נדבקתם במחלה ואתם עדיין מתלבטים אם להמשיך בכל זאת עם אימוני הכושר? כמה קווים מנחים יסייעו לכם להחליט אם זה מותר ורצוי

כולם מרוויחים מפעילות גופנית. לא משנה הגיל, המגדר או היכולת – פעילות גופנית תורמת לחיים בריאים יותר. היא חשובה לסיבולת לב-ריאה ולמניעת מחלות רבות, בהן מחלות לב וכלי דם, השמנת יתר חולנית ומוות בגיל צעיר. אפילו המוח מושפע לטובה מפעילות גופנית, שמעודדת התחדשות של תאי עצב ועוזרת להילחם במחלות ניווניות כמו אלצהיימר ופרקינסון. אבל מה קורה במצב ההפוך? האם פעילות גופנית תעזור לנו להבריא גם כשאנחנו כבר חולים במחלה חולפת?

כל מי שמקפיד על שגרת אימונים קבועה מוצא את עצמו בשלב זה או אחר מתחבט בשאלה אם להתאמן גם בזמן מחלה? הכוונה היא כמובן לא למצבים כרוניים או מצבים מסכני חיים, אלא למחלות חורף מוכרות כמו הצטננות, שפעת או חיידק סטרפטוקוקוס טורדני בגרון.

זוג מבוגר מתאמן | צילום: Gladskikh Tatiana, Shutterstock
כדאי להתאמן בכל גיל, במיוחד בתקופת הקורונה, אבל חשוב לשים לב להגבלות אם חולים. זוג מבוגר מתאמן | צילום: Gladskikh Tatiana, Shutterstock

מהקל אל הקשה

נתחיל במקרה הקל: הצטננות, או כפי שנוטים לקרוא לה כיום – צננת. כשאנחנו מקוררים, פעילות גופנית מתונה יכולה דווקא להועיל לנו. בזמן מאמץ, גופנו מגביר את זרימת הדם כדי לספק יותר חמצן לשרירים. בעקבות זאת כלי הדם בפריפריה של הגוף, כמו אזור האף, מתכווצים, ופתחי האוויר של האף נפתחים כדי לקלוט יותר אוויר. שני אלה מסייעים להסרה זמנית של הפקקת באף ומספקים הקלה כמעט מיידית בגודש. למרבה הצער האפקט הנפלא הזה חולף מהר מאוד. הוא עשוי להימשך עד כחצי שעה אחרי סיום הפעילות הגופנית, ואחר כך – חזרה לשגרה.

לעומת זאת, פעילות גופנית מאומצת פחות מומלצת במחלות קשות יותר, שבהן אנו חווים כאבי שרירים, חולשה כללית וחום גבוה. המאמץ הפיזי עלול יכול להחמיר את ההרגשה הרעה של המתאמן החולה ולהאריך את תקופת ההחלמה. בנוסף, אנשים חולים שמתאמנים בקבוצה עלולים להדביק את חבריהם לקבוצה. כולנו למדנו לאחרונה על בשרנו עד כמה זה לא מומלץ.

כשעושים פעילות גופנית מאומצת בעיצומה של מחלה עם סיבוכים פוטנציאליים, היא עלולה אפילו לסכן את חיי החולה. לדוגמה, אחד הסיבוכים של מחלת הנשיקה (Infectious mononucleosis) הוא קרע בטחול כתוצאה מהגדלה משמעותית שלו בזמן המחלה. פעילויות שמגבירות את המאמץ הגופני, ובהן כל סוגי הפעילות הספורטיבית, עלולות להוביל לקרע בטחול. נגיפים אחרים, למשל סוגים מסוימים של אנטרוירוסים (enteroviruses) שמחוללים בעיות במערכת העיכול או בדרכי הנשימה, עלולים לגרום גם לדלקת בשריר הלב. במקרים כאלה, מאמץ יתר בעקבות פעילות גופנית עלול להחמיר את הנזק שנגרם ללב ואפילו להרוג את החולה המתעמל.

אלו רק שתי דוגמאות לסיבוכים של מחלות שנגרמות מפעילות גופנית מאומצת בזמן מחלה. עקב ריבוי המחלות הפוגעות בבני אדם, שלכל אחת מהן תסמינים משלה וסיבוכים פוטנציאליים, קשה לגבש הנחיות שמתייחסות לכולן.

מתאמנת מצוננת | צילום: Dmytrenko Vlad, Shutterstock
אימון טוב עשוי לפתוח לזמן קצר אף סתום, אבל גם עלול להיות מסוכן. מתאמנת מצוננת | צילום: Dmytrenko Vlad, Shutterstock 

משתמשים בראש

כדי לעזור למתאמנים להעריך את מצבם ולהחליט אם לוותר על אימונים כשהם חולים, חלק מארגוני הבריאות ממליצים על "כלל הצוואר ומעלה". הכלל הזה אומר בפשטות שכל עוד התסמינים נשארים באזור הצוואר והראש – למשל נזלת – אפשר לבצע פעילות גופנית מתונה. לעומת זאת, אם מופיעים תסמינים כלל מערכתיים, כמו כאבי שרירים, חולשה וחום, מוטב לוותר על האימון ולנוח.

חשוב מאוד להדגיש שכלל האצבע הזה אינו חסין מפני הסתייגויות ויש לו חריגים רבים, כך שבכל מקרה יש להתייעץ עם רופא. למשל כשאדם סובל מבעיות בדרכי הנשימה, כמו אסתמה או שיעול כבד, אימון אירובי נמרץ, שגורם למתאמן להתנשם ולהתנשף, עלול להחמיר את מצבו, אף על פי שלכאורה התסמינים הם "מהצוואר ומעלה".

אל לנו לשכוח גם שיש מצבים שבהם אנחנו לא מרגישים חולים עדיין, אך המחלה כבר מקננת בגופנו. במחלות זיהומיות הנגרמות מחיידק, נגיף או גורם מחלה אחר, תקופת הדגירה היא שלב קריטי. אימונים עצימים בתדירות גבוהה בזמן תקופת הדגירה עלולים להוביל למחלה קשה יותר, אף על פי שבזמן האימון החולה אינו מרגיש חולה כלל. הסיבה לכך היא שפעילות גופנית נמרצת, בשילוב עם תקופת התאוששות קצרה מדי בין אימון לאימון, עלולים ליצור עומס יתר על מערכת החיסון ואף דיכוי של פעילותה.

מכיוון שאנחנו יודעים שפעילות גופנית מתונה עם זמני התאוששות ראויים אחריה טובה לבריאות ואפילו מעלה את הסיכוי לשרוד מגפות קשות, עלינו למצוא את האיזון הנכון: להקשיב לגופנו, להקפיד על זמני מנוחה ולשמור על עצימות מתונה ומתאימה לרמת הכושר הגופני שלנו. וגם כשאנחנו חולים, אימון גופני שאינו קיצוני, כנראה לא יזיק.

ואם אתם עדיין מתעקשים לצאת לאימון קשוח בזמן מחלה, קחו בחשבון שהאימון לא יתרום כנראה במיוחד לרמת הכושר שלכם: הביצועים יהיו פחות טובים, זמן ההתאוששות שתזדקקו לו יהיה ארוך יותר והמורל כנראה יצנח. לא עדיף כבר לחכות כבר כמה ימים?

בריאות, כושר ואושר לכולם.

שימו לב: הכתבה מספקת מידע מדעי כללי בלבד ואין לראות בתוכנה תחליף לייעוץ רפואי אישי אצל אנשי מקצוע

2 תגובות

  • אפי

    זמני התאוששות אחרי אימון

    מה מוגדר זמן התאוששות ראוי אחרי אימון? שעות? ימים?

  • מומחה מצוות מכון דוידסוןאלכס אברוטין

    תשובה לאפי

    אימון יתר ללא זמני התאוששות מספקים עלול לפגוע בהישגים או לעצור את ההתקדמות. קשה מאוד לקבוע בכלליות את משך זמן המנוחה הדרוש. זה תלוי בסוג האימון, משך זמן האימון, העצימות שלו, התזונה של המתאמן ועוד הרבה משתנים פיזיולוגיים. בעולם המקצועי ממליצים על מינימום של 24 שעות מנוחה בין אימונים עוקבים אך יש מתאמנים שיזדקקו לכמה ימים או אפילו שבוע כדי להתאושש כמו שצריך. בגדול אתה צריך להפעיל שיקול דעת ולנסות זמני התאוששות שונים. יכול להיות שתוכל לזהות בקלות במהלך האימון אם הגוף שלך כבר התאושש או לא. והכי הכי חשוב - לישון היטב בלילה.