ישנן מעט גלקסיות שמוסחות לכחול, כלומר שנראות כמתקרבות אלינו. בנוסף לתנועה הנראית של הגלקסיות בעקבות התפשטות היקום, לגלקסיות בודדות יש תנועה עצמית או יחודית (peculiar velocity). כלומר, גלקסיה נמצאת בתנועה ללא התחשבות בהתפשטות היקום ויש לה מהירות יחודית משלה. המהירויות היחודיות הן מסדר גודל של מאות קילומטרים פר שניה. באזורים קרובים מאוד לגלקסיה שלנו (שביל החלב) התפשטות האבל מתבטאת, לעיתים, 'בהתפשטות החוצה' שהינה קטנה בגודלה משל מהירויות יחודיות אלו. המהירויות היחודיות (עצמיות) של הגלקסיות במקרים אלו (אם הם די גדולות ובכיוון שלנו) יכולות להתגבר על תנועת ההתפשטות החוצה, דבר המתבטא בהסחה לכחול.

ישנן כ 100 גלקסיות אשר מראות הסחה לכחול מתוך כמיליארד גלקסיות ביקום הנראה.
רובן נמצאות בקבוצה המקומית שלנו שלנו, וכולן בתנועה סיבובית אחת ביחס לשניה. רובן אגב גלקסיות ננסיות. כידוע, הקבוצה המקומית היא צביר גלקסיות שיש בו מעל 50 גלקסיות שמושפעות מכוח כבידה הדדי שפועל ביניהן. בקבוצה המקומית, שביל החלב וגלקסיית אנדרומדה הן הגלקסיות הגדולות ביותר.


גלקסית אנדרומדה. התמונה באדיבות נאס"א

יהיה נכון יותר לייחס מהירות יחודית כרכיב של מהירות הנסיגה של גלקסיה אשר אינו יכול להיות מוסבר ע"י חוק האבל.
על פי החוק האמפירי של האבל, גלקסיה נסוגה מאיתנו במהירות הפרופורציונאלית למרחקה. הקשר בין מהירות ומרחק יכול להיות מדויק אלמלא אפקטים נוספים. הגלקסיות אינן פזורות באופן אחיד ביקום, אלא נמצאות בקבוצות או צבירים. לכל הגלקסיות הקרובות הללו יש השפעה כבידתית הדדית, שיכול לבוא לידי ביטוי במקרה שלגלקסיה יש מהירות של כאלף קילומטר פר שניה בכיוון אקראי. מהירות זו מתוספת או נגרעת מהמהירות הראדיאלית שאנו מצפים מחוק האבל.
הערה חשובה: בעוד המושגים "הסחה לאדום" ו"הסחה לכחול" מעידים על אור אדום יותר או כחול יותר, רק הגלקסיות המאוד רחוקות ואלו שנעות במהירות מעל הממוצע פולטות אור אשר מגיע אלינו עם גוון מוחשי של אדום או כחול. על פי רוב, הסחה אינה תופעה גלויה.

המסקנה העיקרית הינה, שכשאנו קובעים את המרחק של גלקסיה מסוימת, יכולה להיות טעות בהערכת המרחק. טעות זו הינה קטנה, ביחס למהירות הכוללת, כאשר המרחק גדל. הערכה מדויקת יותר יכולה להתבצע אם ניקח את המהירות הממוצעת של קבוצה של גלקסיות: המהירויות היחודיות, שאנו מניחים כאקראיות, יבטלו אחת את השניה ובכך הערכת המרחק של גלקסיה יהיה מדויק יותר. על כן, הסחה לכחול נצפית בגלקסיות הקרובות אלינו, אך עבור גלקסיות רחוקות יותר, "מהירות התפשטות האבל' גדולה יותר מהמהירות היחודית של הגלקסיות.
על מנת לחקור את התפשטות היקום, אפוא, עדיף לחקור גלקסיות שהינן רחוקות מאוד.

מאת: חיים ברק
המחלקה לפיזיקה של חלקיקים ואסטרופיזיקה
מכון ויצמן למדע

הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.

3 תגובות

  • ענבר

    מפץ פתאומי אקראי שהתחיל מכלום

    מפץ פתאומי אקראי שהתחיל מכלום ואף מדען לא יודע איך התחיל נו באמת לא נשמע אמין ואין הוכחות בכלל לשום השערה של המפץ ההזוי הזה עדיף כבר להקשיב לניוטון שאמר שאת מערכות הכוכבים מפעיל מי שיצר אותם.

  • אבי

    לא ברור

    אם ישנם כוחות משיכה הדדים בין הגלקסיות שגורם להם לנוע אחת לשניה , אז הייתי מצפה שהגלקסיות שנמשכות יתחילו להיתפרק מכוון שהם לא עצם אחוד, וכח המשיכה לא יפעל על כל העצמים בגלקסיה בצורה שווה מכוון שהוא תלוי במרחק (אם אני לא טועה , לדוגמה ככל שגוף מתקרב לשמש הוא ימשך מהר יותר ויצטרך כח רב יותר בכדי להיחלץ מכח המשכיה שלה) , חלקם ימשכו יותר חזק/מהר מאחרים ואנו אמורים לראות מעין מריחה של הגלקסיות אך מהתמונה זה לא נראה .
    יותר הגיוני אם כל גלקסיה בנפרד נוצרה עם מהירות התחלתית השונה בכיוון ההתפשטות ומכאן יש סטירה עם תאוריית המפץ הגדול !

  • דנה