מאה שנה להולדתו של סטניסלב לם, ששילב בכתיבתו רעיונות מדעיים עם ביקורת חברתית, דמיון, וירטואזיות לשונית והומור – כפי שאיש מלבדו לא עשה

רוב פותרי התשבצים בישראל יודעים בוודאי שהתשובה להגדרה "סופר פולני" היא "לם". מעטים יותר יידעו את שמו הפרטי (סטניסלב, תודה ששאלתם), לא כל שכן יוכלו לציין שהוא היה סופר מדע בדיוני. אוהבי הקולנוע מביניהם יידעו בוודאי לספר, "לם, נכון! ההשראה ל'סולאריס' ול'כנס העתידנים'" של ארי פולמן, וחלקם גם יפטירו, "אבל 'סולאריס' של טרקובסקי, כן? לא החיקוי ההוליוודי של סודרברג".

אבל סטניסלב לם (Lem) הוא הרבה יותר מהגדרה בתשבץ, ואת שני הסרטים שנעשו על פי ספרו "סולאריס" הוא תיעב. הוא היה סופר ועתידן, עסק בפילוסופיה של המדע ובביקורת התרבות, למד רפואה אך לא עסק בה למחייתו. גם כעת, במלאות מאה שנה להולדתו ו-16 שנה למותו, הוא נחשב לסופר הפולני המפורסם ביותר בעולם ולגיבור לאומי במולדתו – ספריו תורגמו לכ-45 שפות, כולל שמונה ספרים בעברית, ופולין חוגגת את שנת 2021 כ"שנת לם", כולל אתר רשמי ושלל פעולות חינוכיות ותרבותיות לכבודו. לא מעט בשביל ילד יהודי מתבולל מלבוב (Lvov).

שלל פעילויות חינוכיות ותרבותיות לזכרו של הסופר החשוב. הלוגו הרשמי של שנת לם בפולין | מקור: Adam Mickiewicz University
שלל פעילויות חינוכיות ותרבותיות לזכרו של הסופר החשוב. הלוגו הרשמי של שנת לם בפולין | מקור: Adam Mickiewicz University

תחילת הדרך

לם נולד ב-12 בספטמבר 1921 בעיר לבוב בפולין (כיום באוקראינה), בן יחיד לסבינה ולשמואל לם, שהיה רופא של הפה והלוע. מלחמת העולם השנייה תפסה אותו בתחילת לימודי הרפואה במכון הרפואי של לבוב, שהייתה עד 1941 בשטח הכיבוש הרוסי של פולין. בביוגרפיה שלו הוא סיפר שהעדיף ללמוד מדעים בבית הספר הפוליטכני, אך לא התקבל עקב היותו בן למשפחה בורגנית. "למדתי רפואה, אך לא בלב שלם", כתב.

ביוני 1941 כבשו הגרמנים את לבוב, ולם נאלץ להפסיק את לימודיו ולהסתיר את מוצאו היהודי. את השנתיים הבאות הוא העביר בזהות בדויה כמכונאי ורתך בחברה גרמנית למיחזור חומרי גלם, וכנראה גם סייע לפרטיזנים שנאבקו בשלטון הכיבוש הגרמני, אם כי לא לגמרי ברור עד כמה היה מעורב בפעילות המחתרתית.

אחרי המלחמה, כשלבוב עברה לשליטת ברית המועצות, נאלצו לם והוריו לעבור לקרקוב. למרות הפיתוי להשתכר היטב כרתך, לם נעתר שוב להפצרות אביו וסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה המקומית. אחרי תום לימודיו, ב-1948, הוא נמנע מלעשות את בחינת הגמר כדי למנוע את גיוסו לצבא כרופא. במקום זה הוא עבד במשך שנתיים כעוזר מחקר בקונסרבטוריום למדעים בקרקוב. ופרסם כמה מאמרים על שיטות מחקר ועקרונות החשיבה המדעית. בסופו של דבר הוא פרש מהעיסוק האקדמי אחרי שמאס בנהייה הסובייטית אחרי הליסנקואיזם – גישה פסאודו מדעית שגויה בתחום הגנטיקה שזכתה לתמיכת השלטונות בכל מדינות הגוש המזרחי. ב-1953 הוא נשא לאישה את ברברה לסניאק, שלמדה אז רפואה והפכה בהמשך לרדיולוגית.

עוד בזמן לימודיו פרסם לם את יצירת הביכורים שלו, הנובלה "האיש ממאדים", בשבועון ספרותי מסחרי זול. בהמשך הוא התנער מהסיפור וראה בו יצירה בוסרית. פרסום ספרו האמיתי הראשון, הרומן "בית החולים טרנספיגורציה" (Szpital Przemienienia), העוסק במתרחש בבית חולים לחולי נפש בזמן הכיבוש הנאצי, התעכב עקב צנזורה קומוניסטית והתפרסם רק באמצע שנות ה-50, אחרי שלם נאלץ להוסיף לו כמה פרקים "נכונים מבחינה אידיאולוגית".

פגישה מקרית בשנת 1950 שינתה את מסלול חייו. במהלך ביקור בבית ועד הסופרים הפולני פתח לם בשיחה עם המו"ל יז'י פנסקי (Panski) על היעדר ספרות מדע בדיוני מקורית בפולין. פנסקי שאל את לם אם הוא מסוגל לכתוב ספר כזה ונענה בחיוב. "כעבור זמן מה הגיע אלי, להפתעתי הגמורה, חוזה מההוצאה. בלי לדעת במה יעסוק הספר מילאתי בו את השם 'האסטרונאוטים' והתיישבתי לכתוב", סיפר לם. כך יצאה לדרך הקריירה הספרותית של אחד מסופרי המדע הבדיוני המקוריים והמשפיעים ביותר במאה ה-20.

סטניסלב לם, תמונה מ-1966. צילום באדיבות מזכירו האישי, וויצק זמק | מקור: ויקיפדיה
סטניסלב לם, תמונה מ-1966. צילום באדיבות מזכירו האישי, וויצק זמק | מקור: ויקיפדיה

אומן המילים

כתיבתו הספרותית של לם נשענת על ניגודים. ספריו משלבים הומור גרוטסקי ורצינות תהומית, אופטימיות ואהבת אדם לצד ראיית שחורות ועיסוק רב באפסותו של האדם וקטנוניותו. לכל אלה נלווות גם יצירתיות מתפרצת, הגות פילוסופית עמוקה ולהטוטנות מילולית. כל אלה באו לידי ביטוי באחד מחשובי ספריו: "הקיבריאדה" (1965), שראה אור בעברית בתרגומה הווירטואוזי של פאולינה צלניק.

כבר כותרת המשנה של הספר מציעה סתירה לכאורה: "אגדות הרובוטים". לם הולך עם הניגוד הזה עד הסוף, ומציג סדרה של סיפורי מעשייה פרועים המתרחשים ביקום הנשלט כל-כולו בידי רובוטים. בני האדם נוכחים רק בסיפורים מעטים, שבהם הם מכונים בשם הגנאי המזלזל "לַבְנוּנים" וזוכים לבוז. והרובוטים? הם לכאורה פאר הטכנולוגיה, מכונות רציונליות וחושבות. ברבים מהסיפורים חוזרות דמויותיהן של הפילוסופים והממציאים טְרוּל וקלפציון. צמד רובוטים בעלי תבונה עילאית וכושר המצאה אינסופית. אבל כמו כל הדמויות בספר, הם מגוחכים מכף רגל ועד אחרונת הדיודות בראשם.

הם מגוחכים, כי בצד עליונותם הטכנולוגית הרובוטים בספר ניחנים בכל החסרונות והמגרעות שיש לבני האדם: חמדנות, יוהרה, קנאות, לוחמנות ושוב יוהרה, כי לעולם לא חסר ממנה. לם מתעלל בהם ללא רחמים לצורך כתיבת סאטירה נוקבת על בני האדם, שלא הייתה משיגה כה יפה את מטרותיה אלמלא הרחיק את עדותו לרובוטים.

הקיבריאדה: הגרסה האינטראקטיבית של גוגל, עם האיורים המקוריים של דניאל מרוז:

כבר הסיפור הראשון, "שלושת החַשְמַבירים" ממחיש היטב את הממד הסאטירי. הוא מספר על ממציא דגול שבנה את הקראונידים – יצורים נבונים עשויים קרח. היצורים עשו חיל ולמדו ליצור תכשיטים מרהיבים מגבישים קפואים של יסודות נדירים, דבר שמשך אליהם אבירים חשמליים (חשמבירים) שביקשו לשלוט בקראוניה נטולת השמש. שני הראשונים נכשלו, משום שחום גופם הפשיר חור בקרח, והם צללו לתוכו ונקברו במצולות האוקיינוס הקפוא. החשמביר השלישי הצליח תחילה במשימה, משום שהקפיד לא לחשוב ולא להרגיש דבר – פעולות שמייצרות חום במעגליו, אך לבסוף הוצבה לפניו חידה קשה והוא התחמם וטבע כמו קודמיו. "מאז לא ניסה עוד איש לכבוש את קראוניה שכן נעלמו הטיפשים מהיקום, אם כי יש הסוברים שעדיין נותרו רבים מהם ורק את הדרך לקראוניה אינם מכירים", סיכם לם.

בסיפור הזה, שאורכו ארבעה עמודים וחצי בלבד, יש הכול – סאטירה והומור, ביקורת חברתית, רעיון פילוסופי מעורר מחשבה, משחקי מילים, המון דמיון, ואף הבנה של עקרונות מדעיים ושימוש מושכל בהם. בסיפורים אחרים ב"קיבריאדה" ברא לם משורר ממוכן שנבנה כדי לנצח בתחרות מיותרת בין מלומדים, רובוט שעושה ניסויים כושלים ביצירת יצור מאושר, מכונה שיודעת לעשות כל דבר שמתחיל באות ח', תכשיר שמעודד אלטרואיזם (אלטרואיזון), חלומות קיברנטיים, סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, ואפילו שֵד תרמודינמי.

המרשם [... לזהב] פשוט: אתה לוקח מספר אטומים של מימן במשקל אטום זהב, כלומר שמונים ושבעה. את האטומים המימניים צריך קודם לקלף מהאלקטרונים שלהם. אחר כך לגלגל את הפרוטונים, לרדד בצק גרעיני עד שייראו המזונים ואז לקשט עם האלקטרונים סביב. ואז יש זהב טהור, ראה!
- הקיבריאדה (זמורה ביתן, 1986. מפולנית: פאולינה צלניק), ע' 213

הממד הגרוטסקי והסאטירי בולט מאוד ברבים בספריו של לם. במיוחד זה נכון לאלה שעוסקים בדמותו של תייר החלל איון טיכי, גיבור "יומני כוכבים", "כנס העתידנים", וכן ספרים וסיפורים שלא ראו אור בעברית. בדומה לטרול וקלפציון, טיכי הוא שילוב של גיבור כמעט כל-יכול עם "נעבעך" נלעג ותמים. השילוב הזה של כישרון וגיחוך באותו אדם מניב הומור רב ומאפשר ללם להגחיך את האמונות הרווחות ואת המוסדות שטיכי נתקל בהם.

ההומור והדמיון באים לידי ביטוי גם בספרו המאוחר יחסית "רִיק מוחלט" (1971), שלא תורגם לעברית, המוקדש לביקורות מלומדות על ספרים שלא היו ולא נבראו. הראשון מביניהם הוא כמובן הספר הבדיוני "ריק מוחלט" עצמו. האם הוא קיים באמת? בהמשך כתב עוד ספרים עם רעיון דומה. ובסיפור הקצר "מיש מש" (Przekladaniec), שגם עובד לסרט קצר שהוקרן לאחרונה בפסטיבל הקולנוע בירושלים, הוא הציג פארסה שבה היכולת להציל את חייהם של בני אדם באמצעות איברים שנלקחו מאחרים מעוררת בעיות קשות של זהות, כשלא ברור יותר מיהו האדם שיש בו שליש מאחיו, רבע מגיסתו וכן הלאה, ואם יש לו אחריות אימהית כלפי צאצאי אישה שחלק מאיבריה הושתלו בו.

אוקיינוס תבוני אך בלתי מובן | צילום מתוך הסרט "סולאריס" בבימויו של סטיבן סודרברג, 2002
אוקיינוס תבוני אך בלתי מובן | צילום מתוך הסרט "סולאריס" בבימויו של סטיבן סודרברג, 2002 

אוקיינוס של אי הבנה

בקוטב השני של יצירתו של לם נמצא ספרו המפורסם ביותר,"סולאריס" – יצירה הגותית מאוד, נטולת הומור, קשה לקריאה – אך גם מרתקת. הווירטואוזיות של לם באה פה לידי ביטוי פחות בלשון ובשבירת מבנים ספרותיים ויותר בעושר הפסיכולוגי ובעומק הרעיונות, כמיטב המסורת הספרותית המרכז-אירופית שממנה הוא צמח.

סולאריס הוא שמו של כוכב לכת, או ליתר דיוק זהו שמו של האוקיינוס השוכן על פניו. בשעה שרוב ספרות המדע הבדיוני העוסקת במגע עם חייזרים מציגה אותן כישויות דמויות אדם, לכל היותר עם תודעה חרקית או זרועות תמנון, לם יצר בספר את החייזר הכי לא אנושי שיכול להיות – אוקיינוס שמכסה עולם שלם. אין ספק שהוא תבוני, ואף מגיב לנוכחות בני האדם שבאו לחקור אותו, אבל איזה בסיס לתקשורת יכול להיות בין יצורים פחמניים זעירים לבין... אוקיינוס?

גיבור הספר הוא פסיכולוג שנשלח לסייע לצוות קטן של חוקרים אנושיים בתחנת החלל המקיפה את סולאריס. מבעד לעיניו אנחנו רואים את ניסיונותיהם חסרי התוחלת לתקשר עם האוקיינוס ואת ההתמודדות שלהם עם התגובה שלו לנוכחותם – יצורי רפאים שהאוקיינוס ברא מזיכרונותיהם ומלווים אותם כעת לכל מקום. האם הנלווים הללו הם ניסיון של סולאריס לתקשר איתם, או סתם פעולה לא מוסברת שלו? לא ברור. מה שכן ברור הוא שבני האדם לא מסוגלים להתמודד עם ברואי הזיכרונות של עצמם ועושים כל שביכולתם כדי להשמיד אותם.

אנחנו יוצאים אל החלל, מוכנים לכל - כלומר לבדידות, למאבק, לתלאות, למוות. אנו נמנעים מלומר זאת בקול רם מטעמי צניעות, אל בלבנו אנו חושבים לפעמים עד כמה אנו נפלאים. והנה מתברר שזה לא הכול; שכל ההתלהבות והנכונות שלנו אינם אלא העמדת פנים. איננו רוצים כלל לכבוש את החלל, כי אם להרחיב את גבולות כדור הארץ.... בעיני עצמנו אנו אבירי 'המגע-הקדוש'. זהו כזב נוסף. איננו מחפשים אלא בני אדם, בני אדם כמונו. אין לנו צורך בעולמות אחרים אלא במראות.
- סולאריס (כתר, 2003. מפולנית: אהרון האופטמן), ע' 86

את הספר תרגם לעברית אהרון האופטמן, חוקר עתידים במקצועו ולשעבר העורך של כתב העת למדע בדיוני "פנטסיה 2000", אחרי שצפה בסרט שעשה על פיו הבמאי הרוסי הנודע אנדרי טרקובסקי, וכשקרא את הספר הרגיש שהוא מוכרח לפרסם אותו בעברית. "הקראתי את הספר, הבנתי עד כמה הסרט עושה עוול ליצירה הספרותית, שעושרה הלשוני ועומקה הפילוסופי בלתי ניתנים לתרגום למדיום הקולנועי", כתב בזמנו. בשיחה עם אתר מכון דוידסון הסביר האופטמן השבוע, "הקסים אותי התיאור של היישות החייזרית הכי יוצאת דופן שנתקלתי בה וסוגיית התקשורת בינה לבין בני אדם, אבל בעיקר ריבוי הרבדים בספר: מדעי, פילוסופי, פסיכולוגי ותיאולוגי".

חוסר היכולת לתקשר עם ישויות שונות מאיתנו היה נושא שחזר פעמים רבות בספרי לם. זהות הזרות ומאפייניה השתנו מספר לספר: אוקיינוס תבוני (סולאריס), חברה חייזרית (עדן), נחיל רובוטים (סיירת החלל ניצחון) ואפילו בני אדם אחרים. זה מה שגילו אנשי הצוות של ספינת החלל ב"בחזרה מהכוכבים", שבשובם לכדור הארץ התברר להם שהחברה האנושית השתנתה בהיעדרם ואינה מתעניינת עוד בהישגיהם.

לם עצמו תיעב את שני הסרטים שנעשו על פי ספרו המפורסם. כמה הוצאות של "סולאריס"
לם עצמו תיעב את שני הסרטים שנעשו על פי ספרו המפורסם. כמה הוצאות של "סולאריס" 

לצד היצירתיות ורוחב היריעה הרעיוני, הייתה ללם נקודת עיוורון גדולה ומשמעותית – הוא כמעט לא ראה מחצית מהמין האנושי – הנשים – וגם לא כתב עליהן. בדומה לרוב סופרי המדע הבדיוני של תקופתו, ספריו וסיפוריו עסקו בעיקר בגברים חכמים, משכילים והרפתקנים – בעיקר מדענים וצוותי ספינות חלל. אפילו רוב הרובוטים שלו הוצגו במין זכר. נשים, אם הופיעו בכלל, שימשו בעיקר תפאורה לדמויות הגבריות או הדהוד למתרחש בנפשם כמו בסולאריס.

"מה שמייחד את לם זה שילוב של רעיונות מד"ביים 'מטורפים' עם מבט אירוני וסרקסטי על בני אדם", מסכם האופטמן, "וכמובן הפירוטכניקה הלשונית שנוכחת אפילו ב'סולאריס', בתיאורי טבע מופלאים של הצורות השונות והמשונות שיוצר האוקיינוס, עם שמות שונים ומשונים".

גם רובוטים הם בני אדם | איור: דניאל מרוז. מתוך המהדורה הראשונה של "הקיבריאדה"
גם רובוטים הם בני אדם | איור: דניאל מרוז. מתוך המהדורה הראשונה של "הקיבריאדה"

לא הולך בתלם

לצד העשייה הספרותית הענפה שלו, לם הרבה לכתוב מסות ומאמרים, בעיקר על עתידנות ועל כתיבה. דעותיו המגובשות על הדרך הנכונה לכתוב מדע בדיוני הביאו אותו למסלול התנגשות עם רוב קהילת המדע הבדיוני העולמית, בעקבות מאמר שנוי במחלוקת שפרסם בשנות ה-70, תחת הכותרת "מדע בדיוני ועתידנות". במאמר מתח לם ביקורת נוקבת על המדע הבדיוני האמריקאי והרוסי גם יחד, וטען בהכללה גסה מאוד שהמדע הבדיוני המערבי מבזה את הפוטנציאל הטמון בחדשנות וממיר אותו בגימיקים זולים ובסיפורי מעשיות חסרי מקוריות, שמשתמשים בטכנולוגיה כתפאורה במקום לנסות להבין אותה ואת השלכותיה על בני האדם: "זאת מיתולוגיה וולגרית של חברה טכנולוגית", אמר. במקביל מתח ביקורת גם על המדע הבדיוני הרוסי, שאותו כינה "בנלי".

הטענות הללו, שהיו נכונות בחלקן אך התבססו על התמצאות חלקית מאוד בספרות המדע הבדיוני המערבית, חוללו מהומה רבתי. אגודת סופרי מדע הבדיוני של אמריקה (SFWA), שהעניקה ללם חברות של כבוד ב-1973, ביטלה את חברותו אחרי ויכוח פנימי עז שבמהלכו יו"ר האגודה הסופר פיליפ חוזה פארמר, אף איים להתפטר אם לם לא יסולק משורות הארגון. הנימוק הרשמי לסילוקו היה שספריו הופיעו בתרגום לאנגלית, ולכן לם צריך לשלם דמי חבר רגילים, אך ברור שהמניע האמיתי היה תחושת העלבון. לם עצמו סירב להגיש בקשת חברות ואמר, "כתבתי את המאמר לא מתוך כוונה לפרסם ביקורת קטלנית... המאמר הוא ביטוי של האוטופיה האישית שלי: כמיהה למדע בדיוני טוב יותר".

בשנת 1982, אחרי שהוכרז ממשל צבאי בפולין, עבר לם לכמה שנים לאוסטריה, שם כתב את שני ספר הפרוזה האחרונים שלו: "שלום עלי אדמות" ו"פיאסקו". הוא שב למולדתו ב-1988, סמוך לנפילת המשטר הקומוניסטי. בשנות ה-90 התמקד בכתיבה עיונית ופובליציסטית, בעיקר על עתידנות. בריאיון שנתן שנתיים לפני מותו הסביר לם שחדל לכתוב סיפורת "כי העולם סביבנו גווע במהירות".

לם זכה להערכה רבה בחייו. בזכות הידע הרחב שלו בתחומים רבים והמחשבה המקורית שלו הוא הוזמן לכינוסים בינלאומיים רבים, ואף היה הלא-מדען היחיד בין משתתפי הוועידה האמריקאית-רוסית הראשונה בנושא תבונה מחוץ לכדור הארץ (CETI) בשנת 1971. בביקוריו בכנסים ספרותיים בברית המועצות ובפראג הוא מספר שזכה ליחס של הערצה. הוא הלך לעולמו ב-27 במרץ 2006, והשאיר אחריו מיליוני מעריצים ויצירה ענפה ומורכבת. הרבה יותר מסתם הגדרה בתשבץ.

סופר בפולנית. מתוך "זהו זה"