תמונה נלקחה מויקיפדיה
זיכרון צילומי (Eidetic memory/photographic memory) בהחלט מדווח בצורה נדירה יחסית באנשים, רובם למעשה הם ילדים.
ה"אבחנה" מבוצעת ע"י מבחן בו מונחת תמונה בפני הנבחן למשך זמן קצוב (לרוב 30 שניות) ולאחר שהוסתרה נשאלים הנבדקים שאלות. אנשים בעלי זיכרון צילומי טוענים כי הם מסוגלים לראות את התמונה אל מול עיניהם גם לאחר שהוסרה, לרוב הם גם יענו תשובות בלשון הווה (כי הם רואים עכשיו) ולא כמו רוב האוכלוסייה שתענה בלשון עבר.
התמונה אותה ממשיכים לראות אנשים בעלי זיכרון צילומי אינה מקבילה לאפקט בו רוב האנשים חווים מראה גם לאחר שהוא התרחש (כמו לאחר צילום פלאש); התמונה נראית בצבעים המקוריים ומצמוץ או עצימת עניים יגרמו לתמונה להיעלם (על פי הדיווח של אנשים בעלי זיכרון צילומי).
רוב הדיווחים מתארים מצב בו התמונה ממשיכה "להיראות" למשך כ 30 שניות עד מספר דקות; לאחר שהתמונה נעלמה מעיניו, הנבחן בעל הזיכרון הצילומי כבר אינו מסוגל לדווח על הפרטים בתמונה (כלומר, למעשה הזיכרון לטווח קצר האמיתי שלו כנראה אינו טוב יותר מאנשים רגילים).
יש לא מעט דיווחים שהתמונה הנזכרת אינה באמת "צילום" ומשתרבבים לתוכה טעויות, פרטים חסרים או פרטים עודפים.
בנוסף, מחקרים שבוצעו הראו שאם תוך כדי תהליך הסריקה של התמונה (בשלב בו הנבחן מסתכל על התמונה האמיתית) הנבדק מדבר ומתאר את התמונה- תהליך הזיכרון הצילומי נפגע!
נכון להיום אין תיאוריה מוצקה על הדרך בה מתרחש התהליך של זיכרון צילומי ומאותה סיבה גם אין שום עדות כי ניתן ללמד אופציה זו.
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
