לב משומש במצב טוב,
מֵחֲזִיר

לפי נתוני משרד הבריאות כי יותר מ-6,500 איש מתים מדי שנה בישראל ממחלות לב – רובם מדום לב – למעלה מ-15 אחוז מכלל הנפטרים בכל שנה. נהוג להתייחס לדום לב כאל אירוע פתאומי ומפתיע אך למעשה ברוב המקרים אפשר להצביע על גורמי סיכון מתמשכים, כמו יתר לחץ דם, סוכרת, עישון, השמנה, מחלות לב קיימות ותורשה. 

השתלת לב נחשבת המוצא הטיפולי האחרון בחולי לב, והיא אכן מאריכה את חייהם באופן משמעותי: יותר משלושה רבעים מהמושתלים (76 אחוז)  שורדים חמש שנים לפחות אחרי ההשתלה ו-30 אחוז מחזיקים מעמד עשרים שנה ויותר עם לב מושתל בחזם. הבעיה היא שקשה מאוד למצוא תורמים: כדי שההשתלה תצליח, חייבת להתקיים שורה ארוכה של תנאים מחמירים ביותר. למשל, על התורם להיות בן פחות מ-45, להימצא במצב של מוות מוחי ולהיות כמה שיותר דומה בגובהו ובמשקלו למקבל האיבר, ועם אותו סוג דם. כמו כן, חולי לב, מעשנים כבדים, אלכוהוליסטים ומשתמשי סמים אינם רשאי לתרום לב.

גם אחרי שכבר מצאנו לב מתאים להשתלה, מדובר בהליך מסוכן וקשה. מערכת החיסון האנושית מותאמת לתקוף כל גורם זר שחדר לגוף ולהשמיד אותו. כך היא פועלת גם נגד שתלים מתורמים זרים, כך שהתגובה החיסונית העזה נגד האיבר תוביל בסופו של דבר לדחייתו. לכן המושתלים חייבים לקחת כל חייהם תרופות לדיכוי מערכת החיסון, שאומנם מקטינות את הסיכון לדחיית האיבר, אך עלולות ליצור תופעות לוואי לא נעימות, ולהגדיל את הפגיעות של המושתלים למחלות זיהומיות.

בעקבות הקושי למצוא לב מתאים, חולים רבים לא שורדים עד שמגיע מקומם בתור להשתלה. בשנת 2022 נעשה בישראל מספר שיא של 32 השתלות לב, אך מספר החולים המחכים להשתלה עמד על 91 – כמעט פי שלושה. אחד הפתרונות האפשריים לפער הזה הוא להשתיל להם לבבות של בעלי חיים, שלעיתים קרובות מגיעים מחזירים.

האנטומיה והממדים של לב החזיר קרובים למדי לאלה של בני אדם. לב חזיר מהונדס גנטית מושתל בגופו של אדם | Lightspring, Shutterstock

למה דווקא חזיר? 

לחזיר יש יתרון משמעותי מבחינתנו לעומת בעלי חיים אחרים: איבריו די דומים לאלה שלנו. האנטומיה של איברי החזיר קרובה למדי לאנטומיה האנושית, וגם הממדים של חלק מהאיברים שלו קרובים לגודלם של איברי האדם המקבילים. בנוסף, קל לגדל חזירים, הם גדלים מהר ואיבריהם משלימים את התפתחותם בתוך זמן קצר. כמו כן, בעוד שאיברים להשתלה מבני אדם מגיעים כפי שהם, כשמגדלים חזיר לצורכי השתלה אפשר להכניס בו מבעוד מועד שינויים גנטיים שיסייעו להקטין את הסיכון לדחיית האיבר.

במאמר שפורסם בחודש יולי השנה דיווחו החוקרים על שני ניתוחים ניסיוניים של השתלת לבבות חזיר מהונדסים בבני אדם. מסיבות אתיות, ההליך הניסיוני נעשה בגופם של גבר ואישה שנמצאו במצב של מוות מוחי, אך הוחזקו בחיים באמצעות מכשירים. מאחר שמקבלי האיבר אינם חיים, קל יותר לעשות להם בדיקות פולשניות ולעקוב בקפידה באמצעותן אחרי מצבם הגופני. לדוגמה, בשונה ממטופלים חיים, אפשר לקחת דגימות מסיבי שריר הלב שלהם וכך לעקוב אחרי הנזק המצטבר בתאי הלב בלי חשש לפגוע בבריאותם.

מהמאמר עולה שלבבות החזיר המושתלים תפקדו באופן תקין אחרי הניתוח. הדגימות שנלקחו גם הראו שהשינויים הגנטיים שנעשו באיברים המושתלים השיגו את מטרתם: הגוף לא תקף את השתל הזר, גם כשהיו למושתלים נוגדנים נגד תאי החזיר.

ככלל, כשיש בגוף נוגדנים שתפקידם לתקוף רקמות של תורם האיבר, קיימת סכנה לדחייה מיידית של השתל (דחייה היפר-אקוטית) שעלולה להתפתח בתוך שעות ספורות מהניתוח, ולפעמים אפילו מהר יותר, תוך כמה דקות. לשני מושתלי הלב בניסוי היו נוגדנים כאלה, אך השינויים שנעשו בעשרה גֵנים של החזיר מנעו כנראה דחייה קטלנית כזאת. על כן ייתכן שהליך דומה שייעשה בעתיד למושתלים חיים יוכל לחסוך את הצורך בסקירה מקדימה של הנוגדנים בגופם של המטופלים לפני ההשתלה. 

למרות חשיבות הממצאים על התגובה הראשונית של מערכת החיסון להשתלת לב חזיר מהונדס, הניסוי הופסק כעבור 66 שעות, כך שאי אפשר ללמוד ממנו על ההשפעות ארוכות הטווח של הטיפול ואת התגובות המאוחרות יותר של מערכת החיסון. בנוסף, בדיקות הסיבים משריר הלב נלקחו זמן קצר לאחר ניתוח לב פתוח, וייתכן שגם לניתוח עצמו הייתה השפעה עליהם. ניסויים קודמים הראו שניתוחים עשויים להשפיע על מדדים דלקתיים, ושגם הליך דגימת הסיבים עצמו עלול לפגוע בתאים. 

נוסף על כך, מכיוון שהמושתלים שכבו ללא ניע מחוברים למכונת הנשמה, לא הייתה כל אפשרות לבחון את פעילות הלב המושתל במדדים של זרימת הדם בעמידה, כששרירי הגוף מתכווצים ומעודדים את הובלת הדם. בדיקות כאלה יהיו חיוניות לאנשים חיים שאולי יקבלו בעתיד לב של חזיר. כמו כן, מסיבות לוגיסטיות לא בדקו במחקר את ההתאמה בין גודל לב החזיר המושתל לממדי הגוף והמשקל של מקבלי השתלים. אף על פי שאין הסכמה על הדרך הטובה ביותר להתאים את ממדי לב החזיר למקבלי השתלים, סביר להניח שיש להתאמה הזאת חשיבות רבה לתפקוד הלב המושתל.

מסיבות אתיות, ההליך הניסיוני נעשה בגופם של גבר ואישה שנמצאו במצב של מוות מוחי, אך הוחזקו בחיים באמצעות מכשירים. צוות מנתחים סביב שולחן הניתוח | VesnaArt, Shutterstock

ארכה של שבעה שבועות

גם מחקרים נוספים מהשנים האחרונות חשפו את הפוטנציאל שיש להשתלות של לב חזיר. למשל, בניסוי שבו השתילו לבבות של חזירים בחמישה בבונים, שלושה מהם שרדו כ-300 ימים אחרי הניתוח, או למעלה מכך, ואחד מהבבונים שרד היטב כשנתיים וחצי ללא דחייה של האיבר המושתל. אפילו כשהפסיקו לתת לו תרופות לדיכוי מערכת החיסון, הוא נותר בחיים עוד כעשרה שבועות, עד שתגובת הדחייה כלפי הלב המושתל הכריעה אותו לבסוף.

בנוסף, בשנה שעברה דיווחו חוקרים כי לב של חזיר שעבר התאמות גנטיות הושתל בהצלחה בגופו של גבר בן 57. המטופל נבחר לניסוי משום שמצבו הבריאותי היה רע מכדי שיעמוד בקריטריונים להשתלת לב סטנדרטית. המוצא האחרון עבורו היה טיפול ניסיוני בהשתלת לב של חזיר. השתלת הלב עלתה יפה, הלב המושתל פעל ללא דופי אחרי הניתוח וכעבור זמן לא רב החולה חזר לנשום בכוחות עצמו. 

למרבה הצער, ההמשך היה פחות מעודד. שבעה שבועות אחרי הניתוח התרחשה דחייה פתאומית ובלתי מוסברת של השתל, וכעבור 11 ימים הלך המושתל לעולמו. בנתיחה לאחר המוות נמצא שגודלו של הלב המושתל כמעט הוכפל. למרות מותו, ההשתלה הצליחה להאריך את חייו בכמה שבועות ולשפר את מצבו. פרק זמן כזה יוכל אולי במקרים מסוימים להעניק לחולי לב במצב קשה ארכה יקרת ערך שבמהלכה ייתכן שיימצא להם תורם אנושי מתאים.

השתלות לב חזיר בעתיד יצטרכו להתחשב ביחס בין גודל הלב המושתל למשקל גוף המטופל. כמו כן עלינו ללמוד ולהבין היבטים הקשורים למעבר של זיהומים מבעל החיים לאדם. סביר להניח שהחזירים התורמים יצטרכו לגדול בתנאים סטריליים במיוחד מלידתם ועד העברתם למרכז הטיפולי. זליגה של זיהומים מהאיבר המושתל לגוף האנושי עלולה להוביל לדחייה של האיבר המושתל או לזיהום כללי בגוף ולסכן את חיי המושתל.