בשיא הקיץ, ובחשיפה לעומס חום קיצוני, גופנו עלול לאבד את היכולת לקרר את עצמו. מדוע זה קורה ומה אפשר לעשות אם נפגענו?

החודשים יולי-אוגוסט הם שיא הקיץ בישראל, ויש מקומות בארץ שבהם הטמפרטורה החיצונית עלולה להגיע ל-40 מעלות צלזיוס בצל ואף למעלה מכך. בחודש מאי 2020 לבדו הגיעו למוקדי מגן דוד אדום בארץ יותר מאלפיים פניות הקשורות לעומס החום הקיצוני. 13 מטופלים פונו בתקופה הזאת במצב קשה ושניים מתו.

אם נבלה זמן ממושך בחוץ תחת השמש הקופחת ייתכן שנתחיל להרגיש צמא, ניראה סמוקים מעט, בעיקר באזור הלחיים, ונזיע. כל אלה הן דרכים שבהן גופנו מנסה למתן את העלייה בטמפרטורת הגוף שלנו. טמפרטורת גוף תקינה היא לרוב בין 36.5 ל-37 מעלות, וגופנו שואף לשמור על סביבה פנימית יציבה גם כשהסביבה החיצונית משתנה. על וויסות טמפרטורת הגוף אחראי אזור במוח שנקרא היפותלמוס: כשהטמפרטורה החיצונית עולה, הוא ישלח אותות לגוף במטרה לקררו.

שני מנגנונים עיקריים משמשים אותנו לקירור הגוף. הראשון הוא הזעה: פליטת מים מבלוטות בעורנו, על מנת שיקררו את העור. אידוי זיעה הוא תהליך שצורך אנרגיה: אנרגיית החום מושקעת בטיפות הזיעה וגורמת להן להתאדות ולהפוך לגז. מכיוון שהאידוי מנצל חום, טמפרטורת העור יורדת. המנגנון השני לקירור הגוף הוא הרחבת כלי דם פריפריים, למשל באזור הלחיים. על ידי כך אנו מעבירים חום מהדם לעור ופולטים אותו לסביבה החיצונית. על כן ניראה סמוקים.

אדם בפעילות גופנית עם בקבוק מים | Shutterstock, ElenaYakimova
אם נבלה זמן ממושך בחוץ תחת השמש הקופחת ייתכן שנתחיל להרגיש צמא, ניראה סמוקים מעט, ונזיע. אדם בפעילות גופנית עם בקבוק מים | Shutterstock, ElenaYakimova

מעניין לדעת
תרופות להורדת חום כמו אדוויל (איבופרופן) או אקמול (פרצטמול) יועילו רק נגד חום גבוה שהתפתח בחלק מהתגובה החיסונית של הגוף לפולש זר, ולא יעזרו נגד מכת חום. הסיבה לכך היא שהתרופות האלה מונעות את ייצור ה-PGE2, וכך מחזירות את מדד הטמפרטורה תקינה של ההיפותלמוס לרמתו הרגילה והחום מפסיק לעלות. מאחר שהן לא מפעילות מנגנוני קירור, אין להן תועלת בהתמודדות הגוף עם מכת חום

נזק בלתי הפיך

במקרים מסוימים, כשהטמפרטורה החיצונית גבוהה והגוף לא מצליח לקרר את עצמו מספיק, חום הגוף יעלה. המצב הזה נקרא היפרתרמיה - מילה ממקור יווני שמשמעותה היא "מֵעֵבֶר לחום". מבחינה רפואית מדובר במצב שבו טמפרטורת גופנו עולה מעבר ל-38 מעלות צלזיוס. 

הסכנה העיקרית בהיפרתרמיה היא מכת חום, כלומר מצב שבו טמפרטורת הגוף עולה עוד יותר, מעבר ל-40 מעלות צלזיוס. מכת חום נגרמת כשההיפותלמוס אינו מצליח לעצור את העלייה בטמפרטורות, והיא מסוכנת מאוד לבריאותנו ואף עלולה לסכן חיים. כשטמפרטורת הגוף עולה על 41.5 מעלות, החלבונים בתאים שלנו מתחילים להיהרס: המבנה המרחבי שלהם משתנה באופן בלתי הפיך ותפקודם נפגע. בשלב הזה, אדם הסובל ממכת חום יראה תסמינים כמו כאבי ראש, דופק ונשימה מואצים, בחילות והקאות. מעבר ל-42.5 מעלות ייגרם נזק בלתי הפיך למוח, שיכול להתבטא בבלבול, הזיות, פרכוסים ואובדן הכרה.

מכת חום יכולה להתרחש בעקבות פעילות גופנית מאומצת בסביבה חמה. כשאדם מפעיל את שריריו, שמונים אחוז מהאנרגיה שהוא מייצר תהפוך לאנרגיית חום. כשרמת החימום עולה על יכולת ההיפותלמוס לקרר את הגוף, טמפרטורת הגוף עולה. שהות בסביבה חמה באופן קיצוני עלולה להוביל לאותה תוצאה אפילו ללא פעילות מאומצת. כך קורה למשל כששוכחים ילדים במכונית סגורה. לפי נתוני  ארגון "בטרם", יותר מ-880 ילדים נשכחו ברכב בישראל בעשור האחרון, ו-32 מהם מתו.

הטמפרטורה בתוך מכונית סגורה בשיא הקיץ הישראלי יכולה להגיע ל-70 מעלות צלזיוס. היות שגופם של ילדים קטן ונוטה להתחמם מהר יותר מגופו של מבוגר, הסכנה לבריאותם גבוהה יותר והם עלולים לסבול ממכת חום כבר אחרי שהייה קצרה במכונית. אם לא די בזה, הלחות במכונית גבוהה יותר מאשר בחוץ, ולכן גם אם הילד יזיע, הזיעה תתקשה לקרר אותו. כך אחד משני המנגנונים החשובים בפיזור החום של הגוף אינו מועיל.

מדחום שמראה טמפרטורה של 40.3 מעלות | Lea Paterson, Science Photo Library
הסכנה העיקרית בהיפרתרמיה היא מכת חום, כלומר מצב שבו טמפרטורת הגוף עולה עוד יותר, מעבר ל-40 מעלות צלזיוס. מדחום שמראה טמפרטורה של 40.3 מעלות | Lea Paterson, Science Photo Library

כשהגוף מתחמם מרצונו

טמפרטורת גופנו עולה גם כשאנחנו חולים. כאשר נגיף או חיידק חודר לגופנו, תאי מערכת החיסון שלנו נכנסים לפעולה במטרה להילחם בו. חלקם יתחילו לייצר מולקולות בשם ציטוקינים, שייסחפו בזרם הדם להיפותלמוס ויגרמו לו לייצר מולקולה בשם PGE2. המולקולה הזאת תשנה את ההגדרה של טמפרטורת הגוף התקינה. בעקבות זאת ההיפותלמוס יחוש שטמפרטורת הגוף הרגילה היא נמוכה מדי ויפעיל את המנגנונים שמעלים את חום הגוף. לכן כשאנחנו חולים וחום גופנו עולה, נחוש לפעמים כאילו קר לנו, ואולי אפילו יהיו לנו צמרמורות.

יש אם כן הבדל משמעותי בין שני סוגי החום. בעוד שבמכת חום הגוף מנסה לקרר את עצמו אך נכשל, חום של מחלה מתפתח כשהגוף מחמם את עצמו באופן פעיל בתגובה לכך שמערכת החיסון גרמה למוח להרגיש שטמפרטורת הגוף הרגילה בעצם נמוכה מדי.

איך מונעים מכת חום?
בימים חמים חשוב להצטייד תמיד בבקבוק מים קרים, ובמיוחד כשיוצאים החוצה ועושים פעילות גופנית נמרצת. מומלץ גם להגביל פעילות מאומצת לשעות חמות פחות, וחשוב מאוד לחבוש כובע ולעשות הפסקות מנוחה יזומות. 
אם אתם נתקלים באדם שיש חשש שהוא סובל ממכת חום, הדבר הראשון והחשוב ביותר שצריך לעשות הוא לקרר את גופו כמה שיותר מהר. אמצעים יעילים לקירור הגוף יכולים להיות אמבטיית קרח או עטיפת הגוף במגבות רטובות. לאחר מכן יש להוביל אותו לחדר מיון להמשך הטיפול. קירור הגוף הוא צעד חיוני, שכן אחרי יותר מחצי שעה עם חום גוף קיצוני ייגרם לחולה נזק בלתי הפיך.