בעלי מוגבלויות כמו עיוורים וחירשים משתמשים לא פעם בחושים האחרים שלהם כדי לפצות על החסך החושי. כיום מתחילים להבין איך הם עושים את זה
הטניסאי הקוריאני לי-דאק הי, חירש מלידה, הוא דוגמה לאדם שהצליח היטב בתחומו למרות מגבלה שהייתה אמורה לכאורה להקשות עליו – שכן צליל מעופו של הכדור מאפשר להעריך את סוג החבטה של היריב ואת עוצמתה. טניסאית חירשת אחרת, פייג' סטרינגר, מספרת שחירשים נוטים להבחין טוב יותר מאנשים שומעים בניואנסים קלים בפניו של אדם או בשפת הגוף שלו, כך שהחיסרון הזה עשוי להפוך דווקא ליתרון לשחקני הטניס. האם אכן חושים מסוימים יכולים לפצות על חושים שנפגעו?
גמישות בין-חושית היא היכולת של מערכות חושים מסוימות לפצות על מערכות חושים אחרות שנפגעו – למשל חירשים שמשתמשים במערכת הראייה כדי לפצות על בעיות שמיעה, או לקויי ראייה שמפצים על המגבלה באמצעות האוזניים. הדבר אפשרי מאחר שגם כשאיברי חישה מסוימים נפגעים, אזורי המוח המוקדשים לעיבוד המידע מהאיברים האלה נותרים שלמים ובריאים ויכולים לעבור "הסבה" לעיבוד מידע מחושים שלא נפגעו.
העיוור השומע
אצל חלק מהעיוורים, סיבי העצב שמקשרים בין העין למוח מתנוונים, אולם קליפת המוח הראייתית, שנועדה לעבד מידע ראייתי, עדיין פעילה ויכולה לעבד מידע שמגיע מחושים אחרים. נמצא למשל שהתפיסה והקשב לגירויים שמיעתיים והזיהוי שלהם, לרבות צלילי דיבור, חזקים יותר אצל עיוורים. כמו כן הוכח שהדבר קשור לקליפת המוח הראייתית, כיוון שעיוורים שסבלו במקביל מפגיעה בה התקשו גם לזהות את מקומם של צלילים.
מידת הגמישות הבין-חושית של עיוור תלויה במידה רבה בהתנסויות מוקדמות. נמצא למשל שאצל אנשים שהתעוורו בגיל צעיר הקשרים הבין-חושיים היו חזקים יותר ככל שהתחילו ללמוד מוקדם יותר לקרוא בכתב ברייל, שבו חוש המישוש מחליף פעולה שרוב האנשים עושים באמצעות העיניים .
החירש הרואה
גם אצל חירשים מתרחש פיצוי חושי. קליפת המוח האחראית על עיבוד מידע שמיעתי פועלת כשהם רואים אדם אחר משתמש בשפת סימנים, וגם מסייעת בעיבוד ראייה. מחקר מצא שחירשים מעבדים מהר יותר מאנשים שומעים גירויים שנמצאים בשולי שדה הראייה, אך לא היה הבדל בעיבוד גירויים קרובים יותר למוקד שדה הראייה.
נראה שהשיפור בראייה אצל חירשים מוגבל לאזורי מוח שמוקדשים לשילוב של מידע שמיעתי עם מידע שמגיע מחושים אחרים. יש להם יתרון על אנשים אחרים בכל הנוגע לעיבוד מידע ראייתי שאינו דורש קשב, אך במטלות מבוססות-קשב, כמו מעקב אחרי חפצים, יתרון זה אינו נראה.
כאשר משתילים עזר שמיעה בשבלול האוזן של חירשים, חלקם עדיין מתקשים להבין שפה נשמעת. נראה שזה נובע מכך שקליפת המוח השמיעתית עברה ארגון מחדש והוסבה בחלקה לעיבוד מידע ראייתי. לעומת זאת, רבים מהאנשים שלא נולדו חרשים אלא התחרשו בשלב מאוחר יותר בחייהם מצליחים להבין שפה נשמעת לאחר ההשתלה, משום שקליפת השמיעה לא גויסה אצלם לעיבוד מידע ראייתי באותה מידה.
הביולוגיה של הגמישות הבין-חושית
מעט מאוד ידוע כיום על המנגנונים הביולוגיים שמאפשרים גמישות בין חושית. מחקר שנעשה בחולדות הראה שכששללו מהן את הגירויים הראייתיים חלה אצלן עלייה בהפרשת המוליך העצבי סרוטונין באיזור בקליפת המוח שאחראי על תחושת המגע (Barrel cortex), מה שככל הנראה מחדד ומשפר את חוש המגע.
במקרים אחרים, דווקא ירידה בהפרשה של חומרים מובילה לשיפור בחושים מסוימים: במחקר חדש שנערך במעבדתה של מילאת טריינין באוניברסיטה העברית נמצא למשל שכאשר שוללים מתולעי C.elegans את תחושת המגע רואים אצלם ירידה בהפרשת פפטידים (סוג של חלבונים קצרים)והתוצאה היא חוש ריח חד ומדויק יותר.
למרות חשיפת המנגנונים המולקולריים של גמישות בין-חושית אצל חיות מעבדה, המנגנונים המקבילים בבני אדם עדיין אינם ידועים. אם ייחשפו ייתכן שנוכל להשפיע באופן מלאכותי על התהליך בבני אדם על ידי שינוי ברמתם של חומרים מסוימים, וכך לסייע לבעלי מוגבלויות לתפקד טוב יותר.
