ההבדל בין ארנב

כשאנחנו שרים את "השפן הקטן", רבים מאיתנו יודעים שיש בשיר יש טעות גדולה. השפן, כך למדנו, הוא יונק חום שחי במקומות סלעיים בישראל. יש לו אוזניים קטנות וקרבה מסוימת לפילים. ראינו אותו בטיול לעין גדי, או שמא ראש הנקרה. לעומת זאת, החיה שבאמת מוזכרת בשיר, וגם ב"מיץ פטל" היא יונק לבן או אפור, עם אוזניים ארוכות וחיבה סטריאוטיפית לגזר. הכירו את הארנב.

האקדמיה ללשון העברית מפרשת את המילה ארנב כך: "ארנבת ממין זכר". אבל כאן אנחנו נתקלים בבלבול נוסף, הרבה פחות מתוקשר, שכן בלשון העם "ארנב" הוא שני בעלי חיים שונים: הארנבת והארנבון. כך נוצר אצל רבים הרושם המוטעה שמדובר ביצור אחד. דמיינו לכם שהייתה רק מילה אחת לזוגות של דברים דומים אחרים, כמו חומוס וטחינה, או מסמרים וברגים, ועל כן איננו יכולים להבדיל ביניהם!

לא ארנבות ולא ארנבים. ארנבונים אירופיים במדשאה בבריטניה |  צילום: איגור ארמיאץ'-שטיינפרס

הכירו את המשפחה

הארנביים (Leporidae) הם משפחה בפני עצמה במחלקת היונקים. הם אינם מכרסמים, אלא שייכים לצד משפחת הפיקות (Ochotonidae) לסדרת הארנבאים (Lagomorpha). ככלל, הארנביים הם יונקים אוכלי עשב, בינוניים בגודלם ובעלי אוזניים ארוכות. במשפחה הזאת נכללים 11 סוגים נפרדים של ארנביים, הנחלקים לכשישים מינים. הם מצויים באופן טבעי ברחבי אפריקה, אירופה, אסיה, צפון אמריקה וחלק מדרום אמריקה. ארנבת (Lepus) וארנבון (Oryctolagus) הם סוגים במשפחה הזאת.

הארנבות לבדן כוללות כמחצית ממיני משפחת הארנביים. הן גם בין היונקים הנפוצים ביותר בעולם: מהארנבת הארקטית, החיה סמוך לקוטב הצפוני, דרך הארנבת הבורמזית שקבעה את ביתה בשולי היער הטרופי ועד ארנבת האנטילופה של מדבריות מקסיקו ודרום ארצות הברית. רבים ממיני הארנבות מעדיפים לחיות במדבריות ובערבות. רגליהן הארוכות מאפשרות להן לנוע בשעת הצורך במהירות של 70 קמ"ש ולצלוח מרחקים גדולים מדי יום. למינים המדבריים יש אוזניים ארוכות במיוחד, שכן שטח הפנים הגדול שלהן עוזר להם לאבד חום.

הארנבות הן בעלי חיים יחידאיים, כלומר נוטות לחיות לבד ולרוב לא פוגשים אותן בקבוצות. הן לא חופרות מחילות, אלא ממליטות בגומה רדודה. הגורים הם מעין "אפרוחים": הם נולדים כשהם מכוסים פרווה ועיניהם פקוחות, ומסוגלים לעקוב אחרי אימם בתוך זמן קצר מההמלטה.

הארנבת המצויה (Lepus europaeus) היא הנציגה היחידה של משפחת הארנביים בארץ. תפוצתה רחבה: מפינלנד ועד ישראל. אצלנו אפשר לפגוש בה מהחרמון ועד אילת, אפילו בשטחים פתוחים קטנים יחסית בקרבת העיר, אך לא בתוכה. זהו מין גדול, המגיע במרכז הארץ לאורך של כחצי מטר. צבע הפרווה שלו חום-צהוב, אוזניו ארוכות (כ-12 ס"מ) ועיניו חומות בהירות. מפגשים עם ארנבות נוטים להיות חטופים, שכן מדובר בבעל חיים חששן שממהר לברוח. 

מפגשים חטופים עם בעלי חיים שממהרים לברוח. ארנבת מצויה | צילום: איגור ארמיאץ'-שטיינפרס

הארנבונים, שלא כמו הארנבות, הם סוג שכולל רק מין אחד: הארנבון האירופי (Oryctolagus cuniculus). עם זאת, לפעמים מכנים בשם הזה גם חברים אחרים במשפחת הארנביים, ובמיוחד ארנבוני הכותנה החיים ביבשת אמריקה (.Sylvilagus spp). 

הארנבון האירופי קטן מהארנבת ואורך גופו אינו עולה על כ-40 ס"מ. צבע הפרווה שלו בטבע הוא אפור, רגליו קצרות יחסית, אורך אוזניו כ-7 ס"מ בלבד ועיניו חומות כהות. באופן שונה מאוד מהארנבת, הארנבון האירופי חופר מחילות וחי בקהילות צפופות, שבהן לכל פרט יש נחלה קטנה. הגורים נולדים במחילה כשהם עיוורים ועירומים מפרווה. 

תפוצתו הטבעית של הארנבון מצומצמת וכוללת את ספרד, פורטוגל, צרפת וחלקים ממרוקו. עם זאת, תרבויות העולם העתיק ראו בו חיית מאכל נחשקת ומקור לפרווה, ולכן הופץ באזורים נוספים באירופה. לפני כאלפיים שנה הוא הובא לבריטניה, שם הפך לחלק חשוב מהתרבות והמערכת האקולוגית. בהמשך הפיצו הבריטים את המין הזה, וגם את הארנבת המצויה, לחלקים של האימפריה הבריטית שלא היו בהם אוכלוסיות טבעיות של ארנביים, כגון אוסטרליה, ניו זילנד ואיים רבים. כיום הוא נחשב בכל האזורים הללו מין פולש מזיק. 

בערים רבות באירופה הפכו הארנבונים לחיות עירוניות, ואפשר לא פעם לראות אותם רועים על מדשאות. תופעה דומה התרחשה עם ארנבוני הכותנה בארצות הברית. האדם הפך את הארנבון גם לחיית משק, חיית מחמד פופולרית ומין מודל למחקר מדעי: "שפן הניסיונות" המפורסם. זהו ה"ארנב" של פינת החי, שם אפשר לפגוש גזעים מבויתים שלו בשלל צבעים וגדלים. אם פגשתם "ארנב" בשולי העיר או בגינה, והוא דומה ל"ארנב" בפינת החי ולא נמלט ברגע שראה אתכם, זהו ארנבון מבוית שברח מהכלוב.

התפשט בעולם בחסות האימפריה הבריטית. ארנבון מצוי בוגר בבריטניה | צילום: איגור ארמיאץ'-שטיינפרס

ארנביים באגדות ובקולנוע

רוב תרבויות העולם מכירות את הארנבת, והיא נכנסה לאגדות ולפולקלור של עמים רבים. בספר ויקרא בתנ"ך היא נמנית, לצד השפן, בין החיות הטמאות. במשל "הצב והארנבת" של איזופוס, הארנבת מייצגת את האדם המוכשר אך היהיר. באגדות של עמי מערב אפריקה, לעומת זאת, הארנבת מוצגת כתכסיסנית, שמעמידה לא פעם את שאר חיות היער על מקומן.

התרבות הרוסית מייחסת לארנבת אופי "טוב" ו"ישר", שמנוגד לחיות "רעות" ו"ערמומיות" כגון הזאב והשועל. היחס הזה משתקף גם ביצירות מודרניות לילדים, דוגמת הסדרה המונפשת "נו פוגודי"  (!Ну, погоди), שגיבוריה הראשיים הם ארנבת וזאב. עמי סין ויפן אף זיהו בכתמים הכהים שעל הירח המלא צורה של ארנבת, וכתבו סיפורים על האופן שבו היא הגיעה לשם.

במערב אירופה, שם מוצאים בטבע גם ארנבות וגם ארנבונים, שתי החיות מככבות בפולקלור. הארנבת מוצגת לפעמים כחיה "פראית" בהנגדה לארנבון ה"מבוית". למשל ב"אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול, "הארנב הלבן" הוא ארנבון, שכן אליס נופלת למחילה שלו, ואילו "ארנב האביב" הוא ארנבת, שהתנהגותה האלימה בתקופת החיזור באביב העניקה לה תדמית "משוגעת" בעיני האנגלים. 

בתרבות של ארצות דוברות אנגלית, הארנבון (באנגלית: rabbit, bunny או  coney) תופס מקום מרכזי יותר בתרבות מהארנבת ( hare). ביצירות רבות שנוצרו באנגלית מופיעות דמויות של ארנבונים, ובכלל זה ספרים כמו "פו הדוב" "סיפורי פיטר הארנב" או "גבעת ווטרשיפ". זה גם הדין עם מרבית ה"ארנבים" המצוירים: באגס באני, רוג'ר ראביט, ג'ודי הופס – כולם ארנבונים. אפילו דמויות שהתחילו את דרכן כארנבות בארצות אחרות, כגון ארנבת הפסחא של גרמניה או הארנבת התכסיסנית של אפריקה, הפכו לארנבונים כשהשתלבו בתרבות של ארצות הברית. האחרונה הובאה לאמריקה עם העבדים האפריקאיים, שם הפכו האגדות לסיפורי "האח ארנב" (Brer Rabbit), שגיבורן הוא כמובן ארנבון.

ארנבון שהפך לגיבור תרבות: באגס באני בסרט המצויר הראשון שלו, 1940 | מקור: ויקיפדיה, שימוש הוגן

קרובים אבל שונים

אין זה נדיר שבני אדם מתבלבלים בין זוגות של בעלי חיים קרובים: קרפדות וצפרדעים, תנינים ואליגטורים, אווזים וברווזים וכדומה. אבל כשאנחנו לומדים עליהם, מתגלים לפנינו יצורים בעלי סיפורי חיים שונים, תפקידים שונים בעולם הטבע ומשמעויות שונות בתרבות האנושית. כך גם במקרה הנוכחי.

הארנבת, עם תפוצתה הנרחבת בטבע, ריצתה המהירה וגוריה העצמאיים, נתנה השראה לסיפורים ואגדות רבות לאורך ההיסטוריה. בנוסף, זו חיית בר נפוצה בישראל, שהייתה מוכרת היטב לאבותינו. 

הארנבון, הקטן וקצר הרגליים, שמגדל את צאצאיו חסרי הישע במחילה, טופח והופץ בידי בני האדם במשך אלפי שנים. התפקידים הרבים שמילא במחיצתנו הפכו את הארנבון לאחד מבעלי החיים המוכרים ביותר בתרבות המערבית, ולכוכב של ספרים וסרטים. אנחנו מציגים לילדינו את הארנבון בפינת החי כ"ארנב" ומייחסים לו תערובת של תכונות משני בעלי החיים. כתוצאה מכך, ישראלים רבים אינם מודעים לקיומה של הארנבת. האין זה חבל למחוק את זהותם של שני בעלי חיים מיוחדים כאלה לטובת מונח ביניים עקר? כדאי הרבה יותר להכיר את השניים – האחת בשדה, והשני בפינת החי.