למה אנחנו עצובים בחורף?

אם גם אתם הרגשתם בחורף האחרון שאתם יותר ויותר מדוכדכים ככל שהתקצרו הימים, אתם לא לבד. התופעה הזו, שנקראת "דיכאון עונתי" או "הפרעת רגש עונתית", אמנם אינה שכיחה בישראל, אך נפוצה מאוד במקומות אחרים בעולם, בייחוד במדינות הקרובות יותר לקטבים.

באופן לא מפתיע, דיכאון עונתי תוקף יותר בחודשי החורף מאשר בקיץ, ונפוץ יותר במדינות קרות שתושביהן חשופים פחות לאור השמש. בנורווגיה, מדינה צפונית מאוד שיש בה אזורים ששורר בהם לילה במשך קרוב לחודשיים רצופים במשך החורף, דווח כי 14-10 אחוז מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון עונתי. בניו יורק, הדרומית יותר, השיעור פוחת לכחמישה אחוזים. עם זאת, בהחלט קיימים אנשים שלוקים בהפרעה זו דווקא בחום יולי-אוגוסט.

התסמינים של דיכאון קיץ שונים בדרך כלל מאלה של דיכאון חורף. בעוד שדיכאון עונתי של העונה הקרה מתאפיין בעייפות, עלייה באכילת מזונות מתוקים והשמנה, דיכאון עונתי קיצי נוטה להתבטא בנדודי שינה, חוסר תיאבון, ירידה במשקל וחרדה.

המנגנון העומד מאחורי הדיכאון העונתי עדיין אינו ברור לגמרי, ורוב המחקר בנוגע לו נעשה על אנשים שסובלים מדיכאון חורף. משערים שהוא קשור לפעילות של ההורמון מלטונין, שמופרש מבלוטת האצטרובל במוח. ההורמון קיים אצל בני אדם, בעלי חיים אחרים, צמחים ואפילו חיידקים ומכונה גם "הורמון החושך". אצל בני אדם, הרמה שלו בדם משתנה בהתאם לשעה ביום, כך שהוא פועל כמעין שעון פנימי של הגוף, שמורה לאיברינו את השעה, ובהתאם לכך מסייע להם להכין את עצמם לפעילות או למנוחה.

ייצור המלטונין מושפע מאוד ממחזורי אור וחושך. כשרשתית העין שלנו קולטת אור, המוח שלנו מעכב את הייצור של ההורמון, וחוזר לייצר אותו כשמשתרר שוב חושך בלילה. ייצור המלטונין מושפע בעיקר מנוכחותו המעכבת של האור הכחול, בטווח אורכי גל של 480-460 ננומטר.

פעילות המלטונין משרה עלינו שינה, ועל כן כשרמתו בדם עולה בערב אנחנו מתעייפים ובסופו של דבר נרדמים. בשל כך יש מי שמשתמשים במשקפיים או בנורות מיוחדות שחוסמות את האור הכחול ולכן האמצעים האלה מונעים את עיכוב המלטונין, מגדילים את כמותו בדם וכך עוזרים לאנשים שסובלים מנדודי שינה להירדם.

כששעות האור קצרות יותר נוצר יותר מלטונין, והשעון הביולוגי של הגוף יוצא מאיזון. דיכאון חורף | צילום: Shutterstock

מלטונין וסרוטונין

חוקרים סבורים כי גופם של אנשים כאלה מתקשה להתמודד עם רמות המלטונין הגבוהות שנוצרות בו במהלך החורף החשוך. כשהשעון הביולוגי של הגוף יוצא מאיזון, המצב עלול להתבטא בתחושות של לאות עמוקה ודכדוך, הנקשרים כולם לדיכאון עונתי. ככל שהסביבה שבה חי אדם חשוכה יותר, כך גדל הסיכוי שיסבול מדיכאון עונתי.

שחקן נוסף בסיפור הוא הסרוטונין, מוליך עצבי במוח שמשפיע על מצב הרוח ומשמש בין השאר לייצור מלטונין. ככל ששעות האור מתקצרות, פעילות הסרוטונין במוח פוחתת. מעבר לכך, חשיפה נמוכה יותר לשמש מורידה את הייצור של ויטמין D, שתורם אף הוא לפעילות הסרוטונין במוח, כך שייתכן שגם לו יש תפקיד בדיכאון העונתי.

אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להרגיש טוב יותר? אחת האפשרויות היא לעבור תרפיית אור – טיפול שכולל חשיפה לאור באורכי גל שונים שאמורים "לאתחל מחדש" את השעון הפנימי של הגוף. טיפול כזה יכול לעזור להפחית תחושות של עייפות אצל המטופל. אופציה נוספת היא טיפול תרופתי שבו מקבלים מלטונין בתזמונים מדויקים ביום, או לקיחת תוספי ויטמין D. וכמובן, תמיד מומלץ לבלות זמן בטבע, לעשות פעילות גופנית ולספוג קרני שמש באופן מבוקר.