נקודת הרתיחה של נוזל מוגדרת כטמפרטורה בה לחץ האדים של הנוזל שווה ללחץ האטמוספרי.
טמפרטורת הרתיחה של מים בגובה פני הים (לחץ של 760 מ"מ כספית) היא 100 מעלות צלסיוס.
אם נרתיח מים לקפה ליד ים המלח (נמוך מפני הים) טמפרטורת הרתיחה תהיה גבוה מ100 מעלות צלסיוס; לעומת זאת אם נרתיח מים על פסגת האוורסט המים ירתחו בטמפרטורה של כ70 מעלות צלסיוס.
על פני המאדים הלחץ האטמוספרי הוא רק אחוז אחד מזה שעל פני כדור הארץ והמים ירתחו כבר בטמפרטורה של 7 מעלות צלסיוס.
התשובה הקצרה והפחות מדייקת היא שבחלל החיצון הלחץ מאוד מאוד נמוך (כמעט וואקום מוחלט) לכן מים בחלל ירתחו ויהפכו לאדים.
התשובה היותר ארוכה ויותר מסובכת היא שבחלל הלחץ נמוך אך הטמפרטורה גם מאוד נמוכה (כמעט אפס מוחלט) ולכן לחץ האדים גם נמוך מאוד; התוצאה המעשית היא שהמים ירתחו אך חלקם גם יקפאו ואז יעברו המראה למצב גז.
תופעה זאת נראתה פעמים רבות כאשר מים, בעיקר כאשר מים עודפים משוחררים לחלל ממעבורת החלל.
התמונה נלקחה מויקיפדיה
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
