האנשים שסופרי המדע הבדיוני
לא ראו

בחודש מרץ 1944 פשטו אנשי סוכנות הבילוש הפדרלית (FBI) בארצות הברית על משרדי כתב העת הפופולרי "Astounding Science Fiction". מטרת החקירה: לחשוף איך דלפו פרטים חשאיים מפרויקט מנהטן – התוכנית הסודית לפיתוח פצצת ביקוע גרעיני – והתפרסמו בסיפור מדע בדיוני לא בולט במיוחד בשם "Deadline". נדרשה חקירה מאומצת לפני שהבלשים השתכנעו שלא אירעה שום דליפה. מחבר הסיפור קלִיב קרטמיל (Cartmill) פשוט פעל כמנהגם של רוב סופרי המדע הבדיוני האמריקאי של זמנו: הוא לקח עובדה מדעית מבוססת – ביקוע האטום, ותיאר איך יוכלו להשתמש בה כדי לבנות פצצת-על.

רבים רואים בסיפור הזה הוכחה לכוחו של המדע הבדיוני. אחרי הכול רק סוגה פורצת דרך יכולה להתכתב בהצלחה כה רבה עם הבעיות והאתגרים של ההווה ולהתמודד עם מגמות חשובות עוד לפני שהן קרו. אבני הבניין שלו הם המדע והטכנולוגיה, וכלי העבודה שלו הם דמיון, מחשבה והיכולת לשאול שאלות קשות. וראו זה פלא. השילוב שלהם מאפשר לחזות את העתיד ולפצח סודות כמוסים.

הבעיה היא שזה לא בדיוק נכון. סופרי המדע הבדיוני שעיצבו את הסוגה בראשית דרכה אכן היטיבו לתאר טכנולוגיות עתידניות, חלליות ולעיתים אפילו חייזרים, אבל כשלו נוראות בלתאר כל מי שאינו הם-עצמם. ומכיוון שבתקופה ההיא, שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, כמעט כל סופרי הסוגה היו גברים צעירים אמריקאים לבנים והטרוסקסואליים שבאו מרקע מדעי או טכנולוגי, כך בדיוק נראו רוב גיבורי הספרים והסיפורים שלהם. היו שם טייסי חלל נועזים, חוקרים מבריקים, טכנאים מיומנים, לפעמים גם חיילים, והעיקר הוא שכמעט כולם נראו, התנהגו וחשבו בדיוק באותה צורה.

האם זו בעיה? הרי אם הסיפור מעניין, למה משנה בכלל שבו ובכל שאר העולם הספרותי הסובב אותו רואים רק אנשים מסוג אחד בלבד?

אולם ראייה כזאת מתעלמת מכך שהתרבות היא גם מראה שמשקפת לנו את החברה שבה אנו חיים ואת הנורמות הנהוגות בה, וזה נכון אפילו לסוגה שכביכול עוסקת בעולמות בדיוניים ורחוקים. העולם שסביבנו מגוון, וכולל גברים ונשים, אנשים בשלל צבעים, נטיות, מעמדות וזהויות. וכשבספרות שאנו קוראים יש רק גברים לבנים שמנהלים דיונים הרי גורל ומעצבים במו ידיהם את העתיד, מתקבלת תמונת עולם מעוותת. וגרוע לא פחות: מבחינה ספרותית אנו מקבלים תבנית אחידה, משעממת וחסרת דמיון – בדיוק ההפך ממה שהמדע הבדיוני מתיימר להשיג.

כיום המצב שונה, ומגוון הרעיונות והדמויות המוצג במדע הבדיוני משקף הרבה יותר לא רק את החברה האנושית הנוכחית, אלא גם את אלה שאנחנו מסוגלים לדמיין. מבט מהיר רק על היחס למגדר ולנטיות מיניות במדע הבדיוני של השנים האחרונות מגלה סדרת טלוויזיה שמציגה טריאדה של שתי נשים וגבר שחולקים חללית, משפחה ואהבה גדולה (המרחב); ספר שבמרכזו חברה אנושית שמכירה אך ורק במגדר המוצהר של אנשים ונמנעת במופגן מכל עיסוק במין הפיזיולוגי שלהם (Too Like the Lightning); אופרת חלל שבה צורת הפנייה המקובלת לאנשים היא דווקא בלשון נקבה (יושרה שניונית), אישה צעירה שמתמודדת עם תודעתו הגברית של שגריר מזדקן שהושתלה במוחה (A Memory Called Empire) ועוד.

הדרך מיקום ספרותי חדגוני ודל מבחינה אנושית לייצוג המציאותי והרחב יותר של ימינו עוברת, כמו במאבקים חברתיים רבים, דרך אנשים שסירבו ללכת בתלם. סופרים וסופרות מצוינים, חלקם מקבוצות מיעוט, שהתעקשו להשמיע את קולם ובתוך כך הרחיבו את גבולות המדע הבדיוני. 

בספר "עריצה היא הלבנה" אתגר רוברט היינליין את המבנים המשפחתיים והמגדריים המקובלים. משפחה מגוונת | נטע כשר באמצעות מידג'רני

סוגה חדשה נולדת

סוגת המדע הבדיוני נולדה בשנות ה-30 של המאה ה-20, בשוּרה של כתבי עת ספרותיים זולים שהצמיחו מתוכם קהילה של סופרים חרוצים אשר ביקשו לבסס את סיפוריהם על רעיונות מדעיים. כיום התקופה הזאת, שנמשכה עד שנות ה-50, מכונה "תור הזהב של המדע הבדיוני". כתב העת המצליח והמשפיע ביותר מביניהם היה "Astounding Science Fiction ("מדע בדיוני מדהים"), תחת ניצוחו של העורך הדומיננטי ג'ון ו' קמפבל. קמפבל התווה לכותביו דרך אחת חדה וברורה לכתוב. מדע בדיוני, אמר, חייב להיות מבוסס על מדע מדויק. הוא דרש מהם להיצמד לעובדות, ואם רצו לפרוץ אל מעבר לגבולות הידע המדעי הקיים, היה עליהם להציע הסבר אמין מבחינה מדעית.

העקשנות של קמפבל הפכה את המדע הבדיוני למה שאנחנו מכירים כיום כ"מדע בדיוני קשה" – סיפורים שבהם המדע הוא חלק חיוני ואינטגרלי מהסיפור, ואי אפשר לנפנף בידיים כדי להסביר דברים רק בשביל הכיף. קו ישר מוביל מ"אסטאונדינג" של קמפבל לעיצוב החללית אנטרפרייז בסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים" בשנות ה-60, שמאפשרת לחללית להימתח בזמן הקפיצה למהירות על-חלל, ומשניהם לאסטרונאוט מרק וואטני, המנסה לשרוד על מאדים בכוח שכלו ותושייתו בספר "לבד על מאדים" של אנדי וייר משנת 2011 ובסרט שנעשה על פיו.

להקפדה של קמפבל על הדיוק המדעי נלווה זלזול באלמנטים ספרותיים שיסיחו את הדעת מהרעיון המרכזי של הסיפור, כגון סגנון אישי או פיתוח דמויות מורכבות. אם לא די בזה, מבחינה פוליטית הוא היה אי שם בשוליים ההזויים של הימין הקיצוני האמריקאי הלבן, דגל בהחזרת העבדות והיה שוביניסט, גזען ובלי ספק גם הומופוב. כך שלא רק שהוא לא עודד מגוון אנושי בסיפורים שפרסם, אלא שלל אותו בתוקף.

כמעט כל הסופרים והעורכים מהדור המייסד של המדע הבדיוני המודרני אימצו במידה רבה את גישתו של קמפבל ובחרו לספר בעיקר על גיבורים בני דמותם. כשכבר הופיעו פה ושם נשים, למשל, הן היו עקרות בית, מזכירות, או עלמות במצוקה. שחורים ובני מיעוטים אתניים אחרים הופיעו רק לעיתים נדירות, ולהט"בים לא היו קיימים כלל בספרות שלהם. כזאת הייתה הכתיבה של אייזק אסימוב, שהמציא את שלושת חוקי הרובוטיקה ואף הגה את הטלפון החכם, אך התקשה מאוד לדמיין נשים מדעניות או אנשים שאינם לבנים. וכך גם רוב הכתיבה של ארתור סי קלארק, שהגה הרעיון של לווייני תקשורת 14 שנה לפני שהלוויין הראשון שוגר, ושל רוב יוצרי המדע הבדיוני האחרים מהתקופה הזאת.

נכון, גם בספרות הריאליסטית באותה תקופה לא היה ייצוג נרחב ללהט"בים, אבל דמויות כאלה הופיעו מפעם לפעם. לא כל שכן נשים ודמויות בשלל צבעי עור. מבחינה הזאת, השמרנות של המדע הבדיוני דאז אומרת דרשני. הרי אם אפשר לדמיין חלליות ששוברות את מהירות האור, או רובוטים חכמים ומועילים, כמה קשה לדמיין שינויי מגדר ומין, או פשוט שני גברים מאושרים ביחד? 

הסופר הבולט היחיד מהדור הזה שאתגר מדי פעם את המבנים המשפחתיים והמגדריים המקובלים היה רוברט היינליין. בספרו "עריצה היא הלבנה" (1966), הוא תיאר מודל משפחתי חלופי, שהוא כינה "משפחות טור". בעולם המוכר לנו, המודל המשפחתי המקובל הוא מונוגמי: אישה אחת וגבר אחד, או במקרים מסוימים אישה ואישה או גבר וגבר. בחברות מסורתיות מוצאים לפעמים גם משפחות ביגמיות או פוליגמיות, שכוללות בדרך כלל גבר אחד ושתי נשים או יותר. אולם לכל המשפחות האלה יש מבנה היררכי שבמרכזו שני ההורים, או לפעמים רק אחד מהם.

משפחת הטור של היינליין בנויה אחרת: ראשית אישה מתחתנת עם גבר, לאחר מכן הגבר בוחר אישה אחרת ומוסיף גם אותה לתא המשפחתי, והיא בוחרת לעצמה עוד גבר, וכן הלאה. התוצאה היא מבנה של שבט רב-דורי שבו כולם נשואים לכולם, כולם אחראים על המשק המשותף וכולם מאשרים את המצטרפים החדשים למשפחה. להלכה, משפחה כזאת יכולה להתקיים לנצח, עם תחלופה מתמדת של דורות. עם זאת, היינליין עצמו לקח כמובן מאליו שכל חברי התא המשפחתי המגוון הזה יהיו הטרוסקסואלים לגמרי, בלי שום רמז להשתובבות של אימא ואימא או אבא ואבא במוסך החלליות המשפחתי.

ברומן נושא המשיכה המינית מתואר כך שברור שכל אחד יכול להימשך לכל אחד אחר | כריכת "בבל-17", בהוצאת Ace Books, שנת 1966

קולות חדשים

היינליין אומנם היה מהבולטים בסופרי "תור הזהב", והושפע מאוד מקמפבל, אבל "עריצה היא הלבנה" כבר שייך לתקופה אחרת. הוא נכתב והתפרסם על רקע המאבקים החברתיים של שנות ה-60 בארצות הברית ובעולם המערבי כולו. רוחות השינוי של התקופה לא פסחו גם על המדע הבדיוני והביאו איתן גל של כותבים חדשים שהציעו קולות אחרים ורעיונות שונים ומפתיעים. בהדרגה נולד מהם זרם שונה של סופרי מדע בדיוני, שזכה לכינוי "הגל החדש".

בשנות ה-60 סופרי "תור הזהב" עדיין כתבו ונמכרו, אולם הבשורה שהביאו כבר לא היתה חדשנית. במציאות התוססת של ההפגנות בעד ונגד מלחמת וייטנאם, משבר כלכלי, מרד הנעורים של ילדי הפרחים, ואיתם הרעיון של אהבה חופשית וקבלה של כולם, נדרשו דרכים חדשות לספר מדע בדיוני.

היוצרות והיוצרים החדשים לא באו כולם מאותו כור יוצר חברתי. הפעם היו ביניהם גם לא מעט נשים, שחורים, להט"בים ועוד. אלה היו אנשים צעירים שגדלו ברובם על ספרי המדע הבדיוני הקשה, אהבו את הז'אנר ורצו לכתוב בו, אבל אחרת. רבים מהם מרדו בבלעדיות של מדעי הטבע במדע הבדיוני וביקשו לחקור באמצעות הספקולציה המדעית גם רעיונות חברתיים ופסיכולוגיים: מהו אדם? מה מבדיל בין גבר לאישה ובין זכר לנקבה? מה יקרה אם ניקח מוסד חברתי קיים ונשנה אותו?

לצד הרעיונות, הגל החדש הביא איתו את התפיסה שספרות מדע בדיוני היא קודם כל ספרות. על כן לא מספיק שתשאל שאלות מאתגרות, אלא עליה לכלול עלילה מעניינת, דמויות מרתקות, סגנון יצירתי ואמירה אנושית כלשהי. כל אותם דברים שקמפבל תיעב אבל לא היוצרות והיוצרים החדשים, שחלקם הגיעו מעולם הספרות ולא מהעולם המדעי. הם אהבו מדע, ורצו לשלב אותו בכתיבתם, אבל בלי להזניח את הכלים הספרותיים הנוספים שעומדים לרשותם.

אחד הכותבים הבולטים בדור הזה, סמואל (צ'יפ) ר' דילייני (Delany), יכול להיחשב כהתגלמות כל הדברים שקמפבל שלל: גבר שחור, הומוסקסואל, שכותב מדע בדיוני קשה, לא מתנצל, ומגוון, ומשלב לצד הטכנולוגיה מגוון עשיר של נושאים חברתיים ואישיים. הדמויות שלו, בהתאם, באו משלל תרבויות, זהויות, נטיות מיניות ומגדרים.

בשנת 1966 פרסם דילייני את "בבל 17", רומן מורכב וגדוש, שעוסק ביכולת של השפה להבנות מציאות ולשלוט במחשבות. מעבר לרעיונות המרתקים שהעלה, הספר הציג גיבורה ראשית נועזת, רידרה וונג, בעלת כישרונות יוצאי דופן: קברניטת חללית, משוררת, בלשנית ומנהיגה. כקברניטה היא נמצאת בקשר מיוחד עם שותפיה, שכן במציאות שדילייני תיאר כל חללית מופעלת בידי שלושה אנשים, ופעמים רבות מדובר במערכות יחסים רומנטיות משולשות. נושא המשיכה המינית מתואר כך שברור שכל אחד יכול להימשך לכל אחד אחר.

דילייני הרבה לעסוק בנושאי מגדר וזהות מינית בספריו ובסיפוריו. הנושא בולט במיוחד בספרו "טריטון" (1976) שבו ניתוחים להחלפת מין, עם או בלי שינויי מגדר ונטייה מינית, הם עניין שגרתי ומקובל. גיבור הספר, ברון (Bron), הוא אחד הטרנסג'נדרים הראשונים בספרות המדע הבדיוני. באופן מעניין, אף על פי שמשחקים במין ובמגדר הם עניין נורמטיבי לחלוטין בחברה הפתוחה של הירח טריטון, דילייני בחר לתאר את גיבור ספרו דווקא כאחד החריגים הבודדים בחברה הזאת שאינם מסוגלים להתמודד עם השינויים הללו בגופם ובזהותם.

אחד הספרים החשובים והמשפיעים ביותר העוסקים במין ובמגדר בספרות הגל החדש הוא ללא ספק "צד שמאל של החושך" (1969) של אורסולה לה גווין, שתורגם לעברית גם תחת הכותרת "מעבר לעלטה". לה גווין התעניינה מאוד בבני אדם, כמין ביולוגי וכחברה גם יחד, והבחינה שמעבר לשאלות הרבות והחשובות על ההבדלים בין גברים ונשים מסתתרת שאלה מהותית אף יותר: איך עצם החלוקה לשני זוויגים – זכרים ונקבות – מעצבת את המין האנושי ואת החברה. ומה יקרה אם החלוקה הזאת תתבטל?

גיבור הספר הוא גנלי איי, נציג הממשל המרכזי של האנושות שנשלח לחדש את הקשר עם תושבי כוכב הלכת גתן, שהיה מנותק דורות רבים משאר האנושות. הוא מגלה להפתעתו שבמהלך תקופת הבידוד הגתנים שינו את הגנטיקה שלהם בצורה שביטלה את ההפרדה בין המינים. במשך רוב השנה הם נטולי מין ומגדר, ולאורך תקופה קצרה, שנקראת קמר, הם עוברים שינויים שמאפשרים להם להרות או להפרות. לפי לה גווין, לשינוי הזה יש השלכות כבדות משקל על אופיים של הגתנים ועל החברה שלהם, שבין השאר אין בה כמעט מלחמות וחיכוכים, אם כי פוליטיקה יש בהחלט.

גנלי עצמו מתקשה להשתחרר מהחשיבה הדיכוטומית. במהלך העלילה הוא נאלץ להימלט כדי להציל חייו ויוצא למסע מפרך בלוויית ראש הממשלה הגולה של אחת הממלכות בגתן. במהלך המסע הם הופכים לחברים קרובים, עד שמול עיניו המבועתות ידידו היקר הופך לנקבה. למרות האשליה שהוא אדם פתוח ומכיל, הוא לא מסוגל להתמודד עם מה שמבחינתו הוא דבר בלתי נתפס, וכמעט בורח אל הלילה המושלג. מתיחת הקו הברורה של לה גווין, במובן של "שימו לב, הינה אדם שאינו מסוגל לקבל מיניות או מגדר שונים משלו כשווה לו, וזה לא בסדר", הייתה תפנית רעננה, מעניינת ושונה מאוד ממה שהציע רוב המדע הבדיוני שקדם לה. 

תושבי גתן שינו את הגנטיקה שלהם כך שרוב השנה הם נטולי מין ומגדר. כריכת "צד שמאל של החושך" (עברית), הוצאת ינשוף 2005 

לא מועדון סגור

בשלהי שנות ה-60 הפציע כותב חדש וחידתי בשמי המדע הבדיוני: ג'יימס טיפטרי (Tiptree) ג'וניור. במשך קרוב לעשר שנים איש לא ידע מי הוא, אלא רק שהוא כותב מצוין ומקורי שהביא קול חדש ושונה לז'אנר. סיפוריו הציבו במרכז נשים בחברה גברית, מאבקים של מין ומגדר והציגו דמויות מגוונות, עגולות, בסביבה שנעה בין פלישת חייזרים אקראית (The Women the Men Don't See) לבין עולם שבו כל הגברים נכחדו ונשים ממלאות את כל הצרכים שלהן ושל חברותיהן ( Houston, Houston, Do You Read?). ב-1977 הוכתה קהילת המדע הבדיוני בתדהמה כשהתברר כי טיפטרי המסתורי הוא שם העט של אליס שלדון (Sheldon), פסיכולוגית, ביסקסואלית, סוכנת לשעבר בסוכנות הביון המרכזית בארצות הברית (CIA), שחייה היו מרתקים כמו סיפוריה.

גם נשים בולטות נוספות החלו לכתוב מדע בדיוני חדשני בשנים האלה ובתור כך שברו את הדימוי של הסוגה כמועדון סגור לגברים בלבד. נוסף על לה גווין בלטה בתקופה זו הסופרת אוקטביה באטלר – אישה שחורה ממשפחה קשת יום, שדילייני גילה כמעט במקרה ועזר לה להגיע לפרסום. אף שהיא כתבה לפעמים גם על מיניות ומגדר, בלט יותר בכתיבתה העיסוק הישיר או המשתמע במאבקיהן של נשים שחורות מול חברה מדכאת.

וכמובן אי אפשר לדבר על שנות ה-70 בלי להזכיר את ג'ואנה ראס (Russ), סופרת ופמיניסטית שהניחה לדמויות שכתבה להחליף מגדרים ונטיות בלי בעיה, ובתור כך לחשוף את פגמי המבנים החברתיים הקיימים. היא כתבה, למשל, על נשים שעוברות בין יקומים מקבילים ונחרדות לגלות את היחס שהמגדר שלהן מקנה להן, בספרה (The Female Man", 1975"). 

"הגל החדש" במדע הבדיוני הביא איתו מעל הכול גיוון. קהילת הכותבים נפתחה לפתע פתאום גם לנשים, שחורים, להט"בים וקבוצות אחרות שהודרו ממנו עד אז. איתם השתנה גם אופי הסוגה, שאומנם לא זנחה את ההישענות על המדע ואת המבט אל העתיד, אך במקום להתמקד רק ברעיון המדעי היא נפתחה לכתיבה עשירה יותר שמשקיעה גם בעיצוב מערכות יחסים בין דמויות עגולות ממגוון מינים, מגדרים, נטיות וצבעי עור. ברוח התקופה, דור הסופרים החדש ביקש לשבור את הגבולות ששמו לעצמם קודמיהם ולשאול שאלות חדשות – כאלה שעדיין מבטאות סקרנות וחקרנות, אך לא רק כלפי הטבע אלא גם כלפי האדם והחברה.

כתבה בשם העט ג'יימס טיפטרי ג'וניור והציבה נשים בחברה גברית במרכז העלילה. אליס שלדון ב-1946 | ויקיפדיה, נחלת הכלל 

ומה עכשיו?

במהלך שנות ה-70 הגל החדש דעך ואיבד את הרוח המהפכנית שלו, אך השינוי שחולל נותר. המדע הבדיוני המשיך להתגוון ולהתפצל לעוד ועוד תת-סוגות, כגון אופרות חלל, סייברפאנק, מדע בדיוני מלחמתי, סיפורים על העתיד הקרוב, העתיד הרחוק ואפילו העבר, ועוד כהנה וכהנה.

גם המגוון המגדרי המשיך להתפתח, תחילה כזרם שולי למדי אך נוכח, וביתר שאת בשני העשורים האחרונים עם ההישגים שצבר המאבק למען שוויון זכויות ללהט"בים והתעצמות הדיון הציבורי בנושאי זהות מינית ומגדרית. בשנת 1992, לדוגמה, פרסמה הסופרת מורין פ' מק'קיו (McHugh) את "הר סין ז'אנג" – רומן דיסטופי שגיבורו הוא הומוסקסואל ממוצא סיני-היספני, בסין הקומוניסטית של העתיד הקרוב, שמנסה להתמודד עם עולם שמדכא אותו גם בגלל מוצאו וגם בגלל נטייתו המינית. הספר מתרכז במאמציו להיטמע בחברה בלי למשוך תשומת לב מסוכנת לעצמו, ומק'קיו מותחת בו ביקורת נוקבת על העולם שלא מסוגל להתייחס לאנשים כמו שהם.

דמויות להט"ביות נוכחות כיום יותר ויותר במדע הבדיוני העכשווי, הן כגיבורי ספרים והן כדמויות משנה. הן גם מגוונות יותר. הגיבור.ה של הרומן זוכה פרס נבולה "2312" מאת קים סטנלי רובינסון (Robinson), שראה אור ב-2012, למשל, הוא.היא ג'נדרקוויר, וברומן הביכורים של הסופרת צ'רלי ג'יין אנדרס (Anders) משנת 2016, "All the Birds in the Sky", יש דמויות על כל הרצף המיני והמגדרי.

ההצלחה והפופולריות הגבוהה של ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה העוסקים בשאלות של זהות מינית ומגדרית, או שפשוט משלבים דמויות מגוונות באופן טבעי, לא תמיד התקבלו ברוח טובה. בשנים 2017-2013 טלטלה את קהילת חובבי הז'אנר בארצות הברית פרשה כאובה שמכונה "פרשת הכלבלבים", שכללה קמפיין מאורגן נגד מגמת הגיוון בז'אנר.

במוקד הפרשה עמד פרס הוגו – הפרס היוקרתי ביותר בתחום המדע הבדיוני והפנטזיה, שהזוכים בו נבחרים מדי שנה בהצבעה חופשית של משתתפי כנס החובבים הגדול "וורלדקון". בשנת 2013 קמה קבוצה נוצרית שמרנית של חובבי הז'אנר שכינו את עצמם "כלבלבים עצובים" (Sad Puppies) ויצאו נגד מי שהם כינו בבוז "לוחמי הצדק החברתי". האסטרטגיה שלהם הייתה לחבל בהצבעה לפרס הוגו על ידי רשימת הצבעה סגורה שתטה את התוצאות לטובת ספרים וסיפורים "כמו שהמדע הבדיוני אמור להיות", כלומר כאלה שמקדמים לדעת ערכים נוצריים ו"ערכי משפחה" ומספרים את עלילותיהם של גברים לבנים שאוהבים נשים לבנות.

במשך שנתיים הקמפיין אכן השפיע מאד על זהות המועמדים לפרס והזוכים בו. ב-2015 המצב הגיע לכדי פיצוץ: תחילה חל פיצול בסיעת הכלבלבים, כשקבוצה קיצונית וגזענית אף יותר הפיצה רשימת הצבעה מתחרה תחת השם "כלבלבים מוכי כלבת" (Rabid Puppies). בהמשך, מועמדים רבים שהופיעו נגד רצונם ברשימת הכלבלבים הודיעו על הסרת מועמדותם, והקהל הרחב התאחד אף הוא ובחר להצביע בחמש מהקטגוריות המרכזיות נגד כל המועמדים ("No award"). בהמשך שונה תקנון הפרס כדי לנטרל הצבעות מאורגנות, וכעבור שנתיים יוזמת "הכלבלבים" התפוגגה.

למרות תגובות נגד כאלה, המגמה הבולטת במדע הבדיוני העכשווי היא של פתיחות וקבלה – של יוצרים ויוצרות מכל הקבוצות והזהויות, דמויות מגוונות ורעיונות כיד הדמיון הטובה. גם כתבי העת, ההוצאות לאור והאתרים הפונים לשוק המדע הבדיוני מחפשים ברובם תכנים מגוונים, כי לכולם ברור שסיפורים שטרם שמענו כמותם עשויים להימצא במקומות שטרם שמענו עליהם. 

תהליך דומה רואים בשנים האחרונות בשוק המדע הבדיוני הקטן שלנו, כאן בישראל, שלמרות גודלו מרבה לעסוק בנושאי מין ומגדר ובדמויות עם שלל נטיות, העדפות וצרכים. לדוגמה, בסיפור "רקוויאם למתי" (2015) תיאר אביאל טוכטרמן זוגיות של שני גברים שאחד מהם סובל מדיכאון אולם אינו יכול למות. הזוגיות משתלבת בהתמודדות עם הדיכאון של הגיבור, מסייעת להחלמה ובה בעת מטרפדת אותה. שנה קודם לכן תיארה הסופרת הילה בניוביץ'-הופמן בסיפורה "חמש ארבע שלוש שתיים אחת" שינוי גנטי שמאפשר לחמישה אנשים שונים לאכלס את אותו גוף. לכל אחד מהם יש מין שונה, מגדר שונה, נטייה שונה, וחלקם אפילו במערכות יחסים שמתקיימות רק פעם בחמישה ימים, בהתאם לשעה שבה האדם הספציפי מופיע בגוף.

המגמה במדע הבדיוני ברורה: התקדמות לעבר סיפורים מגוונים, עם דמויות מגוונות, שמעשירות את העולם שאנחנו חיים וקוראים בו. מגוון דמויות מבטיח מגוון סיפורים רחב, שמאפשרים לכל אחד ואחת למצוא את עצמם בתוכם. ואל דאגה, עדיין יש די והותר ספרים וסיפורים על דמויות שפותרות בעיות מדעיות בכובד ראש, אבל כעת איש לא יתפלא לגלות שלפחות אחת מהן היא אישה, ולידה דמות להט"בית מנהלת ויכוח מדעי סוער עם חייזר נטול מין או מגדר.