כשזורקים אבנים על פני אגם קפוא, מקבלים צליל שמזכיר מאוד את קולות הירי של הרובים מ"מלחמת הכוכבים". מה הבסיס המדעי לקול הזה?
מי מאיתנו לא ניסה להקפיץ אבנים על המים? לא תמיד זה פשוט, אבל כשהמים קפואים? קלי קלות. האבנים מנתרות על המשטח הקפוא. כפי שרואים בסרטון, כשקורי ויליאמס עשה את זה באגם קפוא באלסקה, הוא גילה תופעת לוואי מפתיעה: הקול שנוצר מזכיר מאוד את רובי ה"בלאסטר" של סרטי "מלחמת הכוכבים" – ולא במקרה.
התופעה שמתרחשת באגם הקפוא נקראת נפיצה – כשהאבן פוגעת בקרח היא יוצרת תנודות בטווח רחב של תדרים, אך מהירות ההתקדמות של כל אחד מהם בקרח היא שונה. התדירויות הגבוהות מתקדמות בקרח מהר יותר מהנמוכות, ומופרדות לגמרי זו מזו בדרכן מנקודת הפגיעה של האבן בקרח ועד לאוזן או למצלמה. כך קורה שהצלילים נשמעים מהגבוה לנמוך ויוצרים את הקול המוכר.
תופעה מוכרת יותר של נפיצה היא זו של הקשת בענן – קרני האור העוברות דרך רסיסי המים באוויר מופרדות לאורכי הגל השונים, כלומר התדירויות השונות. התוצאה היא תמונה שהאור מסודר בה מאדום ועד סגול, בדומה לאופן שבו נשמע הצליל בסרטון – מהגבוה לנמוך.
ומה הקשר ל"מלחמת הכוכבים"? כפי שמסביר אדם קול בסרטון, מפיקי הסרטים, החל מ-1977, השתמשו באותה תופעה כדי להקליט את האפקט של היריות: אנשי הסאונד של הסרט הקישו במפתח צינורות על כבל מתכת ויצרו אפקט זהה – התדרים הופרדו בעת המעבר דרך התווך, שבמקרה הזה היה הברזל שממנו עשוי הכבל. בסרטון מדגימים את זה יפה באמצעות קפיץ "סלינקי".
יחס הנפיצה תלוי בחומר שבו הגל מתקדם. באוויר כל התדירויות מתקדמות באופן כמעט זהה, להוציא את ההשפעה הקטנה שיש לפחמן הדו-חמצני, שמשנה מעט את תדירות התקדמותם של גלים על-קוליים. לעומת זאת, גלי קול שמתקדמים על פני כבל ברזל או פני אגם קפוא, מופרדים לפי התדירויות השונות, בהפרדה שתלויה מאוד בחומר שבו הקול מתקדם.
בהמשך הסרטון מקליט קורי גם צלילים דומים שהאגם משמיע "בכוחות עצמו". הסיבה לכך היא התרחבויות ותזוזות של הקרח באגם, הנובעות משינוי טמפרטורה ומזרמים תחתיים. כשהקרח נשבר, או מנסה להישבר, העיוותים יוצרים גלי קול, וגם הם מופרדים באותה צורה במעברם על פני האגם.
חוץ מיצירת אפקטים קוליים לסרטים, לקולות שמשמיע הקרח יש לפעמים גם חשיבות מדעית. בשנת 2015 הקליטה קבוצה של מדענים רעשים רבי עוצמה באוקיינוס, שמקורם בשחרור של בועות אוויר בעת המסת הקרחונים. אמנם כל בועה יוצרת קול חלש מאוד, אך כשמסכמים את הקולות האלה על פני שטח הפנים של הקרחון הנמס מקבלים רעש רב עוצמה, של למעלה ממאה דציבל – חזק יותר מכל רעש טבעי אחר באוקיינוס.
רעשים כאלה כבר הוקלטו בעבר, וזכו לכינוי "בְּלוּפּ". אף על פי שבתחילה היו מי שטענו שאלה קולותיה של חיה מסתורית כלשהי (מפלצת ים?), כיום רווחת הדעה שגם אז היו אלה הצלילים של התבקעות קרחונים בקנה מידה נרחב.
