למה השיזוף הקיצי של עורנו נעלם?

אם נצעד ביום קיץ לאורך שפת הים, סביר להניח שנראה המוני אנשים חשופים לאור השמש. ייתכן שהם משתזפים בכוונה שרועים על מגבת או על כיסא חוף, למרות המודעות המוגברת לסכנות שהשיזוף טומן, וייתכן שמבלי משים, כשהם משחקים מטקות או סתם משכשכים במים. במדינה שטופת שמש כמו שלנו אין כמעט אחד שעורו לא נעשה כהה יותר בחודשי יולי-אוגוסט. אך הפלא ופלא, כעבור חצי שנה נראה כי אין זכר לסימני השיזוף מהקיץ.

לאן נעלם העור השזוף? התשובה הפשוטה תהיה שהוא פשוט נשר מאתנו. ואולם, כדי לתת תשובה מורכבת יותר כדאי להבין מהו שיזוף וכיצד הוא נוצר מלכתחילה. למעשה, זו תוצאה נראית לעין של תהליך הנקרא פיגמנטציה, הגברה של כמויות הצִבעָן (פיגמנט) בעור. תפקידה של הפיגמנטציה להגן על תאי העור שלנו, בעיקר על ה-DNA שבגרעיני התאים, מפגמים וממוטציות הנגרמים מחשיפה לקרינת העל-סגול של השמש (קרני UV).

הצבען הכהה הוא חלבון ששמו מלנין, המיוצר בתאים הנקראים מלנוציטים, שנמצאים בשכבות הפנימיות של העור. כאשר המלנוציטים חשים בקרני UV שמגיעות אליהם, הם מתחילים לייצר מלנין ולהעביר אותו לשכבות העור שמעליהם. המלנין מכסה את גרעיני התאים וסופג בעצמו חלק מהקרינה שמגיעה. חשוב להבין שהמלנין נוצר רק בתגובה לקרינה, לכן הוא יתחיל להגן עלינו לאחר שהנזק בחלקו כבר נעשה. פעולתו של קרם ההגנה דומה לפעולת המלנין, הוא סופג חלק מהקרינה, אלא שהוא יכול לפעול גם לפני שהנזק התחיל. יש שני סוגים של מלנין: אאומלנין (Eumelanin), שצבעו נע בין חום בהיר לכהה מאוד והוא נמצא בעור שחום ובשיער כהה; ופאומלנין (Pheomelanin) שצבעו נע בין ורוד לאדמדם והוא נמצא בעור בהיר ובשיער אדמוני.

מספר המלנוציטים אמנם דומה אצל כל בני האדם, אך הם גדולים ופעילים יותר ככל שצבע העור הטבעי כהה יותר.

הצטברות ונשירה

יש שני סוגי תהליכים של שיזוף, הנגרמים בתגובה לשני סוגים של קרינת על-סגול: UVA ו-UVB. קרני UVA מפעילות את המלנין שכבר קיים בתאים, ובעזרת חמצן נוצרת תגובה שמשנה מיד את צבע העור לפרק זמן קצר. שיזוף מהסוג הזה אינו מעלה את ייצור המלנין ולכן הוא אינו משפיע על כמות המלנין שתהיה זמינה בתאים בחשיפה הבאה לשמש. לעומת זאת, קרני UVB גורמות למלנוציטים לייצר מלנין בכמות גבוהה יותר. כך, תהליך השיזוף המתרחש עקב חשיפה לקרני UVB מתחיל מאוחר יותר ואפילו אחרי השהייה בשמש, אך השפעתו נמשכת יותר זמן.

לאחר השהייה בשמש תאי העור שלנו מכילים כמות גבוהה של מלנין וצבעם כהה. אך לאחר זמן מה הם נושרים: למעשה תאי העור שלנו מתים ונושרים כל הזמן, ובתוך 24 שעות אנו משירים כמיליון תאי עור. לתאים  המתים יש תפקיד חשוב, הם משאירים אחריהם שאריות של שומנים וחלבונים. אלה מרכיבים את השכבה החיצונית שעוטפת את העור ומבודדת אותו מפני חיידקים, טפילים ושינויי טמפרטורה.

אין הבדל בנשירת התאים בקיץ ובחורף, אלא שבקיץ אנחנו ממשיכים להיחשף לקרני השמש והשיזוף מתחדש. כלומר, בכל פעם תאים חדשים צוברים מלנין ומשנים את צבעם. ואילו בחורף קרני השמש חלשות יותר, שעות האור קצרות יותר ואנו לובשים בגדים ארוכים. כאשר התאים רוויי המלנין נושרים, אלה שמחליפים אותם מכילים פחות מלנין, ובכל נשירה של תאים יש בהם פחות ופחות מלנין עד כדי השבת הצבע הטבעי לעור. זהו תהליך טבעי, בריא וחשוב: וכמו שבתחילת כל קיץ רובנו "נשרפים" קצת עד שהעור צובר כמות ראויה של מלנין, כך בתחילת החורף אנחנו מטאטאים את תאי העור השזופים שלנו היישר אל תוך הפח.

חכמים בשמש

הדימוי של עור שזוף כמושך ונאה היה נפוץ לפני שאנשים הכירו את הסכנות הרבות שגורמות קרני ה-UV של השמש, ובראשן מחלת הסרטן. מאז אמנם הידע והמודעות גברו אך הדימוי רחוק מלהיעלם. רבים לא מבינים כי ברגע שהעור שינה את צבעו – ולא משנה אם לאדום כמו עגבנייה או חום כמו אדמה – זהו כבר סימן לנזק שנגרם, ואשר הוביל להיווצרות המלנין. לכן, שהייה בצל, בגדים ארוכים וקרם הגנה, הם היחידים שיכולים למנוע את הנזק לפני שהתחיל. גם אם מדובר בנזק קל, יש לזכור שהפגיעה בתאים אינה נעלמת עם השיזוף, אלא נשארת, ואף מצטברת עם השנים.