כולם יודעים שפעילות גופנית טובה לבריאות. מחקר חדש מגלה שאולי בעתיד נוכל להשיג חלק מההשפעות המועילות של הריצה בלי לקום מהכורסה
חדשות לבקרים מתפרסמים מחקרים על התועלת הרפואית שבריצה. מחקר חדש מראה שגם באמצעות תרופה אפשר לחקות את ההשפעות המועילות של פעילות גופנית אווירנית (אירובית), ובכלל זה שריפת שומנים וסבולת לב-ריאה משופרת.
המחקר, שנעשה במכון סאלק בסן דייגו והתפרסם בכתב העת Cell Metabolism, מבטיח רבות לאנשים הסובלים מבעיות לב, ריאה, סוכרת מסוג 2 ומגבלות אחרות. אם תוצאותיו יאומתו, ייתכן שהם יוכלו ליהנות מהתועלת של פעילות גופנית גם אם אינם יכולים לבצע אותה בפועל בגלל מגבלותיהם.
"רצינו לדעת איך הסבולת מתפתחת מהבחינה הביולוגית, כדי שנוכל לשפר אותה באופן תרופתי", אמר החוקר הראשי, רונלד אוונס (Evans). סבולת פירושה שהאדם יכול לקיים פעילות אווירנית (צורכת חמצן) למשך זמן ארוך יותר, כך שהשרירים שלו עוברים משריפת גלוקוז לשריפת שומנים.
אחד הגֶנים בגופנו שמעודדים פירוק של שומן הוא PPARD, שמופעל במהלך פעילות גופנית. עכברים מהונדסים גנטית שהגֶן הופעל אצלם באופן תמידי אכן רצים למרחקים ארוכים וחסינים מעלייה במשקל במהלך דיאטה עתירת שומן.
החוקרים חיפשו תרופה שתפעיל את הגֶן באותה צורה, ומצאו חומר בשם GW1516. בניסיון שביצעו נמצא שעכברים שצרכו אותה יכלו לרוץ זמן ארוך ב-70 אחוז מעכברים אחרים. כל העכברים שנבדקו לא היו פעילים גופנית באופן קבוע, כך שאת השיפור בכושר הגופני אפשר לייחס רק לטיפול התרופתי. התרופה לא השפיעה על עכברים חסרי PPARD, דבר שאושש את הקשר בין התרופה להפעלת הגֶן הזה.
כשבדקו את התהליכים שמתרחשים בשריר הארבע-ראשי של העכברים, שריר הירך הגדול שמעורב בפעילות גופנית. מצאו החוקרים שבתגובה לתרופה עלה הביטוי של גֶנים שמווסתים פירוק ושריפה של שומנים בשריר הזה. לעומת זאת, גֶנים שקשורים לפירוק של פחמימות לצורך הפקת אנרגיה דווקא דוכאו. מסקנתם הייתה שהפעלת הגֶן בעת פעילות גופנית נועדה כנראה לשמור את מאגרי הגלוקוז לצרכי המוח שמנצל אך ורק גלוקוז, ולגרום לשרירים לפרק במקום שומן להפקת האנרגיה שהם צריכים.
חלופה לתרגול גופני?
לאחר מתן התרופה לא נצפו אצל העכברים אותם שינויים פיזיולוגיים שמאפיינים כושר גופני – יצירת עוד אברוני מיטוכונדריה שמייצרים אנרגיה לתאים, צמיחת כלי דם ושינוי בהרכב סיבי השריר כך שיותר מהם ינצלו שומן ולא סוכר. מכאן נובע שהשינויים האלה אינם הכרחיים להשגת סבולת אווירנית, ואפשר להשיג אותה גם באמצעים כימיים.
וייויי פאן (Fan), מעורכי המחקר, מסכם: "הראינו שאפשר להשיג הפעלה של PPARD גם ללא תרגול. המשמעות היא שאפשר לשפר את הסבולת לרמה דומה לזו של מי שמתאמן, אך בלי צורך במאמץ הגופני הכרוך באימונים מפרכים".
חברות תרופות כבר הביעו עניין בפיתוח ניסויים קליניים בבני אדם בתרופות שמבוססות על GW. לתרופות כאלו עשויים להיות שימושים רבים, החל בהגברה של שריפת שומן באנשים שסובלים מהשמנת יתר או סוכרת וכלה בשיפור הכושר הגופני של חולים לפני ניתוח ואחריו, או שיפור הכושר הגופני של רצי מרתון שנתקלים בתופעת "הקיר" – התשה עקב התרוקנות מאגרי הסוכר של הגוף.
האם התרופה תוכל לסייע גם לדיאטות? קשה לדעת. ראשית יש לזכור שמדובר רק במחקר ראשוני, שנעשה על עכברים. שנית, השינויים בניצול השומנים נמצאו אצל עכברים בריאים שיכלו לבצע פעילות גופנית, גם אם לא היו רגילים לה. קשה לדעת אם ייראו גם אצל בני אדם שמצבם הפיזי פחות טוב – למשל קשישים, נכים או בעלי עודף משקל גדול. כמו כן, התרופה אמנם בולמת עלייה במשקל אך אין עדות לכך שהיא מורידה משקל עודף. אחרי הכול, העכברים שנבדקו היו במשקל נורמלי.
למרות ההסתייגויות הללו, המחקר חושף מנגנון חשוב שעומד מאחורי שיפור הכושר הגופני ומראה שאפשר להשפיע עליו באופן תרופתי. אפשר לקוות שתרופה שתפותח באמצעותו בעתיד תיטיב עם אנשים הסובלים ממגבלות גופניות.
