חברו הטוב ביותר
של לקוי הראייה

כלבים נמצאים לצידם של לבני האדם כבר אלפי שנים, ועוזרים להם במגוון רחב של פעילויות. אחת ההתמחויות החשובות והמיוחדות מביניהן היא זאת של כלבי הנחייה – כלבים שעברו הכשרה מיוחדת לתמוך בעיוורים ובלקויי ראייה ולהקל עליהם להתנייד במרחב. יש עוד סוגים רבים אחרים של כלבי סיוע התומכים באנשים עם מוגבלויות אחרות, אך התואר "כלב נחייה" הוא בלעדי למטרה זו.

הראיה הקדומה ביותר לשימוש בכלבי נחייה נמצאה בעיר הרומית העתיקה פומפיי באיטליה. על קיר בית שהיה קבור באפר וולקני ובוץ בעקבות התפרצות הר הגעש בשנת 79 לספירה, נמצא ציור ובו מופיע איש, ככל הנראה עיוור, המתהלך עם מקל ומובל על ידי כלב קטן. תיאור מפורש יותר נמצא בציור מגילה סיני מאמצע המאה ה-13, שבו נראה עיוור נעזר בכלב כדי למצוא את דרכו.

קיימים עוד אזכורים רבים ביצירות אמנות ובכתבים עתיקים לשימוש שעשו בני אדם בכלבי נחייה, אך נדרשה אחת המלחמות הגדולות והאכזריות בהיסטוריה כדי למסד לראשונה את השימוש הזה ולהעלות אותו על פסים מקצועיים. במלחמת העולם הראשונה, חיילים רבים התעוורו בשדה הקרב עקב פציעות או חשיפה לגזים רעילים. באחד מבתי החולים שטיפלו בפצועי המלחמה הרבים בגרמניה עבד רופא בשם גרהרד סטלינג (Stalling). לפי המסופר, באחד הימים הוא השאיר את כלב הרועה הגרמני שלו עם מטופל שהתעוור, ויצא למשימותיו האחרות. בשובו הבחין שהכלב עזר לחייל להתמצא במרחב. מכאן עלה בדעתו לאמן כלבים לשמש מורי דרך לעיוורים, ובשנת 1916 הוא פתח את בית הספר הראשון בעולם לכלבי נחייה, באולדנבורג שבגרמניה. ההצלחה הייתה מסחררת, והובילה עד מהרה להקמת בתי ספר נוספים לכלבים בגרמניה.

אחת ההתמחויות החשובות והמיוחדות מביניהן היא זאת של כלבי הנחייה – כלבים שעברו הכשרה מיוחדת לתמוך בעיוורים ובלקויי ראייה ולהקל עליהם להתנייד במרחב. גור לברדור שמיועד להיות כלב נחיה | Shutterstock, fromOlya

הכרזת העצמאות

באותן שנים, אמריקאית בשם דורותי יוסטיס (Eustis) החליטה לחזור לארץ מולדתה שוויץ ולייסד שם מרכז ניסיוני להכשרת כלבים. המרכז, שנקרא Fortunate Fields – "שדות בני המזל" נוסד ב-1923 והכשיר כלבים למשימות מגוונות בשירות האדם. יחד עם בעלה ג'ורג' היא הרבתה לנסוע לחוות חקלאיות בשווייץ ובגרמניה בחיפוש אחרי כלבים מתאימים לאילוף ולגידול. הם חיפשו כלבים שיהיו נאמנים, מסורים ומלאי חיבה, ונוסף על כך גם נלהבים במיוחד, ערניים ולהוטים ללמוד.

במהלך ביקור בעיר פוטסדם בגרמניה הגיע ג'ורג' למרכז שהתמחה באילוף כלבי נחייה. הוא התרשם מאוד ממראה הכלבים המדריכים יוצאי מלחמה עיוורים, והזמין את אשתו להצטרף אליו. כשדורותי הגיעה גם היא לפוטסדם היא נדהמה ממראה עיניה. היא חשה שאין שירות גדול מזה שכלב יכול להעניק לבני האדם, וראתה חובה לעצמה להפיץ את הבשורה.

כשהגיעה למרכז שהתמחה באילוף כלבי נחייה נדהמה ממראה עיניה: היא חשה שאין שירות גדול מזה שכלב יכול להעניק לבני האדם. דורותי יוסטיס | ויקיפדיה, George Grantham Bain Collection

ב-1927 פרסמה דורותי יוסטיס מאמר עם הכותרת "העין הרואה" בשבועון האמריקאי הפופולרי "Saturday Evening Post", ותיארה בו את מה שעשו הגרמנים למען עיוורי המלחמה בארצם בעזרת כלבי הנחייה. בתגובה פנה אליה צעיר עיוור בן עשרים בשם מוריס פרנק (Frank), תושב נשוויל בטנסי שבארצות הברית. במכתבו הוא ביקש את עזרתה בהקמת מוסד דומה בארצות הברית.

כמה חודשים לאחר מכן נסע פרנק לשווייץ והתאמן במרכז הכשרת הכלבים של בני הזוג יוסטיס עם כלבת נחייה בשם באדי. החיבור עם באדי היה מיידי ומוצלח מאין כמוהו, וב-1929 ייסד פרנק בארצות הברית את מרכז "העין הרואה" להכשרת כלבי נחייה. דורותי יוסטיס, שמונתה לנשיאת המרכז, שלחה אליו משווייץ את הכלבים הראשונים שהוכשרו שם, ומכאן והלאה המשיך פרנק בכוחות עצמו.

"כשהנחתי את ידיי לראשונה על באדי ידעתי שהיא תהיה הכרזת העצמאות הפרטית שלי. שהיא תחזיר לי את החופש שכה ערגתי לו, ללכת לכל מקום שארצה", סיפר מוריס פרנק כעבור שנים. "ברגע שהדגימו לי איך לקשור לה את הרצועה, ובשעה שהוליכה אותי על השביל, חשתי את רגליי נשלחות קדימה ואת כתפיי נמתחות. וכשראשי התרומם והרוח ליטפה את פניי, ידעתי שסיפור ההצלחה הזה חייב להגיע לעוד אנשים באמריקה". 

ראיון עם מוריס פרנק:

בעקבות ההצלחה, יוסטיס המשיכה לשלוח כלבים ולסייע לפתיחת עוד ועוד מרכזים לאימון כלבי נחייה באירופה ובכל רחבי העולם. בשנת 1989 קמה הפדרציה הבינלאומית לכלבי נחייה (IGDF), גוף שמטרתו לגבש הנחיות ותקנים בינלאומיים לאילוף כלבים ולהדרכת עיוורים איך להיעזר בכלבי נחייה. כיום חברים בארגון 98 ארגונים מקומיים מ-34 מדינות - כולל ישראל.

"כשהנחתי את ידיי לראשונה על באדי ידעתי שהיא תהיה הכרזת העצמאות הפרטית שלי". פסל של פרנק עם באדי במוריסטאון, ניו-ג'רזי | ויקיפדיה, Kritzolina

כלבים כחול לבן

סיפורם של כלבי הנחייה בישראל מתחיל בכלל באוסטריה, לפני כמאה שנה. בשנות העשרים של המאה העשרים, הכלבנית ומאלפת הכלבים היהודייה רודולפינה מנצל (Menzel) ובעלה רודלף הקימו בביתם בעיר לינץ בית ספר ראשון מסוגו לאימון כלבים. הם אילפו את הכלבים למשימות של הגנה, שמירה וגישוש, ואף ערכו מחקרים על ההתנהגות והפסיכולוגיה של כלבים. בני הזוג פיתחו מבחני כושר ואופי, פרסמו מחקרים וספרים על גידול כלבים וקנו לעצמם שם של מומחים מהמעלה הראשונה בכלבנות.

בזכות כישוריהם והישגיהם התבקשו בני הזוג מנצל לאמן את כלבי המשטרה והצבא באוסטריה ובגרמניה. כך קרה שכלבי הצבא בגרמניה אומנו להישמע לפקודות בעברית, דוגמת "שב", "ארצה" ו"קום". לימים, כשהנאצים עלו לשלטון, שיטות האילוף של בני הזוג מנצל נוצלו כדי לרדוף ולרדות ביהודים, בעזרת כלבים שקיבלו פקודות בעברית.

בשנת 1938, סמוך לסיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית, הצליחו בני הזוג לברוח לישראל. הם הקימו את ביתם בקריית מוצקין, ליד חיפה, וייסדו שם את המכון לחקר כלבים ואילופם. הכלבים שם אומנו למשימות של הגנה ושמירה עבור היישוב היהודי בארץ ישראל המנדטורית. בין השאר פעלה תחת הדרכתם יחידת הכלבנים של ארגון "ההגנה", שלימים שימשה בתור הגרעין של יחידת "עוקץ" בצה"ל.

תחת הדרכתם פעלה יחידת הכלבנים של ארגון "ההגנה", שלימים שימשה בתור הגרעין של יחידת "עוקץ" בצה"ל. כלב מיחידת עוקץ | ויקיפדיה, צה"ל

לצד הפעילות הצבאית, במכון טופחו ואולפו כלבי רועים ונעשו מחקרים על בריאות הכלבים. כמו כן, במרוצת השנים נהיה המכון מוקד לגידול כלבים גזעיים ואילופם. אחרי מלחמת העצמאות הפנתה רודולפינה את מרצה להכשרת כלבים להנחיית עיוורים, בין השאר למען נכי מלחמת השחרור שהתעוורו בקרבות. ב-1949 היא הקימה בקריית חיים הסמוכה את המכון לאימון כלבי נחייה לעיוורים, שפעל ברציפות עד פטירתה בשנת 1973.

סגירת המכון הותירה בארץ חלל גדול שלא התמלא בקלות, לדאבון ליבם של הזקוקים לכלבי נחייה. רק כעבור למעלה מעשר שנים זכה התחום להתחלה מחודשת בזכות צעיר אוהב חיות בשם נח בראון, שחלם לפתוח מרכז לכלבי נחייה בישראל. במשך כמה שנים הוא התדפק על דלתותיהם של ארגוני כלבנות בינלאומיים במטרה ללמוד את רזי האילוף של כלבי נחייה, אך לשווא. ב-1986, מפגש מוצלח עם איש העסקים נורמן לבנטל סלל עבורו ועבור אישתו אורנה את הדרך ללימוד מקצוע הכלבנות, ולהקמת המרכז הישראלי לכלבי נחייה חמש שנים לאחר מכן. המרכז שוכן כיום בבית עובד, ליד נס ציונה, ומשמש כמוקד הרשמי בישראל לאילוף והכשרת כלבים לנחיית עיוורים ולקויי ראייה, וכן לכלבי תמיכה לבעלי צרכים מיוחדים. מאז הקמתו הוכשרו בו מאות כלבי נחייה.

אחרי מלחמת העצמאות הפנתה רודולפינה את מרצה להכשרת כלבים להנחיית עיוורים. גורי כלבים בתכנית להכשרת כלבי נחייה | Shutterstock, John Dowling

הכשרה ואימון

תהליך האימון וההכשרה של כלבי נחייה נמשך כשנתיים. תחילה הגורים גדלים עם אחיהם לשגר ועם אימם. בגיל שמונה שבועות הם מועברים למשפחות אומנה, איתן הם מעבירים את השנה הראשונה של חייהם. במהלך השנה הזאת המשפחות כמובן מעניקות לגורים אהבה וחום, ובמקביל חושפות אותם לכמה שיותר סוגים של סביבה עירונית סואנת, מבית קפה ועד לאוטובוס. על ידי כך מרגילים ומכינים אותם לסביבה העיקרית שאיתה יצטרכו להתמודד בהמשך, אם יעמדו בקריטריונים לשמש כלבי נחייה. המשפחות נמצאת בקשר הדוק עם מדריכי המרכז, שמעניקים להם תמיכה רפואית ומקצועית בגידול הגורים.

כשהכלבים חוזרים למרכז ההכשרה הם עוברים תהליך של הערכה ומיון, שבמסגרתו בוחנים את כישוריהם הפיזיים, וכן את התנהגותם ואת אופיים. כלבים שנמצאים מתאימים מתחילים תוכנית אימונים עמוסה של חצי שנה, שתכשיר אותם למלא את תפקידם כהלכה. בין השאר עליהם להתרגל ללכת בקו ישר, לעקוף מכשולים, לעצור על סף הכביש, ולהתעלם מהסחות דעת כמו חתולים, רעשים וכלבים אחרים. בסוף תהליך האימון הכלבים מסוגלים להוביל אדם שעיניו מכוסות אל היעד, לאורך דרך זרועת מכשולים. התכונות העיקריות שיובילו לפסילת כלב על סמך אי-התאמה לשמש ככלב נחייה הן פחדנות, תוקפנות ונטייה מוגזמת להסחות דעת, במיוחד מצד כלבים אחרים.

בסוף תהליך האימון הכלבים מסוגלים להוביל אדם שעיניו מכוסות אל היעד, לאורך דרך זרועת מכשולים. כלב נחייה עובר את המבחן | Shutterstock, Belish

על מנת לייעל את תהליך המיון ולזהות מבעוד מועד את אלה שאינם מתאימים לשמש כלבי נחייה, פיתחו חוקרים שאלון הכולל 39 גורמים שמודדים תכונות אישיות ופיזיות של כלבים. התכונות כוללות בין השאר כושר הסתגלות, ויסות חושי, הסחת דעת, ריגוש, חרדה כללית, יכולות אימון ולמידה וחרדת מדרגות. השאלון פותח בסיועם של מאמנים מקצועיים ובחינה של יותר מאלף כלבים בני חמישה, שמונה ו-12 חודשים. הערכת הכלבים באמצעות השאלון לאורך שנת אימונים הראתה יכולת ניבוי בספציפיות של כ-85 אחוז, וזיהתה היטב כלבים בעלי סבירות גבוהה להצליח באימונים ואת אלה שנמצאים בסיכון גבוה להדחה. החוקרים מעריכים כי הטמעת השאלון בתהליך המיון של הכלבים תסייע לזהות כבר בשלב מוקדם את אלה שאינם מתאימים לשמש כלבי נחייה.

המרכז הישראלי לכלבי נחייה מצמד כל שנה כ-35 זוגות של כלב נחייה ואדם הזקוק לשירותיו. בגיל עשר הכלבים יוצאים לפנסיה ועוברים למשפחות שמאמצות אותם ונותנות להם בית חם לשארית חייהם. כלבים שנמצאים בלתי מתאימים לשמש כלבי נחייה עוברים הסבה מקצועית לכלבי תמיכה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, או לסובלים מתופעות פוסט-טראומתיות.

כלבים שנמצאים בלתי מתאימים לשמש כלבי נחייה עוברים הסבה מקצועית לכלבי תמיכה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. כלב שירות עם אישה בכסא גלגלים | Shutterstock, MintImages

הגזע קובע?

מכלאות הכלבים מלאות בהולכי-על-ארבע אינטליגנטיים וטובי מזג שזקוקים לבית ולאהבה. מדוע, אם כן, בתי ספר לכלבי נחייה לא מכניסים אותם לתוכנית האימונים שלהם, ובוחרים רק בכלבים גזעיים?

התשובה טמונה באופי העבודה שכלבי הנחייה נדרשים לעשות. כדי להיות כלב נחייה נדרשת לא רק בריאות פיזית – תחום שבו דווקא לכלבים מעורבים יש בדרך כלל יתרון, משום שכלבים גזעיים נוטים יותר לפתח מחלות תורשתיות – אלא גם אינטליגנציה גבוהה, אופי נוח ונכונות נלהבת ללמוד איך לסייע לאדם שמטפל בהם. כיוון שחלק מהתכונות הללו אפשר לשמר ולטפח ברבייה בררנית, מרכזי ההדרכה מחזיקים גרעיני רבייה ומנסים לשמר את התכונות הרצויות גם בדורות הבאים.

הגזעים המוכרים ביותר ככלבי נחייה הם רועה גרמני, לברדור רטריבר וגולדן רטריבר. עם זאת, כל כלב ידידותי, אינטליגנטי ובעל נכונות ללמוד יכול, להלכה, להיות כלב נחייה – בתנאי שהוא גם גדול מספיק לרתמה אבל לא גדול מדי לשכב בנוחות מתחת למושב אוטובוס. גם כלבי בוקסר, קולי חלק שיער, פודל, דוברמן, בורדר קולי ורועה אוסטרלי משמשים יותר ויותר ככלבי נחייה.

הגזעים המוכרים ביותר ככלבי נחייה הם רועה גרמני, לברדור רטריבר וגולדן רטריבר. גור לברדור | RPeppenster

במשך מאות שנים האדם ברר כלבים לרבייה על פי תכונות אופי ותכונות גופניות, בתקווה שיעבירו אותן לצאצאיהם. השימוש בתהליך הזה, הקרוי ברירה מלאכותית, כדי להוביל לשינוי גנטי, כרוך באתגרים רבים. אחרי הכול, תכונות הכלב מושפעות לא רק מתורשה גנטית, אלא גם מהסביבה, מיכולת הלמידה ומיחסי הגומלין ביניהם.

בשל כך פיתחו מדענים שיטה שמאפשרת להעריך בצורה שיטתית יותר את היכולת של כלב להעביר תכונות רצויות לדורות הבאים. מדד שנקרא "ערכי רבייה משוערים" משלב תכונות ונתונים סטטיסטיים כדי לזהות בצורה כמה שיותר מדויקת כלבים צעירים שמתאימים לרבייה לצורך טיפוח תכונות רצויות. לכך מצטרפות כיום טכנולוגיות הריצוף הגנטי, שמוסיפות עוד ממד ליכולותינו לזהות את נוכחותן של תכונות גנטיות רצויות בגנום של הכלב המשמש לרבייה או שמועמד להיות כלב נחייה. ייתכן ששילוב של כל הכלים הללו ביחד יאפשר בעתיד לחזות בדיוק רב את ההתאמה של כלבים לתפקידים שונים בשירות האדם, ובכך יפתח את הדלת גם עבור כלבים נטושים הנמצאים בבתי מחסה.

ייתכן שבעתיד נוכך לחזות בדיוק רב את ההתאמה של כלבים לתפקידים שונים בשירות האדם, וזה יפתח את הדלת גם עבור כלבים נטושים הנמצאים בבתי מחסה. כלבים מעורבים במכלאה | Shutterstock, Evgenii Bakhchev

תרומה לגוף ולנפש

היתרונות העיקריים והברורים של כלבי נחייה הם העזרה היומיומית שהם נותנים לאנשים עם מוגבלויות, והתרומה שלהם לתפקודם. אבל מחקרים מראים שהתרומה של הכלבים לבעליהם אינה מוגבלת לתפקוד השוטף בלבד, ושהיא באה לידי ביטוי גם ברווחתם הנפשית ובחיי החברה שלהם.

הכלבים עוזרים לאדם הנעזר בהם לחוש ביטחון בהתנהלותו בבית ובחברה, ולשפר לא רק את מצבו הפיזי אלא גם הנפשי. במחקר שנעשה על אנשים עם מוגבלויות פיזיות שנעזרים בכלבים, 92 אחוזים מהם דיווחו על עלייה ביכולתם להשתלב בחברה. 73 אחוז אף ציינו כי מאז שקיבלו את הכלב הם רכשו חברים חדשים. שני מחקרים נוספים מצאו שמבוגרים וילדים המשתמשים בכיסאות גלגלים דיווחו על עלייה בהיקף הקשרים החברתיים החיוביים שהם חווים, כשכלב הסיוע שלהם מתלווה אליהם. גם לקויי שמיעה שנעזרים בכלבי סיוע דיווחו על תצפיות דומות. 76 אחוז מהם חוו עלייה בקשרי הגומלין שלהם עם אנשים שומעים אחרי שקיבלו את הכלבים שלהם. בעלי כלבי נחייה דיווחו לא רק על שיפור כמותי דומה בהיקף המגעים החברתיים שלהם, אלא זיהו גם שיפור איכותי בטיב הקשרים האלה. לדבריהם, מאז שקיבלו את כלב הנחייה הם נתקלים ביחס מכבד יותר מצד אנשים אחרים, ובפחות התנשאות מצידם.

העדויות מראות שכלבי הנחייה משמשים גם כמעין מנחים חברתיים עבור אנשים שבאים במגע עם בעלי המוגבלויות שהם מלווים. נראה שהם מספקים נקודת מוקד שמסיטה את תשומת הלב מהמוגבלות עצמה, ומרככת את המבוכה שמתעוררת אצל אנשים רבים בנוכחות נכים ובעלי מוגבלויות. במקרים מעטים, אנשים שמסתייעים בכלבי סיוע מעידים שהכלב מעורר לפעמים גם תשומת לב לא רצויה מאנשים אחרים. למרות ההסתייגות הזאת, מהמחקרים ניכר שהערך של כלבי סיוע חורג בהרבה ממשימותיהם הרשמיות, ושהם יוצרים עבור בני האדם שהם מלווים הזדמנויות משופרות ליחסים חברתיים חיוביים.

התרומה של הכלבים לבעליהם אינה מוגבלת לתפקוד השוטף בלבד, ובאה לידי ביטוי גם ברווחתם הנפשית ובחיי החברה שלהם. אדם עיוור מחבק את כלב הנחיה שלו | Shutterstock, Roman Chazov

רובוטי הנחייה של העתיד?

לכלבי הנחייה יש אם כך יתרונות רבים, אך ההצע לא מספיק בשביל לענות על הצורך בהם, ורבים מהעיוורים ולקויי הראייה שזקוקים לשירותיהם נותרים ללא מענה. בניסיון למצוא פתרון יצירתי למחסור, חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי פיתחו רובוט המחובר לרצועה, שנועד להוביל לקויי ראייה בחללים צרים ולא נגישים. הרובוט מסוגל לשנות את צורתו בתגובה להתרופפות הרצועה, וכך להשתלב בחללים צרים.

החוקרים בחנו את היכולת של הרובוט להעביר אדם שעיניו מכוסות בתוך מסלול מכשולים מקרטון שנבנה במעבדה. הניסיונות הראשונים היו מוצלחים, אך נותרה עוד דרך ארוכה לעבור, והרובוט יצטרך להוכיח את עצמו גם בסביבות יותר מורכבות שמדמות את המציאות, ובסופו של דבר בסביבת מגורים אנושית אמיתית. עד אז, הכלב כנראה ישאר חברו הטוב והנאמן של העיוור.

סרטון שמראה את אחד החוקרים מובל על ידי הרובוט:

חייהם של רבבות אנשים ברחבי העולם השתנו בזכות כלבי נחייה, והארגונים המאמנים אותם. המחויבות של עובדי מכוני ההכשרה הללו והתורמים להם מאפשרת לספק לבעלי מוגבלויות את הכבוד והעצמאות הראויים להם. כלבי הנחייה ראויים לכבוד גדול על העבודה הקשה שלהם, ולחיים שופעי פינוק ואהבה.