עדלאידע?
עד-לא-חמרמורת!

בפורים, כשאווירה מתאימה חוברת לעידוד המגיע מן המקורות לשתות לשוכרה עד שלא ידע אדם להבדיל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", לא פלא שרבים מתעוררים למוחרת עם הרגשה רעה. האם יש דרך ליהנות מהשתייה ללא ההשלכות בבוקר שאחרי: תשישות, כאב ראש, סחרחורת, בחילה ויובש בפה?

בכתבה קודמת סקרנו את תופעת ההנגאובר, חמרמורת בעברית, ואת גורמיה המשוערים. כעת, כחמש שנים אחרי הפרסום, פנינו למאמרים עדכניים כדי להבין מה חדש בנושא ולנסות לענות על השאלות שנותרו פתוחות: מה גורם לנו להרגיש כל כך גרוע למוחרת ערב רווי אלכוהול, ומה אפשר לעשות כדי למנוע את התופעה?

כשאווירה מתאימה חוברת לעידוד המגיע מן המקורות לשתות לשוכרה, לא פלא שרבים מתעוררים למוחרת עם הרגשה רעה. ליצן עם הנגאובר | Shuttetrstock, Elnur 

החשוד המיידי: התייבשות 

בעבר יוחסו התסמינים הגופניים שאנשים חווים לאחר אירוע רווי אלכוהול להתייבשות, מאחר שאלכוהול הוא משתן וגורם לאיבוד נוזלים. אך מחקרים עדכניים מראים שזו לא בהכרח הסיבה: גם מבלים שהקפידו לשתות הרבה מים במקביל לצריכת האלכוהול לא חוו הקלה משמעותית בהנגאובר למוחרת. בנוסף, בזמן ההנגאובר עצמו, שתיית מים מרובה לא הקלה את המצב. נראה שהתייבשות והנגאובר הם שני תהליכים שקורים בגוף במקביל אך בנפרד אחרי צריכת אלכוהול מרובה. לכן כדי למנוע התייבשות בהחלט חשוב להרבות בשתיית מים בזמן צריכת האלכוהול וגם אחריה, אך את ההנאגובר זה כנראה לא ימנע.

בעבר יוחסו התסמינים הגופניים שאנשים חווים לאחר אירוע רווי אלכוהול להתייבשות. אילוסטרציה של הדרכים שבהן אלכוהול מוביל להתייבשות | Shutterstock, eranicle, LukaSkywalker, Designua, TimeLineArtist

החשוד המבטיח: אצטאלדהיד

בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים מצביעים על חשוד אחר: תרכובת בשם אצטאלדהיד (acetaldehyde). אצטאלדהיד הוא למעשה תוצר הפירוק הראשון של האתנול, סוג הכוהל שנמצא במשקאות האלכוהוליים. בהשוואה לאתנול, האצטאלדהיד הוא הרבה יותר רעיל. ארגון הבריאות העולמי דירג אותו כחומר מסרטן בדרגה 1, כלומר - חומר מסרטן ודאי בבני אדם. זהו הדירוג עם ראיות ברמת הוודאות הגבוהה ביותר לקשר בין החומר ובין סרטן מבין ארבע הקטגוריות הקיימות. בנוסף להיותו קרצינוגן (מסרטן) הוא מקושר למחלות אחרות כמו אלצהיימר, שבץ מוחי, מחלות כבד ועוד. 

בדרך כלל, האצטאלדהיד עובר פירוק מהיר בכבד למולקולה הרבה פחות רעילה בשם אצטט, שמתפרקת לאחר מכן למים ולפחמן דו-חמצני. אולם במצבים של צריכת אלכוהול מרובה, אנזימי הכבד לא עומדים בקצב הנדרש לפירוק האצטאלדהיד והוא מצטבר ברקמות - בעיקר בכבד אך גם במערכת העיכול, בלבלב, במוח וברקמות נוספות. 

קיימות מספר ראיות לכך שמעבר להשלכות הבריאותיות ארוכות הטווח של אצטאלדהיד שהוזכרו, הוא עשוי גם להיות אחראי לתופעת ההנגאובר. ראיה אחת לכך אפשר למצוא במחקרים גנטיים שחקרו אנשים ממוצא אסייתי שמקורם ביפן, סין או קוריאה. לכ-30 אחוזים מהאנשים ממוצא אסייתי יש גרסה פחות פעילה של הגן שאחראי לפירוק האצטאלדהיד, מה שגורם להצטברות מוגברת שלו בגופם. אנשים בעלי הגרסה הזו של הגן מפתחים תסמיני הנגאובר חזקים מאוד, מהר מאוד לאחר שתיית אלכוהול. 

ראיה נוספת מגיעה מדיסלופירם (disulfiram), תרופה המשמשת לגמילה מאלכוהול. התרופה מעכבת את פעילותו של האנזים שמפרק אצטאלדהיד ובכך גורמת להצטברות מהירה שלו. כתוצאה מכך אדם שנוטל את התרופה יחווה תסמיני הנגאובר חמורים לאחר שתייה של כמות אלכוהול קטנה שבדרך כלל, ללא התרופה, איננה גורמת להנגאובר. 

לכ-30 אחוזים מהאנשים ממוצא אסייתי יש גרסה פחות פעילה של הגן שאחראי לפירוק האצטאלדהיד, מה שגורם להצטברות מוגברת שלו בגופם. אלכוהול וכרומוזומים | Animated Healthcare Ltd / Science Photo Library

חשודים נוספים: נזקי חמצון

יחד עם זאת, מחקרים אחרים הראו שלא תמיד ניתן לקשור את הצטברות האצטאלדהיד לחומרת התסמינים של ההנגאובר, מה שמשאיר את הקהילה המדעית חלוקה, ואותנו בינתיים ללא תשובות ברורות. בנוסף לאצטאלדהיד, על התואר "הגורם העיקרי להנגאובר" יש גם מתמודדים אחרים: תוצרי הלוואי של תגובות החמצון שהופכות את האתנול לאצטאלדהיד ואחר כך לאצטט הם מולקולות שנקראות reactive oxygen species, או ROS. אלו הן מולקולות לא יציבות שמגיבות עם אבני הבניין של רקמות הגוף שלנו כמו חלבונים, שומנים ואף DNA ופוגעות בשלמותן. לפגיעה כזו קוראים נזק חמצון. מולקולות ROS נוצרות ללא הרף במגוון תהליכים בגוף, ויש לנו מערכת ביולוגית נוגדת חמצון שתפקידה לנטרל אותן. אולם, במקרים מסוימים שבהם נוצרת כמות גבוהה של מולקולות ROS – כמו שקורה בחשיפה לקרינה, לזיהום אוויר, לעישון ובמקרה שלנו, צריכה של הרבה אלכוהול – מערכת ההגנה של הגוף אינה עומדת בעומס. 

יש שמשערים שהפגיעה בתאי הגוף כתוצאה ממולקולות ה-ROS החופשיות אחראית לתחושת החולי שאנחנו חווים בהנגאובר, תחושה שעוברת אחרי שהגוף מסיים לתקן את הנזקים. עקב כך, מספר מחקרים התמקדו בבחינת נטילת נוגדי חמצון בצורה של תוספי תזונה כפתרון לתסמיני ההנגאובר. אולם, למרבה הצער, נכון להיום אין הוכחה ליעילות של תוספים כאלו בתזונה כאמצעי הגנה מנזקי החמצון, כולל אלו שמתבטאים כתסמינים של הנגאובר.

ROS הן מולקולות לא יציבות שמגיבות עם אבני הבניין של רקמות הגוף שלנו כמו חלבונים, שומנים ואף DNA ופוגעות בשלמותן. אילוסטרציה של הנזקים שהן גורמות | Shutterstock, Ph-HY

קיימת השערה נוספת, שמנסה להסביר למה בהנגאובר אנחנו מרגישים ממש חולים, בדומה למצב שבו הגוף נלחם בנגיף או חיידק. לפי ההשערה הזו, התאים שניזוקו ממולקולות ה-ROS משחררים לסביבה מולקולות מעודדות דלקת שמפעילות את מערכת החיסון. אותן המולקולות מפעילות את מערכת החיסון גם במצב של פלישת חיידקים או נגיפים לגוף, והן מובילות לדלקת רב-מערכתית שמלווה בתסמיני מחלה. ניתן למצוא תמיכה בהשערה הזו במחקר שמדווח על מתאם חיובי בין חומרת תסמיני ההנגאובר לרמות גבוהות יותר של סמני דלקת בדם.

לסיכום, אף על פי שתופעת ההנגאובר נחקרה רבות במהלך השנים, היא עדיין לא פוצחה. אנחנו לא יכולים להצביע בוודאות על הגורם לתחושת החולי שאנו חווים אחרי לילה של שתייה מופרזת, ואפילו לא יכולים לקבוע בביטחון אם קיים גורם אחד כזה או שמא מדובר בתמהיל של מספר גורמים. 

ובכל זאת, המחקרים מהעשור האחרון מצביעים על כך שכנראה מדובר בתהליך הפירוק של האתנול שמתרחש בגופנו ומביא איתו צרות במגוון צורות. אם זו הצטברות של התוצר הרעיל של הפירוק, אם נזקי חמצון או תגובה דלקתית רב-מערכתית - התוצאה היא שאנחנו מרגישים רע. 

אז למי שמתכנן לשתות לשוכרה, בחג הפורים הזה איננו אנשי בשורה ואין לנו מתכון מנצח נגד הנגאובר. הפעולה הכי מבוססת מדעית שיש לעשות כדי להימנע מהנגאובר היא לא להפריז בשתייה. פורים שמח, מבדח ומפכח!