כשהדם אוזל

הדם, אותו נוזל שזורם במערכת צינורות מסועפת בגופנו, הכרחי לקיום החיים. הדם מוביל לאיברי הגוף מגוון עצום של חומרים שנחוצים לפעילות תקינה של מערכות הגוף, למשל חמצן, חומרי הזנה וחומרי ריפוי לתאים, ומסלק חומרים לא רצויים כמו פחמן דו-חמצני ופולשים. 

הדם זורם בגופנו במעגל, ואת האנרגיה לכך מספק שריר הלב. כשהוא מתכווץ, דם נפלט אל אבי העורקים (aorta) בלחץ הגבוה ביותר שקיים במערכת הדם, והלחץ הזה מאפשר לדם לזרום לכל חלקי הגוף, מהרקמות הקרובות ללב עד הרקמות הרחוקות ביותר ממנו, להזין את הרקמות ולאסוף מהן את הפסולת.

כמות הדם בגופנו תלויה בגודל הגוף ובמשקלו. לדוגמה, לאדם בוגר ובריא ששוקל 70 קילוגרם יש בדרך כלל דם בנפח של חמישה עד שישה ליטרים. טמפרטורת הדם, 38 מעלות צלזיוס, גבוהה בממוצע במעלה אחת מחום הגוף ומשמשת בין השאר לאיזון ובקרה של טמפרטורת הגוף. 

תאי הדם מתחלקים לשני סוגים עיקריים: תאי דם אדומים ותאי דם לבנים. בנוסף להם, הדם מכיל חומרים חיוניים ובהם ברזל, סידן, גלוקוז ומלחים נוספים. הודות לכך, ובשל מעבר הדם במרבית רקמות הגוף, הוא משמש כחדר מידע ובקרה על המתרחש בגוף. את המידע שנאצר בדם אפשר לקבל בבדיקת דם פשוטה וכך להשיג מידע מדויק בזמן אמת על אודות מצב הבריאות ולטפל לפי הצורך.

אחת מדרכי הטיפול במחסור במרכיבי הדם היא עירוי דם: העברת דם או חלק ממרכיביו מהתורם לנזקק. אישה תורמת דם | Nastyaofly, Shutterstock

לדם שלי שלוש שכבות

צבעו של הדם שזורם בגוף הבריא הוא אדום כהה ואחיד, אך כאשר נאחסן את הדם במבחנה ונמתין כיממה, או נשתמש בתהליך הפרדה מהיר יותר, למשל בצנטריפוגה, נבחין שהדם מסתדר בשלוש שכבות ששונות זו מזו בצבע ובעובי.

השכבה העליונה היא הפלזמה. צבעה צהבהב, רובה מים ויש בה גם חלבונים, סוכרים, מלחים, גזים ועוד. היא מתפקדת בעיקר בתור תווך נוזלי שמאפשר לחומרים לנוע בכלי הדם. בשכבה ורדרדה ודקה מתחתיה נמצאות טסיות הדם שהן חלק ממערכת קרישת הדם, ונמצאים גם תאי הדם הלבנים ששייכים למערכת החיסון ומגינים על הגוף מפני זיהומים. לשכבה התחתונה יש צבע אדום כהה, צבעם של התאים הכבדים ביותר בדם, תאי הדם האדומים. תפקידם העיקרי הוא לשאת חמצן מהריאות אל רקמות הגוף כדי להבטיח את תהליך הנשימה התאית.

מחסור במרכיבי הדם עלול לפגום בפעילות מערכות הגוף ולגרום למחלה. אחת מדרכי הטיפול במחסור כזה היא עירוי דם: העברת דם או חלק ממרכיביו מהתורם לנזקק. ברוב המקרים, הדם הנתרם מחולק למרכיביו – תאי דם אדומים, פלזמה וטסיות – כדי לאפשר עירוי דם של מרכיב מסוים לפי צורכי המטופל וכדי לאפשר לכל מרכיב בדם את סביבת האחסון שמתאימה לו. לדוגמה, באנמיה, שנגרמת ממחסור בתאי דם אדומים ומתבטאת בקוצר נשימה, עייפות, חולשה וכאבי ראש, אפשר לטפל על ידי עירוי תאי דם אדומים.

דם טרי בצבע אדום אחיד (מימין) ודם לאחר היפרדות לשכבות (משמאל) | LDarin, Shutterstock

היסטוריה עקובה מדם

עירוי דם הוא אחת הפעולות הרפואיות השכיחות בבתי חולים. זו פעולה מצילת חיים וכיום בטוחה, אך היא לא תמיד הייתה כך. גילוי הדרך להצלת חיים בעירוי דם היה מאתגר, גבה חיים רבים ונמשך שנים.

עירוי הדם המוצלח הראשון נעשה בבריטניה ב-1665, כשהרופא ריצ'רד לוור (Lower) העביר דם בין שני כלבים. עירוי הדם הזה היה הבסיס לניסויים בעירויי דם בבני אדם לאחר מכן. בניסיונות הראשונים לבצע עירוי דם לבני אדם נעשה שימוש בדם של בעלי חיים, למשל כבשים, ורק בהמשך ניסו להערות דם מתורם אנושי. לרוע המזל, תרומות הדם גרמו לתגובות חיסוניות קשות למקבלי הדם ואף למוות, וכתוצאה מכך המחקר והניסויים בעירוי הדם נאסרו למשך שנים. 

כמאה וחמישים שנה לאחר מכן, ב-1818, תיעד ג'יימס בלנדל (Blundell), רופא מיילד, את תרומת הדם האנושי המוצלחת הראשונה – תרומה מגבר שהצילה את חייה של אשתו שאיבדה דם רב בלידה. למרות הצלחות ספורות בביצוע עירוי דם, שנים רבות של כישלונות שעלו בחיי אדם המחישו את הצורך בהבנה מעמיקה יותר של המנגנון שמאפשר עירוי דם מוצלח.

וכך קרה בשנת 1900. "גילוי קבוצות הדם הוא אחת התרומות המדעיות הגדולות ביותר לרפואה", אמר קרל לנדשטיינר, רופא אוסטרי בעל שורשים יהודיים שגילה את סוגי הדם והתווה את הדרך לתרומות דם בטוחות. לנדשטיינר צדק, שכן כיום, באמצעות תרומת דם אחת ניתן להציל את חייהם של שלושה בני אדם. לציון יום הולדתו נקבע 14 ביוני כיום תרומות הדם העולמי שמטרתו להעלות את המודעות לחשיבותן של תרומות הדם בהצלת חיים. 

שלב משמעותי נוסף התרחש בשנת 1914, שבה פותחה הטכנולוגיה לשימור תרומות הדם, שכן קודם לכן תרומת דם נעשתה בצורה ישירה, כך שהתורם והמקבל היו מוכרחים להיות זה לצד זה במהלך התרומה.

בניסיונות הראשונים לבצע עירוי דם לבני אדם השתמש לוור בדם של בעלי חיים. איור מ-1692 המתאר עירוי דם בין טלה לאדם | איור: Wellcome Images / Science Photo Library

המתכון הסודי של סוג הדם

מהן קבוצות הדם השונות ואיך מתאפשרת תרומת דם בטוחה? בהקשר הזה, חשוב להכיר את תאי הדם האדומים, שתפקידם העיקרי הוא נשיאת חמצן ושחרורו ברקמות, ואת הנוגדנים, שהם חלק ממערכת החיסון ותפקידם הוא לאתר גורמים זרים ומזיקים שפלשו לזרם הדם ולהביא להשמדתם.

בגוף האדם הבריא קיימים תאי דם אדומים מקבוצת דם מסוימת – ונוגדנים שלא מזהים את התאים האדומים בתור גורם זר, אלא בתור מרכיב ששייך לגוף וכך נמנעים מפגיעה בהם. אם אדם קיבל תאי דם אדומים מקבוצת דם שונה משלו, הנוגדנים בדמו עלולים לזהות אותם בתור גורם זר שמאיים על הגוף, והם יעוררו תגובה חיסונית שתביא להשמדת התאים האדומים. זו תגובה חיסונית קשה: תאי הדם האדומים עוברים המוליזה (Hemolysis), שהיא הרס תאי. התגובה הקשה הזאת גרמה למוות מעירוי דם במשך עשרות שנים, עד להבנת המנגנון. ומהו המנגנון?

את ארבע קבוצות הדם – A, B, AB ו-O – קובע סוג תאי הדם האדומים, וליתר דיוק, הרכב הסוכרים על הקרום העוטף את תאי הדם האדומים – האנטיגן (antigen). לתאי הדם האדומים שמשתייכים לסוג הדם A יש אנטיגן מסוג A. לתאי הדם האדומים שמשתייכים לסוג הדם B יש אנטיגן מסוג B. לתאי הדם האדומים שמשתייכים לסוג הדם AB יש אנטיגנים משני הסוגים, A ו-B, ולתאי הדם האדומים שמשתייכים לסוג הדם O אין אנטיגן. 

בתוך כל סוג דם, בפלזמה של הדם, נמצאים נוגדנים לאנטיגן שלא נמצא על תאי הדם האדומים של אותו סוג דם. לסוג הדם A יש נוגדנים לאנטיגן B, לסוג הדם B יש נוגדנים לאנטיגן A, לסוג הדם O יש נוגדנים לאנטיגנים A ו-B ולסוג הדם AB אין נוגדנים לתאי הדם האדומים. לכן, אם בטעות ייתנו לאדם עם דם מסוג B תרומת תאי דם אדומים מסוג A, הנוגדנים שבדמו יזהו את תאי הדם שנתרמו כפולשים ויתקפו אותם. 

ומהו סימון הפלוס או המינוס שצמוד לסוג הדם? את סוג הדם קובעים לא רק הסוכרים אלא גם חלבון ה-Rh, שלפעמים נמצא על גבי פני השטח של תאי הדם האדומים. כשהחלבון נמצא, הדם יסווג כפלוס וכשהחלבון איננו, הדם יסווג כמינוס. אחרי שמזהים את סוג הדם, ואחרי שמוודאים שלתאי הדם האדומים יש –  או אין –  נוגדנים לחלבון Rh, אפשר לתרום דם בצורה מתאימה ובטוחה.

טבלת התאמה בין סוג הדם של התורם לזה של המקבל. למשל, בעל סוג דם O מינוס יכול לתרום לכולם | מקור: Ph-HY, Shutterstock

הדם היוקרתי בעולם

במקרי חירום רפואיים שבהם נדרש עירוי דם דחוף בשל פציעה קשה ואיבוד דם רב, לרוב אי אפשר לדעת מייד מה סוג הדם של הפצוע. במקרים האלה, סוג הדם שאפשר להשתמש בו בביטחון, ללא חשש לתגובה חיסונית, הוא O מינוס. הסיבה לכך היא שעל גבי פני השטח של תאי הדם האדומים מסוג הדם הזה אין אנטיגנים שמערכת החיסון עלולה לזהות, כך שגם אם בדם של מקבל הדם יש נוגדנים לאנטיגנים A או B, לא תתעורר תגובה חיסונית. בזכות התכונה הזאת, בעלי סוג הדם O מינוס הם תורמי דם אוניברסליים; אפשר לתת את דמם לכל אדם, בלי קשר לסוג הדם שלו. כתוצאה מכך, סוג הדם המבוקש ביותר בתור תרומה הוא O מינוס, אך הוא אחד מסוגי הדם הנדירים: הוא מופיע רק בכשבעה אחוזים מהאוכלוסייה. 

גם סוג הדם AB פלוס מבוקש, והוא נמצא רק בכארבעה אחוזים מהאוכלוסייה. ייחודו אינו בתאי הדם האדומים, כפי שראינו עד כה, אלא דווקא בפלזמה שלו. אין בה נוגדנים שעלולים לעורר תגובה חיסונית נגד תאי דם אדומים, ולכן אפשר להשתמש בה בתור תרומת פלזמה אוניברסלית בלי קשר לסוג הדם של המקבל. אנשים עם סוג דם AB פלוס זכו לא רק לפלזמה נדירה שיכולה להציל חיים; מכיוון שאין בדמם נוגדנים, הם היחידים שיכולים לקבל תרומת דם מכל סוג, ללא חשש לתגובה חיסונית.

בדמם של אנשים עם סוג דם AB פלוס אין נוגדנים שעלולים לעורר תגובה חיסונית נגד תאי הדם ולכן הם יכולים לקבל תרומת דם מכל סוג. ארבע קבוצות הדם העיקריות | FOTOGRIN, Shutterstock

איך בטוח לתרום

הדם הוא נוזל מורכב שעדיין אי אפשר לייצר אותו במעבדה, ולכן אין תחליף לתרומות דם. תרומת דם היא הליך פשוט, מהיר ומציל חיים, אך יש לפעול בקפדנות ובזהירות כדי לשמור על בריאותם של תורם הדם והמקבל. ראשית, על התורם למלא שאלון על בריאותו כדי לדעת אם הדם שלו עלול לסכן את מקבל הדם. אם לאדם שמבקש לתרום דם יש מחלות כמו דלקת כבד נגיפית, לוקמיה, לימפומה, שחפת או ברוצלוזיס הדם יהיה מסוכן למקבל הדם ולכן אדם כזה לא יורשה לתרום דם. 

בנוסף, בודקים אם התורם כשיר מבחינה בריאותית לתרום דם – האם הוא יכול לאבד דם בלי שבריאותו תיפגע. כדי להגן על התורם או התורמת מסיבוכים רפואיים, תרומת הדם מוגבלת במצבים כמו היריון, תרומת דם קודמת לפני פחות משלושה חודשים, יתר לחץ דם או תת-לחץ דם, תגובה קשה בתרומות דם קודמות, אנמיה, נטייה לדימום ואסתמה פעילה. 

בתרומת דם אחת יש כחצי ליטר ובנוסף, כמה דגימות דם שנלקחות כדי לשלול מחלות כמו דלקת כבד נגיפית ו-HIV איידס. הדם מופרד למרכיביו ויש להם חיי מדף באורך שונה: לתאים האדומים יש תוקף של כארבעים יום, טסיות מחזיקות מעמד כחמישה ימים, ואילו פלזמה – כשנה. 

הדם הוא אחת הרקמות החשובות והמורכבות ביותר בגוף האדם. עדיין לא נמצא לו תחליף מלאכותי, אך באמצעות הליכים פשוטים ובטוחים אפשר לשמר אותו ולהעבירו לאדם אחר, וכך להציל חיים.