למה העין שלי קופצת?

מיוקימיה (myokymia), או אדוות שרירים, היא רעידה בלתי רצונית וספונטנית של שרירים בגוף. כשזה קורה לנו בשרירים המקיפים את העיניים אנחנו אומרים שהעין שלנו "קפצה" – תופעה שחולפת לרוב תוך שניות מעטות. אך קורה לפעמים שבמשך ימים ואפילו כמה שבועות העין קופצת בתדירות גבוהה יותר, חוויה שעלולה להיות מטרידה ואפילו מדאיגה.

העוויתות הקטנות הללו בעין נובעות מפעילות של אחד משני שרירים השולטים על פתיחת העפעפיים וסגירתם. הראשון הוא שריר העין החוגי, שאחראי על סגירת העפעפיים, והשני הוא שריר מרים העפעף העליון שאחראי על פתיחת העפעפיים. הרעידות שלהם אינן מזיקות בדרך כלל, והן חולפות מעצמן כעבור זמן קצר.

רעידות כאלה קורות לרוב עקב עייפות יתר, לחץ נפשי, תשישות או צריכת קפאין מופרזת. כמו כן הן עלולות להתפתח כתופעת לוואי של שימוש בתרופות מסוימות, כגון פלונריזין המיועדת לטיפול במיגרנות ובאפילפסיה או התרופה הפסיכיאטרית הנפוצה קלוזפין. מעבר לכך, מיוקימיה מופיעה לפעמים כתופעת לוואי של מצבים שונים כמו טרשת נפוצה ובעקבות טיפול בקרינה.  המנגנון העומד מאחורי העוויתות הללו בשרירי העפעפיים אינו מובן לחלוטין, אך נראה שהוא קשור לבעיה כלשהי בתעלות מסוימות הנמצאות בתאי העצב. כשתא העצב מופעל, תעלות אלו מכניסות יונים מחוץ לתא אל תוכו, ובכך מתחילות תהליך המאפשר העברת הוראות לשרירי העפעף.

רעידות בעין קשורות ללחץ נפשי, תשישות קפאין, תרופות מסוימות ועוד. אדוות שרירים בעפעף | צילום: Leitz31337, Wikimedia Commons

קשרי מוח-שריר

השפעת הבעיה בתעלות קשורה לאופן שבו פועלים השרירים שלנו. בגופנו קיימים תאי עצב תנועתיים (מוטוריים), שנמצאים בקליפת המוח המוטורית, המפקחת על תנועותינו, בגזע המוח או בחוט השדרה. תאי העצב הללו שולחים סיבים ארוכים, שנקראים אקסונים, לעבר השרירים בגופנו. נקודת המפגש בין האקסון לשריר נקראת צומת עצב-שריר, והיא חשובה מאוד לפעולת כיווץ השריר.

כשתא העצב פעיל, הוא מעביר דרך הצומת הזה אות שמורה לשריר הרלוונטי להתכווץ, כלומר לנוע. העברת האות תלויה בתעלות בתאי העצב. התקשורת התקינה בין תא העצב לשריר תלויה בין השאר בריכוז הסידן בתוך התאים ומחוצה להם, ובנוכחות של מולקולות תקשורת שנקראות "מוליכים עצביים" בנקודת המפגש בין העצב לשריר.

ייתכן ששיבוש בתעלות פוגע באיזון הביוכימי בצומת העצב-שריר של שרירי העפעפיים. זה גורם לתאי העצב לפעול באופן ספונטני ו/או בלתי רצוי העלול לגרום לאדוות שרירים לא רצונית, שמחוללת את העווית הלא נעימה בעפעף. כדי לצמצם את שכיחות התופעה מומלץ למי שסובלים מקפיצות בעיניים לאמץ כמה שינויים באורח חייהם. בין השאר רצוי לישון יותר שעות בלילה, להפחית את שעות העבודה מול מסכים מרצדים, לשתות פחות קפה ומשקאות קלים שמכילים קפאין וכמובן להפחית את המתחים הפיזיים והנפשיים שאנו חווים בחיינו. 

במקרים חריפים וקיצוניים במיוחד, רעידות השרירים עלולות להתגבר למצב בשם בלפרוספזם (Blepharospasm), שמתבטא בעוויתות של שרירי העפעפיים הגורמות לעצימת עיניים בלתי רצונית. חוקרים סבורים שמקורן של העוויתות הללו אינה בתאי העצב התנועתיים עצמם, אלא בשלב מוקדם יותר בשרשרת העצבית במוח – פעילות בלתי תקינה של גרעיני הבסיס (הגרעינים הבזליים): אזורים במוח שממלאים תפקיד חשוב בתיאום התנהגויות, ובכלל זה תנועה. 

לא קיים טיפול נגד בלפרוספזם, אך במדינות מסוימות אושרה שיטת טיפול שכוללת הזרקה של הרעלן בוטולינום, הלוא הוא הבוטוקוס המפורסם, לעפעפיים. הרעלן חוסם את שחרור המוליך העצבי אצטילכולין מתאי העצב הקשורים לשריר. החסימה הזאת אינה מאפשרת לשריר להתכווץ ויוצרת מעין שיתוק שלו. כך פוחתות מאוד עוויתות העפעפיים של החולים. הטיפול אינו מונע כמובן את המשך הפעילות המוחית המשובשת, אך עוזר נגד התוצאה הלא נעימה שלה: עצימת העיניים הבלתי נשלטת.