהונדסים לאלו שאינן מהונדסים אינם שונים. למעשה דו"ח האקדמיה האמריקאית למדעים משנת 2004, שבדק את בטיחות שיטת ההנדסה הגנטית, מצא שהפחד הגדול ביותר של מתנגדי השיטה – החשש שייווצרו תכונות לא מכוונות במהלך הטיפוח, קיים בכל שיטות הטיפוח ואף קיימת סבירות רבה יותר שיתממש בשיטות אחרות.
4. "נכון להיום אין שום הוכחה מדעית שהמזון המהונדס טוב יותר ממזון רגיל".
למעשה, שתי התכונות העיקריות שהזכרתי קודם – עמידות לקוטלי עשבים ועמידות לפגיעות חרקים, הביאו איתן דווקא יתרונות לא מבוטלים. דו"ח של האקדמיה האמריקאית למדעים מצא בשנת 2010 שהקרקע בשדות של זנים שהונדסו להיות עמידים לקוטלי עשבים עוברת פחות עיבוד, מאחר שצריך פחות מאמץ כדי למנוע בהם עשבייה. התוצאה היא פחות שחיקה ופחות הידוק של הקרקע – שניים מהאסונות האקולוגיים הקשים ביותר המקושרים לפעילות חקלאית. ההנדסה הגנטית מצמצמת אותם.
יתרון נוסף שאפשרו הגידולים המהונדסים העמידים לחרקים הוא האפשרות לצמצם את כמות הריסוסים. החשבון פשוט: אף חקלאי לא ישתמש ביותר חומרי הדברה מכפי שהוא חייב, וגידול שנלחם בחרקים בכוחות עצמו חוסך לו את הטרחה. כך הזנים הללו מקטינים את כמות חומרי ההדברה שנכנסים לנו למזון .
יתר על כן, נוסף על שתי התכונות האלה, יש כיום צמחים מהונדסים בעלי תכונות מדהימות ששיווקם מתעכב בגלל העלות הגבוהה של הרגולציה והפחד הציבורי הרחב – העלאת הערכים התזונתיים של המזון, עמידות בפני עקות סביבתיות ומחלות צמחים שמאיימות להכחיד מינים חקלאיים ועוד. אתם מוזמנים לעיין בעצמכם במאגר הצמחים המהונדסים שאושרו לשימוש ברחבי העולם.
שי פליישון
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
ממפעילי דף הפייסבוק "הנדסה גנטית – כל מה שרצית לדעת"
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בתגובה לכתבה זו ואנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.
כתבה זו היא חלק ממדור "יש מקום לספק", העוסק בכשלים בעיסוק התקשורתי בסוגיות מדעיות. אין לראות בה הבעת עמדה לגבי הנושא שבו הכתבה המקורית עוסקת, אלא רק על אופן העיסוק שלה במדע.
