להיות מבסוטים עד השמיים

כולנו חווים לפעמים תחושה של התרוממות רוח, שמחה, תחושה שבסלנג אולי נקרא לה "היי". חלקנו מרגישים אותה במהלך פעילות ספורטיבית, אחרים בזמן שמיעת מוזיקה טובה, ויש כמובן גם מי שלוקחים בשבילה סמים. בשפה מדעית קוראים לה "אופוריה".

אופוריה היא מצב נפשי שבו אדם חווה עונג או ריגוש ותחושות חזקות של אושר. סמים מסוימים יכולים לעורר אופוריה, ומכאן גם נובע לפעמים השימוש שנעשה בהם למטרות פנאי. גם מתגמלים טבעיים ופעילויות חברתיות כמו ריצה, צחוק, שמיעת מוזיקה, נגינה וריקוד, וגם יחסי מין יכולים להשרות את אותה תחושה חיובית. במאמרו "הנפש השמחה" (Joyful mind), מסביר מדען המוח קנט ברידג' (Berridge) שאופוריה נובעת מהפעלה בו-זמנית של "נקודות עונג" במסלול הגמול וההנאה במוח.

הנאה כימית

תחושת האופוריה שנחווית בהשפעת סמים היא אולי החזקה ביותר. היא נובעת מהפעלה ישירה של מסלול הגמול וההנאה במוח, על ידי הפעלת קולטנים של המוליך העצבי דופמין שמצויים בו. הסמים גורמים לשחרור מוגבר של דופמין באזור הזה, ולכן לתחושת עונג ולרצון לצרוך את הסם שוב ושוב – כלומר התמכרות. התחושה הזאת אינה מחזיקה מעמד זמן רב, כיוון שהסם מתפנה מהגוף מהר למדי. היא גם נחלשת בכל שימוש נוסף בסם כיוון שהמוח שואף לשמור על יציבות (הומאוסטזיס) ולכן מפעיל מנגנונים שמפצים על השפעת הסם, למשל ירידה ברגישות הקולטנים לדופמין או בשחרורו.

למנגנוני הפיצוי שמפעיל המוח יכולות להיות השלכות הרות אסון: מכורים לסמים נאלצים להעלות שוב ושוב את מינון הסם כדי לשחזר את ההשפעה המקורית, וכך עלולים להגיע בסוף למינון קטלני (אובר-דוז). התופעה הזאת חמורה במיוחד אצל משתמשי הרואין, שהוא הסם הממכר ביותר.

נפש בריאה בגוף בריא

פעילות גופנית אירובית, כלומר פעילות ממושכת שצורכת הרבה חמצן, משפיעה באופן חיובי לא רק על הבריאות ועל התפקוד השכלי, אלא גם משפרת את מצב הרוח. התחושה הזאת מוכרת גם כ"אופוריית הרצים" או "אופוריית החותרים", על שם שתי פעילויות אירוביות נפוצות בספורט העממי, ואחראים לה כמה חומרים שאנו מפרישים באופן טבעי בשעת מאמץ. עליהם נמנים בטא-אנדורפין, אחד ממשככי הכאבים הטבעיים של הגוף, ואננדמיד, שהוא חומר המיוצר בגוף ופועל על אותם קולטנים כמו THC, החומר הפעיל בקנביס.

מחקר משנת 2008, שכלל סריקת מוח של עשרים רצים, מצא שריצה מורידה את הקישור בין הקולטנים של אנדורפינים – כאמור משככי כאבים טבעיים – לחומר סינתטי שמחקה את האנדורפינים הטבעיים ולכן יכול להיקשר לקולטן. נראה שהירידה בקישור של החומר הסינתטי לקולטנים נובעת מניסיון לפצות על שחרור מוגבר של אנדורפינים על ידי הורדת היכולת של הקולטן לקשור את האנדורפינים - שמשפיעה גם על החומר הסינתטי. אם זה אכן כך, העלייה בשחרור של אנדורפינים עשויה להסביר את האופוריה שחווים רצים. קיים יחס שלילי בין יכולת הקישור של הקולטנים לרמת האופוריה – ככל שהאופוריה גבוהה יותר, יכולת הקישור של הקולטנים נמוכה יותר, כלומר משתחררים יותר אנדורפינים במוח. ממצאים דומים נמצאו בשנה שעברה במחקר על אנשים שרכבו על אופני כושר.

בדומה לכך, מחקר מ-2012 מצא שריצה על מסילת כושר (הליכון) מעלה את רמות האננדמיד בדם. העלייה גבוהה במיוחד אחרי אימון מתון, שמביא לעלייה של 80-70 אחוז בקצב הלב המרבי. ממצאים שנאספו במחקרים על עכברים מראים שאופוריית הרצים תלויה בקולטנים לקנבינואידים – משפחת החומרים שהאננדמיד משתייך אליה – ושחסימתם העלימה את ההשפעות משככות הכאב ומפחיתות החרדה של ריצה.

כשם שפעילות גופנית יכולה לשפר את מצב הרוח, הפסקה שלה אחרי תקופה ארוכה עושה את ההפך: אצל אנשים "מכורים לספורט", הימנעות של שבועיים מפעילות גופנית עוררה דיכאון ורגשות שליליים אחרים כמו כעס, שפחתו או נעלמו רק כשהנבדקים חידשו את עיסוקם בספורט. בדמם של המכורים לספורט נמצאו רמות נמוכות יחסית של אננדמיד, אפילו לפני שחדלו מפעילות, מה שמרמז שאולי הם נדרשים לעסוק בפעילות גופנית יותר מאחרים כדי להעלות את רמתו בדם, בדומה לאופן שבו התגובה לסמים נחלשת עם הזמן אצל נרקומנים.

פעילות גופנית אירובית משפרת את מצב הרוח, ויכולה להוביל ל"אופוריית הרצים" | Shutterstock

העונג האחר

לא רק גירויים פיזיים שמשפיעים ישירות על הגוף יכולים לעורר אופוריה, אלא גם גירויים מופשטים. מחקרי דימות מצאו שמערכת הגמול וההנאה ממלאת תפקיד מרכזי בעונג שנגרם לנו כשאנו מאזינים למוזיקה. מוזיקה מעוררת בנו הנאה ומעוררת אותנו רגשית, ומחקרים מראים שההאזנה עצמה, ואפילו הציפייה לה, מעלות מאוד את הפרשת הדופמין במסלולים העצביים שמסתיימים בסטריאטום, אחד האזורים במוח שמעורבים בתחושת הגמול והעונג.

כל מי שהתאהב אי פעם בחייו זוכר בוודאי את תחושת התרוממות הרוח וההתעלות בשלבים הראשונים של היחסים הרומנטיים. מחקר משנת 2005, שהשתמש בדימות תהודה מגנטי (fMRI), גילה שאזורים במוח שמעורבים בתחושת העונג מופעלים ביתר שאת כשאנשים צופים בתמונות פנים של אהוביהם בתחילתו של קשר רומנטי. ההפעלה שלהם גברה ככל שהפנים היו מושכות יותר, ככל שעוצמת התשוקה הרומנטית שחוו הייתה חזקה יותר, וככל שההתאהבות נמשכה יותר זמן.

למעשה, כל אותם אזורים שמופעלים בעת התאהבות מופעלים גם בהתמכרות לסמים. גם התופעות שמאפיינות התאהבות, כגון אופוריה, צורך להתראות עם האדם האהוב בתדירות גבוהה יותר ככל שהקשר נבנה והשינויים ההתנהגותיים שרואים אחרי פרידה – למשל בדפוסי האכילה או השינה – מזכירים תופעות של התמכרות לסמים, ובכלל זה שימוש הולך וגובר בסם והתסמינים הקשים שמלווים את הפסקת השימוש בו. מאמר משנת 2016 אף הגדיר את ההתאהבות כ"התמכרות טבעית".

אם כך, נראה שלא משנה מהן הסיבות לאופוריה – המנגנונים הם אותם מנגנונים ויש דרכים רבות להפעיל אותם. מומלץ כמובן לא לעשות את זה בדרכים מסוכנות כמו נטילת סמים, שעלולים להוביל להתמכרות גופנית ופסיכולוגית ומשפיעים לא פעם בצורה מסוכנת על התודעה ועל שיקול הדעת. התאהבות היא דבר חיובי, אבל אינה נמצאת לחלוטין בשליטתנו. כשאתם רוצים מנה נאה של עונג, עיסקו בפעילות בפעילות גופנית, ואם אתם מתעצלים, הדליקו את הנגן שלכם ופשוט השמיעו מוזיקה אהובה.