חומות בתוך הרשת

מי שינסה להיכנס בימים אלה מישראל לאתר של רשת הטלוויזיה הקטארית אל-ג'זירה, עשוי לגלות שהוא מועבר לעמוד באתר משרד התקשורת שמודיע כי האתר חסום, או שפשוט יקבל מסך לבן. החסימה הזאת נובעת מחוק שעבר בכנסת בשנת 2024 במטרה להצר את צעדיו של ערוץ התקשורת האנטי-ישראלי. החוק הזה הוא דוגמה למגוון רב של הגבלות צנזורה שממשלות ברחבי העולם מטילות על האינטרנט. התופעה רווחת במיוחד במדינות רודניות, שם השלטונות שואפים להגביל את חופש המידע של האזרחים ולהקשות על התקשורת ביניהם. עם זאת, גם במדינות מערביות אפשר למצוא לעיתים הגבלות על חלק מהשימושים האפשריים ברשת האינטרנט. למשל באיטליה הגבילו לאחרונה אתרים עקב חשד להפצת תכנים פיראטיים.

כדי להבין איך ממשלות יכולות להטיל הגבלות וצנזורה על האינטרנט עלינו להבין תחילה מהי רשת האינטרנט ואיך אנחנו מתחברים אליה. ככלל, כל שני מחשבים המחוברים זה לזה יכולים לתקשר זה עם זה. תקשורת כזאת תהיה פשוטה למדי, כיוון שהם יוכלו להעביר ביניהם רק את המידע ששמור בהם. אם נחבר מחשבים נוספים, זו כבר תהיה רשת של מחשבים, שבה כולם יכולים לתקשר עם כולם. רשת האינטרנט היא שילוב של הרבה מאוד רשתות ענקיות מכל רחבי העולם שמתקשרות ביניהן.

כשאנו גולשים באינטרנט, בבית, במקום העבודה או בכל מקום אחר, המכשיר שלנו לא מחובר ישירות לרשת העולמית, אלא לספק מקומי. הספק הוא זה שמחובר לאינטרנט, והוא מאפשר לנו, הלקוחות, גישה אליה.

לכל אתר באינטרנט יש כתובת שנקראת כתובת IP, כמו שלאדם יש כתובת מגורים. הכתובת הזאת היא רצף מסוים של מספרים ולעיתים אותיות. בנוסף, לרוב האתרים המיועדים לציבור הרחב יש שם תחום (דומיין) – כתובת האתר הידועה והמוכרת שמאפשרת לגשת לאתר בצורה שיש לה משמעות עבורנו. לדוגמה כתובת אתר מכון דוידסון היא davidson.weizmann.ac.il. כשאנו מתחברים לאתר, ספק האינטרנט שלנו ממיר את שם האתר לכתובת ה-IP שלו, בעזרת פרוטוקול שנקרא DNS - מערכת שם תחום (Domain Name System), ושפועל כמעין מילון שמשייך כל שם לכתובת IP מסוימת.

חסימה מתוקף החוק שמטרתו להצר את צעדיו של ערוץ אל-ג'זירה בישראל. ההודעה באתר האינטרנט של משרד התקשורת | צילום מסך מאתר gov.il

אין כניסה לאתר!

כשמדינה רוצה למנוע גישה לאתר מסוים, היא יכולה לפגוע בכל אחד מהשלבים בתהליך שתואר כאן. הדבר הראשון שהיא יכולה לחסום הוא את ה-DNS, כלומר לחייב את ספקי האינטרנט הפועלים בתחומה למחוק את כתובת ה-IP של האתר מהמילון שלהם. לכן אם לקוח של ספק אינטרנט מקומי יזין את כתובת האתר, הוא לא ינותב לשום מקום ויקבל הודעת שגיאה. זוהי השיטה שבה השתמש משרד התקשורת כדי לחסום את אתר ערוץ אל-ג'זירה בישראל. חסימה כזאת קל למדי לעקוף, שכן אפשר פשוט להשתמש בשרת DNS זר במקום זה של הספק, או לגשת לאתר באמצעות כתובת ה-IP, אם היא ידועה לנו.

צנזורה דרקונית יותר שאפשר להפעיל היא חסימה ישירה של ה-IP, כלומר המדינה מורה לספקי האינטרנט הפועלים בתחומה לחסום כל תעבורה לכתובת IP מסוימת. החסימה הזאת יעילה יותר מחסימת DNS, אך גם היא אינה הרמטית. יש שתי דרכים עיקריות לעקוף חסימה כזאת. הראשונה היא להשתמש בפרוקסי (שליח: proxy) – יש דרכים להתחבר לאתר צד שלישי במדינה אחרת, שאליו מועתקת כל התעבורה של האתר החסום. האתר המתווך שולח את המידע בלי הזיהוי של האתר החסום, כך שספק האינטרנט לא יודע שעליו לחסום אותו. באופן הזה אין שום אינטראקציה ישירה בינינו לבין האתר החסום. פתרון נוסף, שלרוב כרוך בתשלום, הוא שימוש ב-VPN (רשת וירטואלית פרטית: Virtual Private Network). מדובר ברשת מדומה שנפתחת בשרת זר, ודרכה אפשר לתקשר עם האתר.

אחת הדוגמאות המפורסמות לשימוש שנעשה בשני סוגי החסימות הללו היא חומת האש הסינית הגדולה – מנגנון ענק שמפעילה ממשלת סין כדי להגביל את התכנים שאזרחיה רשאים להיחשף אליהם באינטרנט. בגלל היקף החסימות, השימוש בשירותי VPN בסין נפוץ במיוחד. בתגובה, השלטונות מטילים הגבלות גם על השימוש ב-VPN, ואף חסמו לגמרי את הגישה לחלקם.

שילוב של הרבה מאוד רשתות ענקיות מכל רחבי העולם שמתקשרות ביניהן. רשת האינטרנט העולמית | איור: אורי פוגל

שוברים את הכלים

האמצעי הקיצוני ביותר לצינזור האינטרנט הוא השבתת האינטרנט. טווח ההגבלות שאפשר להפעיל כאן הוא רחב. הקיצונית ביותר היא כמובן השבתה מוחלטת של הגישה לאינטרנט וסגירת כל ספקי האינטרנט. הגבלה מתונה יותר יכולה להיות האטה מכוונת של הרשת, שמקשה מאוד על השימוש ברשת. אחת הדרכים לעשות את זה היא לשנמך את רשתות הסלולר מהדורות המתקדמים, 5G או 4G, לדורות ישנים יותר כמו 2G. ההשבתה יכולה לצאת אל הפועל בכל רחבי המדינה או באזורים נבחרים בלבד. האתר accessnow תיעד בשנת 2023 כ-450 אירועים של השבתת אינטרנט ב-39 מדינות שונות. חלק ניכר מההשבתות הללו נעשו בהודו.

בשונה מחסימות DNS או IP, השבתת האינטרנט היא בדרך כלל צעד זמני וקצוב בזמן, שממשלות נוקטות במאמץ להשתלט על אירועים שאינם נוחים להן, כמו מחאות ציבוריות גדולות או מצבי אי-שקט ביטחוני. על חסימות כאלה הרבה יותר קשה להתגבר, כיוון שהחסימה מופעלת על כל תעבורת האינטרנט – התשתית עצמה – ולא רק על תוכן ספציפי.

בהתאם לכך, ההתמודדות עם החסימה מורכבת יותר והרבה פחות נגישה לציבור הרחב, עקב העלויות הכרוכות בה והידע הטכנולוגי הנדרש לשם כך. הפתרון האפשרי הראשון הוא ליצור רשת פנימית של כמה מחשבים בחיבור ישיר. זו אומנם לא חלופה מספקת לרשת האינטרנט העולמית, אך לפחות המשתמשים יוכלו לתקשר ביניהם. אפשרות אחרת היא להשתמש באינטרנט לווייני, שאינו תלוי בתשתיות המדינה. לשם כך יש להתקין צלחת לוויין וציוד נלווה נוסף.

בישראל, האינטרנט חופשי כמעט לחלוטין, ורוב שיטות החסימה והפיקוח שהוזכרו בכתבה הזאת הן היפותטיות בלבד עבור רובנו. נקווה שכך יישאר המצב גם בעתיד.