מדוע כל כך הרבה מחלות עוברות לבני האדם מעטלפים? מחקר חדש מגלה שדווקא מערכת החיסון החזקה שלהם מעודדת היווצרות מוטציות רבות במחוללי המחלות

רבות מהמחלות החדשות שתקפו בני אדם בשנים האחרונות הגיעו אלינו מבעלי חיים, ובכלל זה גם התפרצות הקורונה. מחלות זואונוטיות הן מחלות זיהומיות שעוברות אל האדם מבעלי חיים, לא פעם בלי שבעל החיים עצמו חווה שום תסמינים. סארס, איידס ושפעת העופות כולן הגיעו אלינו לאחרונה מבעלי חיים. המחלות הזואונוטיות הן כ-61 אחוז מהמחלות הזיהומיות שפוגעות בבני אדם. 

מבין החיות מפיצות המחלות, העטלף הוא המקור הנפוץ ביותר, והוא היה אחראי למחלות זיהומיות קשות רבות, כגון סארס, MERS ואבולה. בדרך כלל העטלפים עצמם מפגינים רק סימנים קלים של המחלה, או שאינם חולים בה כלל, אף על פי שהנגיף משגשג בדמם וברקמותיהם. נשאלת השאלה: מדוע זה קורה? איך היונקים המעופפים מעבירים אלינו מחלות בלי לסבול מהן בעצמם? 

המקור הנפוץ ביותר למחלות זואונוטיות. נגיף של עטלף (LBV) | קרדיט: Science Source, SPL
המקור הנפוץ ביותר למחלות זואונוטיות. נגיף של עטלף (LBV) | קרדיט: Science Source, SPL

צבא ההגנה לעטלף

בשנים האחרונות הולכים ומתרבים המחקרים העוסקים במערכת החיסון של העטלף, בניסיון להבין איך הוא מגן על עצמו כשהוא נחשף לנגיפים הקטלניים. במערכת החיסון של העטלף יש כמה קווי הגנה שונים מאוד מאלה שפועלים בגוף האנושי. לדוגמה, לנו וגם להם יש חלבונים שמגיבים לנוכחות של נגיפים וחיידקים המצויים בתוך התאים ומזהים מצבי מצוקה שבהם מצוי התא. אך פעילות החלבונים האלה אצל עטלפים נמוכה יותר בהשוואה לפעילותם בתגובה לנגיפים אצל בני אדם או עכברים. כך לא מתפתח מצב דלקתי בגוף העטלף והוא נשאר עמיד לפגיעת הנגיפים.

כמו כן, תאי העטלף מפרישים בהתמדה מולקולות בשם אינטרפרון α, שממלאות תפקיד חשוב בתקשורת בין תאי מערכת החיסון ובינם לבין שאר תאי הגוף. אצל בני אדם בריאים, רמות האינטרפרון נמוכות מאוד, ונוכחותו המתמדת אצל העטלף מגינה עליו מהתקפות של נגיפים. בנוסף, עטלפים מייצרים מגוון רב יותר של נוגדנים לעומת בני האדם, אם כי לא ברור אם יש לזה קשר לאיכות ההגנה החיסונית שלהם.

אף שלכאורה אפשר היה לצפות שמערכת חיסון חזקה תוביל לחלוקה איטית ומבוקרת של נגיפים, קבוצת מחקר מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה הראתה לאחרונה כי מערכת החיסון החזקה והמהירה של העטלף דווקא בולמת במהירות את חדירת הנגיפים לתאים, ולכן מדרבנת אותם להתחלק כמה שיותר מהר לפני שייעצרו. החוקרים השוו בין תרבית תאים של קוף שלא מייצרת אינטרפרון בכלל, לשתי תרביות תאים שמקורן משני מיני עטלפים: אחת שדורשת חשיפה לנגיף לפני ייצור אינטרפרון ואחרת שמייצרת אינטרפרון באופן קבוע. את תרביות הללו הדביקו בנגיפים משני סוגים ובדקו את הימצאותם בתאים זמן מה אחרי ההדבקה. כל תאי הקוף לא שרדו את ההתקפה, ואילו תאי העטלף משני הסוגים יצאו ממנה בשלום. 

החוקרים הסבירו כי מערכת החיסון של העטלף מספקת לתאים שלו הגנה מירבית. כיוון שכך, התאים שהודבקו לא הומתו, אלא רק נמנעה מהם היכולת להזיק לעטלף, והנגיפים שרדו בתוכם. כך, מניחים, הופך העטלף לסוכן אידיאלי של הפצת מחלות לבני אדם - הנגיפים שורדים בתאיו בלי להזיק לו, אך עלולים לפגוע בבן אדם שייחשף אליהם. עם זאת, יש לזכור שהניסוי נעשה על שני סוגי עטלפים, וייתכן שעטלפים אחרים יגיבו אחרת לנגיפים.

בריאיון ל-Science news אומרת מובילת המחקר קארה ברוק (Brook) שגורמי מחלות מתפשטים מהר בגופו של בעל חיים לפני שהם עומדים להרוג אותו. אולם מערכת החיסון של העטלף מגינה עליו מפני הנגיף, וכך הנגיף אומנם מצליח להתפשט במהירות אך לא הורג את העטלף המארח. היא מדגישה כי מעבר של הנגיף מהעטלפים אל בעל חיים אחר שאין לו אותה מערכת הגנה,עשוי לגרום לנגיף להיות אלים יותר.