PTC, או בשמו המלא פנילתיול-קרבואמיד, הוא חומר מלאכותי אשר התגלה ב-1931 ע"י ארתור פוקס, כימאי בתאגיד הכימיה דופונט. פוקס, יצר בטעות ענן של חלקיקי PTC ושיחררם לאוויר המעבדה. עמיתו לחדר מייד הרגיש בטען המר, אך ד"ר פוקס לא הרגיש שום טעם מיוחד. פוקס המשיך לחקור את המקרה וגילה שישנם אנשים רבים אשר מרגישים טעם מר כאשר הם טועמים את ה-PTC ואילו אחרים אינם מרגישים טעם כלל או מרגישים טעם מר קל מאוד.
בערך כ-70% מאוכלוסיית העולם יכולה להרגיש את עם ה-PTC, כאשר האחוזים נעים בין 58% בקרב האוכלוסיה האבוריג'נית באוסטרליה, לכמעט 100% בקרב אינדיאנים.
בהמשך, נתגלה כי היכולת לחוש בטעם ה-PTC נשלטת ע"י גנטיקה מנדלית פשוטה. קרי: ישנו רק גן אחד השולט על התכונה ולו 2 אללים או גרסאות: גן "טועם" או גן "לא-טועם". אדם בעל 2 גנים "לא-טועמים" לא יוכל להרגיש את טעם ה-PTC, בעוד שאדם בעל לפחות עותק אחד "טועם" יוכל להרגיש את הטעם. למעשה, הגנטיקה של טעימת PTC היא כל כך פשוטה שהיא שימשה לבדיקות אבהות לפני גילוי ה-DNA כחומר התורשתי.
דוגמא להכלאות מנדליות
בדיקות גנטיות שנעשו לאחרונה על הגן גילו שישנם יותר משני אללים: פרט לשניים הנפוצים ("טועם" ו"לא טועם"), ישנם עוד לפחות כ-5 אללים נדירים בעלי רגישויות משתנות ל-PTC.
מהו השינוי הפיזיולוגי אותו הימצאות גירסה כזו או אחרת של הגן גורמת? על הלשון שלנו ישנם פקעיות טעם – כעין צברים של חיישנים אשר אחראים לקליטת הטעמים השונים והעברת הסיגנלים המתקבלים למוח. כאשר יש לנו לפחות גן אחד "טועם", לחיישנים אשר על הפקעיות תהיה צורה מעט שונה מחיישנים שנוצרו ע"י גן "לא-טועם". ההבדל הקל בין החיישנים הוא זה האחראי לרגישות החיישן למולקולת ה-PTC.
עכשיו, שאנו מבינים מדוע ישנם אנשים אשר יכולים לטעום ואילו אחרים לא, עלינו לשאול את עצמנו – מדוע בכלל ישנם מספר גירסאות לגן?
ובכן, למרות שה-PTC לא נמצא בטבע, חומרים דומים לו (כגון תרכובות תיאו-אוראה) נמצאים והם אכן, ברובם, מרים ורעילים לנו. במובן זה, לנושאי הגן "הטועם", ישנו יתרון על פני אחרים, בכך שהם יכולים להימנע מצמחים רעילים. אם הדבר נכון, מדוע ישנם אנשים ללא היכולת הזו?
כאן המדענים חלוקים ונותר רק לשער השערות: ישנם מדענים הגורסים שהעדר היכולת לטעום PTC מחזקת את היכולת לטעום חומרים רעילים אחרים. מצד שני, ניתן להעלות את ההשערה שבנקודה מסויימת באבולציית האדם, בני אדם זיהו כבר צמחים רעילים ונמנעו מהם לחלוטין. חוסר השימוש בתכונת הטעימה הוביל לכך שמוטציות בגן לא השפיעו על שרידות בני האדם והגן הלך והתנוון.
מאת: שלומי דגן
המחלקה לכימיה ביולוגית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים:
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
