קרינה וסיכול ממוקד נגד סרטן

אחד האתגרים הקשים ביותר הניצבים בפני מדענים המפתחים טיפולים נגד סרטן הוא להרוג את תאי הגידול בלי לפגוע בתאים הבריאים שסביבם. התאים הסרטניים אינם פולשים חיצוניים, אלא תאי הגוף עצמו ש"התפראו". לפיכך הם כמעט זהים לכל תא אחר, ותרופות המזיקות להם יפגעו גם בתאים המתפקדים כראוי. לכן לכמותרפיה יש לעתים קרובות תופעות לוואי קשות.

כדי להתגבר על מכשול זה, חוקרים רבים מנסים בשנים האחרונות שיטות שונות להבאת התרופות ישירות למיקום הגידול, כך שיפעלו רק שם – או לפחות בעיקר שם. חוקרים מארצות הברית ומאוניברסיטת בן גוריון מדווחים כעת על טיפול שבו תרופות כמותרפיות נארזות בכדורים קטנטנים, המצופים בחומר שנצמד בחוזקה למולקולות הנמצאות על תאים סרטניים. אם התאים אינם מבטאים את המולקולות האלה, הקרנות ממוקדות יכולות לגרום להם להתחיל לבטא אותן, וכך להפוך מטרה לטיפול.

החוקרים התמקדו במולקולות סלקטין (selectin), ובמיוחד P-סלקטין, הנמצאות על תאים השייכים לכלי הדם וחשובים לתפקוד מערכת החיסון. כאשר נוצרת דלקת או פציעה, כלי הדם באזור מעבירים את מולקולות ה-P-סלקטין ממאגרים בתוך התא אל מעטפת התא, והן מסמנות לתאי הדם הלבנים להגיע לאזור ולהילחם בזיהום. כלי הדם הסמוכים לגידולים סרטניים, ואף התאים הסרטניים עצמם, מציגים לעתים קרובות את המולקולות האלה.

יוסי שמאי ממכון קטרינג לחקר הסרטן בניו יורק, משה אלקבץ מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון וחוקרים אחרים מאוניברסיטאות בארצות הברית ניצלו את המאפיין הזה של תאי הסרטן כדי לפתח טיפול נגדם. הם שלחו אל הגידולים "חבילה ממוענת" המורכבת מננו-חלקיקים ובתוכם תרופות שיהרגו את תאי הסרטן. במקום לרשום כתובת על החבילה, ציפו החוקרים את החלקיקים בחומר הנקשר למולקולות ה-P-סלקטין. בדרך זו הננו-חלקיקים יצטברו בעיקר באזור הגידול, ויפעלו שם בלי לחשוף את שאר תאי הגוף לתרופות החזקות.

במאמר בכתב העת Science Translational Medicine דיווחו החוקרים כי בניסוי שנערך בעכברים, ננו-חלקיקים אלה אכן הצטברו באזור הגידול וגם בגרורות שלו. חשוב עוד יותר, הטיפול היה יעיל יותר מאשר הזרקת התרופות בלי ה"אריזה" – הגידולים הצטמצמו והעכברים נשארו בחיים זמן רב יותר.

ומה באשר לגידולים שאינם מבטאים P-סלקטין? שמאי ועמיתיו הראו כי גם נגדם יש מה לעשות. הקרנה מקומית בקרני רנטגן גורמת לתאים לייצר יותר מולקולות כאלה, ולכן יכולה להפוך אותם פגיעים לטיפול. עכברים בעלי גידולים שאינם מייצרים P-סלקטין קיבלו טיפולי הקרנה באזור הגידול ואחר כך טופלו באותם ננו-חלקיקים. גם כאן, הטיפול נמצא יעיל.

חרב פיפיות
רנית קדמי ודן פאר מאוניברסיטת תל אביב, שכתבו מאמר פרשנות באותו גיליון, מציינים כי בעוד שהשיטה בהחלט נראית מבטיחה, ההקרנה של הגידולים עשויה להתגלות כחרב פיפיות. יש סיבה לכך שתאים סרטניים מייצרים P-סלקטין – המולקולות האלו עוזרות להם להתפשט ולייצר גרורות. הקרנה שתגרום להם לייצר עוד מולקולות כאלה עלולה להגביר גם את הסיכון שביצירת גרורות.

נוסף על כך, יש לזכור כי ארוכה הדרך מניסויים על עכברים – מוצלחים ככל שיהיו – לטיפולים בבני אדם. אם תצליח לעבור את המבחנים והמכשולים שבדרך, השיטה החדשה של "חבילות ממוענות" תצטרף לשורה ארוכה של שיטות וטיפולים נגד סרטן. מכיוון שתחת השם הכולל "סרטן" נמצאות שלל מחלות השונות זו מזו בפרטים רבים, התקווה ל"תרופה לסרטן" שתרפא את החולים כולם אחת ולתמיד כנראה לא תתממש. אך טיפולים כמו זה, שפותחו בעבר והנמצאים בפיתוח כעת, מצטברים לכדי התקדמות ממשית במאבק במחלות אלו ומשפרים את סיכויי ההחלמה של החולים.