מחקר טוב לא חייב להתקיים תמיד במגדל השן. המדע האזרחי מציע אפיק מבטיח לחקר העולם והטבע דרך שיתוף פעולה פורה עם הציבור והקהילה
בשנים האחרונות המדע משנה את פניו. כבר לא רק פרופסורים בחלוקים לבנים, ואקדמאים שמשקיפים למטה ממגדל השן ודנים בינם לבין עצמם בעניינים ברומו של עולם. המדע יוצא מהאוניברסיטה אל הרחוב, השכונה והשדה ליד הבית, והשותפים במחקר יכולים להיות גם את ואני.
מדע אזרחי (Citizen Science) הוא תחום הכולל מחקרים שבהם מדענים ואנשים מחוץ לאקדמיה פועלים זה לצד זה, ומשתפים פעולה לטובת קידום הידע האנושי. זהו תחום רחב מאוד, מכיוון שהמחקרים יכולים להיות בנושאים רבים ומגוונים, כגון אקולוגיה וסביבה, גיאוגרפיה, חקר החלל, היסטוריה ועוד.
חוקר הציפורים ריק בוני (Bonney) מאוניברסיטת קורנל בארצות הברית, שנעזר במיזמי מדע אזרחי למחקריו, הציע לסווג את התחום לשלוש קטגוריות הנבדלות זו מזו על פי מידת המעורבות של הציבור במחקר. הן נעות בין מחקרים במבנה היררכי, שבו הציבור הוא מעין כלי עזר פעיל שמסייע באיסוף הנתונים, דרך מודלים שיתופיים יותר שבהם הקהל הרחב שותף למחקר בחלק משלביו ומשפיע על מהלכו, ועד מודלים משותפים שבהם הציבור הוא חלק בלתי נפרד מהמחקר מראשיתו ועד סופו ולפעמים אף יוזם אותו.
אנשים שמעוניינים להשתתף בפרויקט מסייע אוספים נתונים ומדווחים עליהם לחוקרים. מתנדבים מתכוננים להשתתף בסקר טבע לחקר מגוון המינים | צילום: איגור ארמיאץ'-שטיינפרס
כוח עזר אזרחי
רמת המעורבות הנמוכה ביותר באה לידי ביטוי בפרויקט מסייע (contributory). מחקרים כאלה מתוכננים במלואם בידי מדענים, למען קידום מטרותיהם, הציבור שותף בעיקר באיסוף הנתונים.
דוגמה לכך היא פרויקט המיקרוביום של הצמחים, שנעזר במורים ובתלמידים לאיסוף דגימות של חיידקים ופטריות ברחבי הארץ. המטרה של המאמץ הזה היא להרכיב ספרייה גנטית של אוכלוסיית המיקרואורגניזמים (המיקרוביום) החיים בתוך צמחי ישראל, בדומה לחיידקי המעיים החיים בתוכנו, בני האדם. הפרויקט יצא לפועל בזכות שיתוף פעולה בין חוקרים ממכון ויצמן למדע, ממכון דוידסון לחינוך מדעי, ומבתי ספר מתנדבים מכל רחבי הארץ.
באופן דומה פועלים בארץ מיזמים מחקריים של דיווח על נוכחות של ציפורים, מעקב אחרי מדוזות ולאחרונה גם ניטור הזפת בחופי ישראל. בכל המקרים האלה מדובר במחקרים שבהם אנשים שמעוניינים להשתתף אוספים נתונים רלוונטיים ומדווחים עליהם לחוקרים, בעיקר באמצעות אתרי אינטרנט ואפליקציות סלולריות. כך המדענים זוכים לעזרה יקרת ערך באיסוף נתונים, שיכולה להיות משמעותית מאוד במחקרי סביבה הדורשים איסוף כמויות גדולות של נתוני שדה משטח גיאוגרפי נרחב.
בעולם קיימים פרויקטים מסייעים רבים. אחד החביבים מביניהם הוא Foldit, משחק מחשב באמצעותו השחקנים עוזרים לחוקרים לגלות אפשרויות קיפול של חלבונים. הם נהנים מבידור חינמי, ובתוך כך תורמים להתפתחות הידע על מבנה החלבונים ואפשרויות השימוש בהם, למשל בתעשיית התרופות.
הציבור יכול לעזור באיסוף נתונים וגם בניתוחם. שרידי בעל חיים שמצאו מתנדבים בשטח ורשימת המינים שזוהו | צילום: איגור ארמיאץ'-שטיינפרס
שילוב כוחות
רוב מחקרי המדע האזרחי הם פרויקטים מסייעים, וחלקו של הציבור בהם מצטמצם לאיסוף הנתונים. אולם לעיתים החוקרים מעוניינים לקבל עזרה גם בשלבים מהותיים נוספים, כגון ניתוח הנתונים והסקת המסקנות ולפעמים אפילו בחלק ממלאכת התכנון של הפרויקט. במיזם כזה, שמכונה פרויקט שיתופי (collaborative), המדענים הם הגורם הדומיננטי במחקר, שנעשה למטרותיהם, אך גם הציבור מעורב מאוד בעשייה.
בתוכנית "נחל ליד הבית", תושבי השכונות הסמוכות לנחל הירקון עוברים הכשרה, ולאחר מכן משתתפים בניטור הפסולת במי הנחל ובניתוח הממצאים. כך הם יכולים להשפיע על איכות חייהם, ואף להיות שותפים לגיבוש המלצות אופרטיביות שעשויות להשפיע על מדיניותן של הרשויות המפקחות על הנחל.
במיזם Galaxy Zoo יצרו מדענים פלטפורמה מקוונת שבה אנשים מכל רחבי העולם הוזמנו לסייע בסיווג גלקסיות על פי צורתן, בתמונות שצולמו באמצעות טלסקופ החלל האבל. המחקר הוכתר בהצלחה ובעקבותיו נולדו שיתופי פעולה נוספים. כיום פעילים במסגרת פרויקט העל Zooniverse מיזמים מדעיים רבים ומגוונים, ביניהם חקר פני השטח של מאדים, ניתוח ממצאים של צילומי תאים באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים, וצביעה של אברונים בתוך התא – מעין גרסה מדעית של "הציור השבועי לילד". במיזמים האלה הציבור אינו משתתף באיסוף הנתונים, אלא בניתוח הממצאים ועיבודם.
גם בארץ קיים מיזם משותף של הציבור ושל מדענים לניטור נוכחות פרפרים. פרפר דנאית מלכותית מסומן על ידי "מדענים אזרחיים" בקנדה | צילום: Bob Hilscher, Shutterstock
משתתפים פעילים
רמת המעורבות הגבוהה ביותר היא זאת שרואים בפרויקטים משותפים (co-created). כאן כבר מדובר על מחויבות משותפת של המדענים ושל הציבור למיזם לכל אורכו. המחקר מתוכנן בידי המדענים והציבור במשותף, והציבור – או קבוצה בתוכו – פעיל ברוב שלבי המחקר או בכולם.
דוגמה לפרויקט כזה בארץ היא מיזם ניטור נוכחות הפרפרים. הפרויקט נולד ביוזמת אגודת חובבי הפרפרים, בשיתוף מדענים, במטרה לאפשר הסקת מסקנות מהירה ורציפה על מצב הסביבה, בהתאם למצב הפרפרים. למשל המעקב אחרי אוכלוסיית הפרפרים בכרמל מלמד הרבה על הצלחת פעולות השיקום לאחר שריפת הענק שפגעה קשה בהר בשנת 2010 ועלתה בחייהם של 44 בני אדם, ומאפשר לנתב את ההשקעה הכספית בהתאם.
למיזם משותף אחר של אזרחים ומדענים אחראית עמותת Eco-ocean. את העמותה הקימו במשותף אזרחים ומדעני סביבה ימית בארץ, במטרה לבצע מחקרים, לחזק את הזיקה בין אזרחי ישראל לים ולקדם את השמירה על הסביבה הימית.
פרויקטים משותפים יכולים לחזק את הזיקה של האזרחים לטבע ולקדם שמירה על הסביבה. מתנדבים מזהים מברישית ירוקה שנמצאה בשטח | צילום: איגור ארמיאץ' שטיינפרס
אחריות חברתית
קיימים גם סוגים נוספים של מדע אזרחי שלא קשורים בהכרח לרמת המעורבות של הציבור. אחד מהם הוא מחקר פעולה משתף – גישה ששואפת לשלב במחקר קבוצות אוכלוסייה מוחלשות, תחת המוטו "לא חוקרים אותנו בלעדינו".
בשונה מגישות מחקריות מסורתיות, למשל בסוציולוגיה, המבקשות ללמוד את בני האדם השייכים לקבוצות הנחקרות, מחקרי פעולה משתפים עוסקים בלימוד של תופעות חברתיות עם בני האדם, תוך מתן לגיטימציה ותוקף לידע שלהם, ובאמצעות הפיכתם לחוקרים־שותפים. מחקר כזה עשוי לפעמים לפתוח אפשרות לטפח תקשורת בין קבוצות חברתיות שיש ביניהן מחלוקות, פערים או עימותים ולגשר ביניהן.
במחקר כזה מושאי המחקר משתתפים בהגדרת שאלות המחקר, באיסוף הנתונים, בניתוח ובכתיבת דוח המחקר. כך נעשה למשל בפרויקט מחקרי שנולד בשילוב עם קהילת האוטיסטים בישראל, והקהילה הייתה שותפה מלאה בניהולו.
מדע קהילתי: כוחנו באחדותנו
מיזמי מדע אזרחי יכולים אם כן להתבצע בידי אנשים פרטיים, צוותים או רשתות של מתנדבים, הפועלים לצד המדענים. אבל מה קורה כשנושא כלשהו משמעותי לקהילה שלמה, והיא מתגייסת למחקר? שיתוף פעולה בין מדענים לקהילה מסוימת נקרא מדע קהילתי (Community Science). להלכה אפשר להחשיב אותו כסוג של מחקר משותף, עם מעורבות גבוהה, אולם נהוג להתייחס אליו כקטגוריה העומדת בפני עצמה.
מדע קהילתי הוא מחקר שנולד ביוזמתה של קהילה, שבוחרת לעסוק בתחום שחשוב לחבריה כדי לשפר את החוסן, היכולת, הרווחה ואיכות החיים שלהם. על כן מחקרים כאלה יהיו קשורים בדרך כלל לסביבה המיידית של הקהילה היוזמת, וישמשו אותה להשפיע על מקבלי ההחלטות.
ההבדל בין מדע אזרחי למדע קהילתי טמון בזהותם של הפעילים – במדע האזרחי מעורבים בעיקר אנשים פרטיים או ארגונים, ואילו המדע הקהילתי צומח מתוך קהילה קיימת.
בשנת 2019 נולד מיזם קהילתי כזה בבית הספר ויצו הדסים בשרון. במסגרת מחקר לצורך מיפוי תפוצת האירוסים באזור, גילו התלמידים כי עומדת לצאת לפועל תוכנית בנייה בשטח עשיר בפריחת אירוסים ליד בית הספר. בשיתוף עם הקהילה והמדענים שהשתתפו במחקר, פעלו התלמידים להעתקת הפרחים ולשינוי תוכניות הבנייה, כך שיכללו הכרזה על שמורת טבע שתגן על הפרחים בעתיד.
המבצע להעתקת האירוסים, יוני 2019
דוגמה נוספת היא קהילת אנשי הים התיכון – רשת ארצית של קהילות מקומיות שהתגבשו לצורך הקמת שמורות טבע ימיות בים התיכון. לצורך כך הקהילות משתפות פעולה עם מדענים בתחומים רלוונטיים, לעידוד מחקרים שיעזרו לקדם את ההגנה על הסביבה הימית.
למה מדע אזרחי?
מדענים נוטים להשתמש במדע אזרחי כשעליהם לאסוף מאגר נתונים רחב שהציבור יכול לסייע בבנייתו, או כששיתוף הציבור יכול לתרום לקידום מטרות המחקר, במיוחד במחקר משתף או שיתופי שקשורים לפרויקט כלשהו הנוגע לציבור. עם זאת, נכון להיום השימוש בכלי הזה מוגבל מאוד, שכן הרעיון של מחקרים משותפים לא הוטמע כמעט בסביבה האקדמית. בנוסף, באקדמיה לא סומכים לגמרי על האזרחים המשתתפים במחקרים, ולעיתים קרובות עולות שאלות על מהימנות הנתונים הנאספים בדרך הזאת, כך ששימוש במדע אזרחי עלול להקשות על מדען למצוא במה לפרסום מחקרו.
זאת ועוד, הטמעה של פרקטיקות מדעיות חדשות דורשת זמן רב ומשאבים, וצריך שיהיה מי שירצה להשקיע אותם. מדע אזרחי, ועצם ההסתמכות על נתונים שנאספו בידי אנשים "לא מקצועיים", הם חידוש שעדיין מעורר לא מעט היסוסים וספקנות בקהילה המדעית.
ובכל זאת השימוש במדע אזרחי מתרחב בהדרגה וחודר לעוד ועוד תחומי מחקר. יש בו גם שיקול אידיאולוגי ואתי, שכן מחקרים מדעיים רבים משפיעים בדרכים מגוונות על הקהילה, והמדע האזרחי מאפשר לתת קול לציבור, ולקבוצות בתוכו שלא זכו עד כה להיות מעורבות בהחלטות הקשורות קשר הדוק לחייהן. גם המחקר עצמו יכול להרוויח מהידע הייחודי שיש לתושבים על הסביבה שבה הם חיים ומהשאלות שהם מעלים, כך שמדובר במעין דמוקרטיזציה של המדע.
מבחינת הציבור יכולות להיות סיבות רבות להשתתף במחקר. הסיבות העיקריות הן כנראה עניין ורצון להשפיע, שכן המדע האזרחי פותח לאנשים אפשרות להשפיע על קובעי המדיניות ולשנות את המציאות בתחומים שמעניינים אותם או נוגעים לחייהם. בנוסף, המדע האזרחי הוא ההזדמנות של האזרחים לקחת חלק ולהיות שותפים בתהליך ההרחבה של הידע האנושי. וכפי שראינו, לפעמים מדובר פשוט בבילוי מהנה לשעות הפנאי.
המרכז לקידום מדע אזרחי בבית הספר פועל להפיץ את תפיסת המדע האזרחי. דף הבית של אתר המרכז | מקור: צילום מסך
הכול מתחיל בחינוך
בעבר, המנהג לקטוף פרחי בר כמעט גרם להיעלמות הפרחים מנופי הארץ. בשנות ה-60 פתחה החברה להגנת הטבע בקמפיין הסברה ציבורי על חשיבות השמירה על פרחי הבר, תחת הסיסמה "צא לנוף אך אל תקטוף". מאמץ ההסברה העיקרי הופנה אל התלמידים באמצעות בתי הספר, וההצלחה הגדולה נבעה בעיקר מהשינוי בהתנהגות הילדים, שהקפידו לא לקטוף פרחים ואף הפכו לשגרירי השינוי בציבור.
גם במדע האזרחי תלמידי בית הספר עומדים בחזית העשייה, ובתי ספר רבים בוחרים להצטרף לפרויקטים שונים ברחבי הארץ. המרכז לקידום מדע אזרחי בבתי הספר (TCSS), של הטכניון ואוניברסיטת חיפה, פועל להפיץ את תפיסת המדע האזרחי ומציע מגוון גדול של פרויקטים ברחבי הארץ. התלמידים לומדים על תהליכי חקר, מתנסים במחקר, פוגשים מדענים ומגלים את יכולתם לפעול ולהשפיע על סביבתם. המדענים מקבלים תרומה מהותית באיסוף נתונים, נהנים מסקרנות והתלהבות נעורים ומשתתפים בחינוך מדעני העתיד. כך יגדל כאן דור שלא רק יידע יותר, אלא גם יהיה מודע ומעורב יותר.
