הצד האפל של המחקר:
זיופים מדעיים

מגיל צעיר מלמדים אותנו שאסור להעתיק במבחנים ובעבודות. מה שמתחיל באזהרות עדינות בבית הספר היסודי מקבל משנה תוקף בתקופת הבגרויות ולאחר מכן באוניברסיטה. כלל האתיקה הזה יוצא מנקודת הנחה שהעתקה היא גניבה, והרי כבר נכתב בעשרת הדיברות "לא תגנוב". עם זאת, בדיוק כמו שיש מי שמאתגרים את ההבנה החברתית היסודית בין אדם לחברו, וגונבים סוסים או מזייפים שטרות – יש כאלה שמתמחים בגניבה ובזיוף של ממצאים מחקריים באקדמיה.

התופעה הזו ותיקה כנראה כמניין שנותיה של הכתיבה האקדמית, אך רק במהלך המאה ה-19 החלו להתייחס אליה בכובד ראש. עם התפתחות האינטרנט היא הפכה קלה לאין שיעור, וברבות השנים קמו מעת לעת חוקרים ערניים וביקורתיים שגם הצליחו ללכוד את מחוללי הנזק ולהוקיעם.

ברבות השנים קמו כמה מיזמים שנועדו לקדם את השקיפות והיושר במערכת הפרסומים האקדמיים. הבולטים שבהם הם האתרים Retraction Watch מיסודו של "המרכז ליושר מדעי" ו-PubPeer.com, שהוא מלכ"ר אמריקאי שמטרתו ביצוע ביקורת עמיתים בלתי אמצעית.

בגרמניה למשל, נחשפו בעשורים האחרונים עשרות העתקות של עבודות דוקטורט של פוליטיקאים מקומיים, אשר הסתיימו בחקירה של הרשויות האקדמיות במדינה ולעיתים בשלילה מוחלטת של התארים. בארצות הברית הקים המִמשל ב-1989 רשות ליושרה אקדמית העוסקת במחקרים ת בתחומי הבריאות.

כמעט כל מאמר מדעי בכתב עת מתהדר בגרפים ובתמונות שנועדו להמחיש, להדגיש ולחזק את הממצאים. בעוד המיזמים שהוזכרו לעיל עוסקים בכל סוגי ההעתקות, הגניבות וההונאות בפרסומים מדעיים, חוקרת אחת הפכה בשנים האחרונות למומחית בעלת שם עולמי למאבק בזיוף ממצאים חזותיים והעתקתם: המיקרוביולוגית ההולנדית ד"ר אליזבת' ביק (Bik), שזה מכבר נטשה את עיסוקיה הקודמים לצורך מאבק עיקש בתופעה המכוערת הזו.

עברה מחקר חיידקים ברקמות ריריות לאיתור זיופים גרפיים. אליזבת ביק | צילום: Gerard Harbers, Wikipedia

"זה קצת הרגיז אותי" 

ביק החלה את דרכה באוניברסיטת אוטרכט, שם עשתה את שלושת תאריה. בעבודת הדוקטורט עסקה בחקר פיתוח חיסונים לזנים חדשים של החיידק Vibrio Cholera, הגורם של מחלת הכולרה שעדיין נפוצה כיום בכמה מדינות בעולם השלישי.

בשנת 2001 עברה לארצות הברית והצטרפה לקבוצת המחקר של דיוויד רלמן (Relman) באוניברסיטת סטנפורד, שם התמקדה בחקר המיקרוביום – אוסף המיקרואורגניזמים שמקיימים את מעגל החיים שלהם בגוף האדם, או אורגניזמים אחרים, ובשנים האחרונות מתבררת חשיבותו הרבה במחלות מסוימות ובתפקוד התקין של הגוף. היא הראתה כי הרכב המיקרוביום בקרומים הריריים שונה לחלוטין מזה שנמצא במעיים, ומאמרה בנושא צוטט עם השנים יותר מ-8500 פעמים בפרסומים אקדמיים. כמו כן, בשיתוף פעולה עם מחלקת המחקר של הצי האמריקאי חקרה ביק את הרכב המיקרוביום של דולפינים ואריות ים.

מקומה האקדמי נראה מובטח ואף ענן לא העיב על עתידה. עד שיום אחד, בשנת 2013, נתקלה במקרה בכתבה על רמאות, זיופים והעתקות בפרסומים מדעיים. "לאחר הקריאה החלטתי, לשם השעשוע, לבדוק אם מישהו העתיק מאחד המאמרים שלי", סיפרה ביק בראיון אימייל לאתר מכון דוידסון. "הקלדתי בתיבת החיפוש של 'גוגל סקולר' משפט מתוך מאמר סקירה שפרסמתי וציפיתי לקבל רק את המאמר שלי. אלא שבצירוף מקרים טהור, בחרתי משפט שהופיע גם במאמר אחר".

האירוע הזה טמן את הזרעים למסע החדש בחייה של ביק. "זה קצת הרגיז אותי, אז התחלתי לסרוק מאמרים בחיפוש אחר גניבות נוספות. לאחר שנה בערך, בעת קריאה של עבודת דוקטורט שכללה טקסט גנוב, הבחנתי בצילום של תספיג חלבון [שיטה כימית לזיהוי חלבונים באמצעות הפרדתם בג'ל ‒ י"ב] עם כתם גדול, שהופיע כמה פעמים בניסויים אחרים. התחלתי לחפש מאמרים במטרה לבדוק באיזו תדירות נעשה שימוש באותן תמונות בדיוק במאמרים אחרים. לא עבר זמן רב ומצאתי עוד דוגמאות, מה שגרר חיפוש של עוד ועוד. כך התחלתי את החיפוש שלי בסופי השבוע ובשעות הערב. באותה העת עוד הייתי בסטנפורד, ובשנת 2019 החלטתי להקדיש לכך את מלוא זמני".

תספיג חלבון Western Blot שהופיע גם במקומות אחרים. הזיוף הגרפי הראשון שחשפה ביק | מתוך כתבה באתר https://n1info.si

800 זיופים

ביק, שעזבה את סטנפורד ושבה למולדתה באמצע העשור הקודם, מגדירה עצמה כיום כיועצת ליושרה מדעית (Scientific Integrity), אם כי בפועל יהיה מדויק יותר להגדירה כחוקרת עצמאית שחושפת את ממצאיה לעולם באמצעות הרצאות, מאמרים, וכמובן בציוצים בחשבון הטוויטר שלה, שזכה לכמעט 130 אלף עוקבים נכון לרגע כתיבת מילים אלה. עיקר פעילותה מתבצע באמצעות סריקה והשוואה של תמונות בעיניה בלבד, ללא עזרים חיצוניים, מה שלא הפריע לה לעיין ביותר מ-20 אלף מאמרים (!), רובם בתחום המחקר הביו-רפואי. הממצאים חמורים ומדאיגים: היא איתרה 800 מאמרים שהכילו חומרים ויזואליים מועתקים. לדבריה, לפחות מחצית מההעתקות נעשו בכוונה תחילה.

כל חוקר וחוקרת צעירים ובני-דעת, מבינים כי גניבת ידע היא דבר שיש להימנע ממנו בכל תוקף. חלק מהמוסדות להשכלה גבוהה אף, אף מחייבים את הסטודנט לעבור קורס באתיקה.

מלבד זאת, ראוי להזכיר כי במדעי הטבע, הדרך שצריך לעבור אדם מרגע תחילת לימודי התואר הראשון ועד קבלת משרה אקדמית – אורכת בין 10 ל-15 שנים, כך שהמצב שביק מתארת מפתיע למדי, בהתחשב בכך שקשה לחשוב על אדם שיזרוק במחי יד את שמו הטוב ואת מעמדו המקצועי ואת השנים הרבות של מאמץ שנדרשו בדרך אליהם.

יש מוסדות שמחייבים את הסטודנטים לעבור קורס באתיקה מדעית, כדי למנוע תופעות של זיופים והונאות. אדם מתבונן בעבודה של חברו | צילום אילוסטרציה: fizkes, Shutterstock

לחץ לפרסם

בתמיהה על רוחב התופעה שממלאת את ידיה של ביק בעבודה, שאלתי אותה כיצד היא מאפיינת את המדען הממוצע שפועל בדרך עקלקלה כדי להשיג את מבוקשו.

"מדענים שמרמים במדע, מפרים למעשה את הכלל הראשון של המדע – תפקידו הוא למצוא את האמת", היא אומרת. "את רוב ההתנהלויות הבלתי הולמות במחקר, עושים חוקרים שחשים לחץ רב לפרסם, וקל יותר לפרסם ממצאים נחמדים וחיוביים מאשר סיפורים מורכבים או ממצאים שליליים. אז אם התוצאות הן לא בדיוק מה שציפו להן, מפתה למדי לשנות אותן מעט ולייפות אותן. עם צילום דיגיטלי ופוטושופ, קל מאוד להפוך תמונה לטובה יותר. בנוסף, יש מדינות שבהן רופאים, למשל, נדרשים לפרסם מאמר מחקרי בדרכם לקבלת משרה בבית חולים. דרישה כזו מובילה רופאים לקניית מאמרים מפוברקים לחלוטין, שנמכרים ב'בתי חרושת למאמרים'".

תהיתי גם אם הצד האפל הזה של המדע הוא מאפיין של מערכת ביקורת העמיתים – שיטת השיפוט הוותיקה שעל בסיסה פועלים כמעט כל כתבי העת המדעיים, ובמסגרתה כתב עת שקיבל מאמר לפרסום, שולח אותו לביקורת של כמה מומחים בתחום, שבמקרים רבים עלולים להיות עמיתים או מתחרים של מחברי המאמר. לדבריה, עם זאת, אין קשר ישיר בין שיטת ההערכה הזו לרמאות במדע. "זה לא תוצר ישיר של מערכת ביקורת העמיתים, אשר בבסיסה לא נועדה לאתר רמאויות. רוב השופטים בביקורות עמיתים יניחו כי המידע שמונח לפניהם אמיתי, ולא יחשדו שמדובר בזיוף".

איך מקבלים תפקיד בכיר בחברת תרופות גרמנית? העתקות רבות של קטעים בעבודה אקדמית שחשפה ביק | צילום מתוך חשבון הטוויטר של ביק

לא יודעים מה לעשות

לאורך שנות פעילותה הצליחה ביק להביא למספר חשיפות משמעותיות. כך למשל, מתוך 960 מאמרים שפורסמו בשנים 2016-2009 בכתב העת Molecular and Cellular Biology, מצאה ביק 59 העתקות ויזואליות שהובילו ל-41 תיקונים, לפסילה של חמישה מאמרים וחמור מכל, ל-13 מקרים שבהם – ניחשתם נכון – לא נעשה דבר. בפברואר 2020 דיווח כתב העת היוקרתי Science כי ביק מצאה "ראש נחש" של ממש – בית חרושת סיני שיצר מעל 400 מאמרים מוזמנים, שכללו תמונות מפוברקות.

לאחרונה הציגה ביק את עיקרי עבודתה הנוכחית במסגרת הוועידה האירופית לתקשורת מדע באוניברסיטת ליידן שבהולנד. בין היתר היא הצביעה על כך שכתבי העת מושכים ידיהם מעיסוק בתופעת הגניבות וההעתקות, ולכל הפחות מגיבים לאט להחריד. "יש עורכים לא מנוסים של כתבי עת, שלא כל כך יודעים מה לעשות, ועלולים לקבל רק תמיכה מעטה מהמו"ל שלהם. לחילופין, יתכן שיש להם בעיה להגיע למחברי המאמרים, שאולי שכבר עברו למוסד אחר או שהם פשוט לא מגיבים כשמנסים ליצור איתם קשר. אם מדובר במאמר ישן יותר, ייתכן שהנתונים המקוריים של החוקרים כבר אבדו, או שהמחברים איימו לתבוע את העורך אם המאמר יידחה".

למרות התמונה העגומה, יש גם נתונים מעודדים. "אני נתקלת בפחות תמונות בעייתיות שפורסמו בכתבי עת עם אימפקט פקטור גבוה [מדד לרוחב ההשפעה של כתב העת ולאיכותו ‒ י"ב] מאשר בכאלה עם אימפקט פקטור נמוך", אומר ביק, ומיד מצננת את ההתלהבות. "לעיתים אני תוהה אם המחברים שפרסמו בכתבי עת עם אימפקט פקטור גבוה, הם פשוט בעלי ניסיון רב יותר, כלומר רמאים מוצלחים יותר. מרבית ההתנהלויות הבלתי הולמות אינן ניתנות לאיתור בקריאה תמימה במאמר: עליך לשבת במעבדה ממש ליד אותו אדם שמרמה כדי לתפוס אותו, כך שהתבוננות בתמונות בלבד יכולה לתפוס רק את קצה הקרחון".

כמומחית שכל עיסוקה בנושא החל בעקבות מקרה אישי, שאלתי את ביק מהו הדבר הראשון שחוקר או חוקרת צריכים לעשות כשהם נתקלים בפלגיאט. "הדרך הקונבנציונלית והמקצועית ללכת בה, היא ליצור קשר עם עורך כתב העת ולספק הוכחות. יש לשמור על לשון אובייקטיבית ולהימנע מהאשמות, ולזכור כי התהליך עשוי להיות איטי מאוד. ייתכן שיחלפו שנה או שנתיים בטרם כתב העת יחליט למשוך את הפרסום או לתקן את המאמר", היא מדגישה. "כדי להזהיר קוראים נוספים, יותר מהיר יהיה לפרסם את דבר המקרה ב-PubPeer.com ולהציג את ההוכחה שם".

לפעמים הזיוף הופך לתעשייה של ממש. מדף של כתבי עת | צילום אילוסטרציה: Nongnuch_L, Shutterstock

למצוא את האמת 

לסיום, ביקשתי מביק טיפ של אלופים למערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, בכל הקשור ליושרה מדעית. "זכרו כי מדע מטרתו למצוא את האמת!", שבה ומדגישה ביק. "יתכן שלעולם לא נמצא את 'האמת', והיא עשויה להיות סבוכה לאין שיעור ממה שציפינו – אך המדע תמיד צריך לעסוק בהצפת שאלות, בביצוע ניסויים, בתיאור הממצאים שלנו, ואז בהצפת שאלות נוספות. אם אנחנו מרמים במדע, משמעות הדבר היא שאנשים אחרים לעולם לא יוכלו להמשיך את המעגל הרציף הזה".

ניתן להתרשם מעשייתה של ביק בחשבון הטוויטר שלה או באתרה, "Science Integrity Digest" (שם שגם רומז לעבודתה המיקרוביולוגית). באתר ניתן למצוא מענה לשאלות נפוצות, וכן ניתן לכתוב לה דואר אלקטרוני בכל עת, במקרה שהתעורר חשדכם להעתקה כזו או אחרת. אמנם היה זה הצייר הספרדי הנודע פבלו פיקאסו שאמר כי "אמן טוב מעתיק, אמן מעולה גונב", אבל בינינו, שניהם די גרועים. אז אל תעתיקו, ושמרו על חושים מחודדים.