נאס"א פונה לעזרת הציבור – סייעו לנו להיפטר מהצרכים של צוותי החלליות. המטרה: להגיע למאדים בשלום, ונקיים

שגרת החיים בחלל החיצון אינה מובנת מאליה. משימות יומיומיות כמו מקלחת, צחצוח שיניים ואכילה, שנראות טריוויאליות לחלוטין על כדור הארץ, דורשות הסתגלות מחדש בתנאים של כבידה כמעט אפסית. סוכנויות חלל ברחבי העולם, ובראשן נאס"א, מפתחות טכנולוגיות שנועדו להענות לאתגר ולהקל על שהותם של אסטרונאוטים בחלל. עם זאת, נאס"א מתקשה להתמודד עם המשימה המלוכלכת ביותר – עשיית צרכים בחלל. כעת היא מבקשת את עזרת הציבור.

עם תחילת עידן המסעות לחלל הנוחיות לא נלקחה בחשבון כלל. אולי הראשון לחוות את זה על בשרו, כבר ב-1961, היה האסטרונאוט האמריקאי אלן שפרד. משימתו – טיסת החלל המאוישת הראשונה של נאס"א הייתה אמורה להימשך כ-15 דקות בלבד, אך התעכבה במשך שעות ארוכות שאותן העביר בתוך חליפת החלל שלו. היות שלא היו לו שירותים, שפרד נאלץ להטיל את מימיו בתוכה וכך גם יצא לחלל.

במרוצת השנים סופקו לאסטרונאוטים חיתולים מיוחדים לחליפותיהם, המסוגלים לספוג כמויות גדולות של שתן וצואה. עם זאת, ללא כוח משיכה יכולתם עדיין מוגבלת, שכן נוזלים ומוצקים עלולים לרחף, להידבק למשטחים ואף להישאר צמודים לגוף. לא נעים. במשימות החלל של תוכנית אפולו צוידו האסטרונאוטים בשקיות איסוף מיוחדות שיכולות להיצמד לישבנם ובצינורית ששימשה להובלת צואה אל השקית באופן ידני.

מאז ועד היום חוויית השירותים בחלל השתפרה משמעותית, אך היא דורשת עדיין אימונים קפדניים. תהליך ההכשרה של אסטרונאוטים כולל אימונים בהתמקמות מדויקת מעל אסלות ייעודיות ובכיוון אליהן כדי למנוע אי נעימויות בזמן אמת. האסלות האלה, שנמצאות כיום בתחנות החלל, משתמשות בזרמי אוויר ובתת-לחץ כדי לאסוף ביעילות את הצרכים של יושבי התחנה ולהיפטר מהם.

הצואה שנאספת בתחנות החלל הופכת בסופו של דבר למעין "כוכב נופל": היא מושלכת מהתחנה אל עבר האטמוספרה, שם היא נשרפת כליל בכניסתה לכדור הארץ. השתן, לעומת זאת, ממוחזר בתחנה ומסונן דרך פילטרים מיוחדים שמחזירים יותר מ-90 אחוז ממנו כמי שתייה נקיים לשימוש האסטרונאוטים. מחקרים מהשנים האחרונות אף הציעו להשתמש בו להפקת חשמל באמצעות פירוק מבוקר של שתנן לחנקן ולמים. עד כה התהליך הזה הפיק מתח חשמלי נמוך של כ-0.2 וולט בלבד, אך בעתיד הוא עשוי להיות יעיל יותר.

התוכניות לשלוח בני אדם ליעדים רחוקים כמו מאדים מאלצות כיום את נאס"א להתמודד עם מקרי חירום קיצוניים. במקרה של נזק לחללית, האסטרונאוטים נדרשים ללבוש חליפות חלל אטומות שכאמור לא נועדו לנוחיות מרבית. במשימות הקרובות לכדור הארץ היה מדובר בשהייה של שעות ספורות בלבד בחליפה, עד לנחיתה, אך במשימות ארוכות יותר האסטרונאוטים עשויים למצוא את עצמם תקועים בחליפה ימים ארוכים – ואם לא יוכן לשם כך ציוד מתאים הם יתבוססו גם בצרכיהם.

במטרה למצוא פתרון הרימה נאס"א את הכפפה. היא ביקשה את עזרת הציבור ואף הציעה מענק של שלושים אלף דולר למימון ההמצאות המבטיחות ביותר. התקווה היא לייצר את ההמצאה הזוכה בתוך שלוש שנים ולשלב אותה במשימות העתידיות למאדים, שמיועדות לשנת 2030.

כך הולכים לשירותים בתחנת החלל. האסטרונאוטית האיטלקיה סמנתה כריסטופורטי מסבירה (באנגלית) איך מתפנים בתנאי ריחוף, בסרטון של סוכנות החלל האירופית:

0 תגובות