נגיף הזיקה מעורר בהלה לקראת המשחקים האולימפיים בברזיל. כעת מציעים חוקרים להילחם ביתושים המפיצים את הנגיף באמצעות הדבקתם בחיידקים

בחודשים האחרונים התפרסם מבול של מחקרים הנוגעים לנגיף הזיקה, שסיפקו עדויות רבות לקשר בין הנגיף לבין מומים מולדים. מעבדות רבות עובדות על פיתוח חיסון נגד הנגיף, אבל הדרך לשם עוד ארוכה. בינתיים נעשים גם מאמצים לתקוף את היתושים המעבירים את הנגיף. אחת השיטות שפותחו לשם כך, שמשתמשת ביתושים הנושאים חיידקים, נבדקת כעת על ידי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA). שיטות אחרות, המנצלות חיידקים או יתושים מהונדסים גנטית, נמצאות גם הן בפיתוח.

לאחר שארגון הבריאות העולמי (WHO) הכריז על הנגיף כעל "איום לבריאות הציבור העולמית", וחוקרי המרכז למניעת מחלות (CDC) הגיעו למסקנה שקיים קשר סיבתי בינו ובין התסמונת המולדת של מיקרוצפליה (מצב שבו תינוק נולד עם היקף ראש קטן באופן חריג), עברו מרבית המאמצים המחקריים מהבנת המנגנון של הנגיף לניסיונות להילחם בו. היות שדרך ההעברה העיקרית של הנגיף היא בעקיצות של יתושות מהסוג אדס (כנראה בעיקר מהמין Aedes aegypti), רבים מהמחקרים מתמקדים בדרכים להדביר את היתושים או לפגוע ביכולתם להפיץ את הנגיף.

השיטה שמחכה כעת לאישור ה-EPA פותחה על ידי חברת מוסקיטו-מייט (MosquitoMate, "זיווג ליתוש"). את החברה הקים סטיבן דובסון (Dobson) מאוניברסיטת קנטקי, והיא מגדלת יתושים זכרים שהודבקו בזן מסוים של חיידק וולבכיה (Wolbachia). החיידקים האלה מדביקים באופן טבעי חרקים רבים, וגם יתושי אדס מצרי נושאים אותם. אולם אנשי מוסקיטו-מייט השתמשו הפעם בזן מיוחד שעלול לגרום ליתושים לעקרות. כשזכר שהודבק בזן הזה של חיידקי וולבכיה מזדווג עם נקבה, כל הביצים שייווצרו לא יהיו פוריות. אם נשחרר לטבע מספיק זכרים מודבקים בחיידקים האלה, רוב הנקבות יזדווגו איתם ולכן רוב הביצים שיטילו לא יניבו צאצאים.

השיטה נוסתה על יתושים ממין קרוב לאדס המצרי – טיגריס אסייאני (אדס מפוספס, A. albopictus, הנפוץ גם בארץ). דובסון אמר לכתב העת Nature כי בשלושה אזורים בארה"ב שבהם שוחררו הזכרים נושאי החיידקים, אוכלוסיית היתושים הצטמצמה ביותר מ-70 אחוז. עכשיו הם בודקים את יעילות השיטה גם על יתושי האדס המצרי בקליפורניה, ובקרוב גם בפלורידה.

אחד החסרונות של השיטה הזאת היא המחיר שלה. כדי שליתושים המודבקים תהיה השפעה משמעותית על גודל האוכלוסייה הם צריכים להזדווג עם אחוז ניכר של הנקבות – וכדי להתחרות בהצלחה בזכרים הטבעיים שכבר נמצאים בשטח צריך ליצור רוב מספרי ניכר. במחקר דומה שמתקיים כעת בסין, לדוגמה, משוחררים 1.5 מיליון זכרים בכל שבוע, במשך שבועות רבים. החשש הוא שמדינות רבות לא יוכלו לעמוד בעלויות של גידול כמויות כאלה של יתושים.


יתוש Aedes aegypti המעביר את נגיף זיקה. למעלה: חיידקי וולבכיה | צילומים: Shutterstock, ויקיפדיה

תגובה חיסונית
שיטה דומה, אך יקרה פחות, פיתח סקוט אוניל (O’neill) מאוניברסיטת מונש במלבורן, שעומד היום בראש הארגון Eliminate Dengue ("חיסול קדחת דנגי" – מחלה שגורם נגיף הקרוב לנגיף הזיקה). גם השיטה הזאת משתמשת בחיידקי וולבכיה, אך בה משוחררים לטבע גם זכרים וגם נקבות שהודבקו בחיידק. הנקבות הבריאות שמזדווגות עם הזכרים נושאי החיידקים מטילות ביצים שאינן פוריות, כמו בשיטה הקודמת.

לעומת זאת, כאשר נקבה מודבקת מטילה ביצים כל צאצאיה ישאו את החיידקים. אותו סיפור יחזור על עצמו גם בדור הבא, עם היתושים והיתושות הצעירים שנושאים את החיידק, ועד מהרה חלק ניכר מהאוכלוסייה יידבק. ההדבקה בחיידק גורמת ליתוש לפתח תגובה חיסונית שמקשה על נגיפים – כגון זיקה או דנגי – לגדול ולהתחלק. מחקר חדש הראה כי אכן נגיף הזיקה לא נמצא בבלוטות הרוק של יתושות שהודבקו בחיידק, ולכן הן אינן מעבירות אותו לאנשים שהן עוקצות.

האם שחרור של מספר קטן יחסית של יתושים יכול ליצור הדבקה משמעותית? נראה שכן. אוניל וצוותו הראו בעבר שכאשר הם שחררו 150 אלף יתושים מודבקים בשני אתרים באוסטרליה, החיידק התפשט ליותר מ-90 אחוז מהאוכלוסייה. כיום הם עורכים מחקרים דומים גם באינדונזיה, וייטנאם, ברזיל וקולומביה. ארגון Eliminate Dengue מדווח על ירידה בתחלואה בקדחת דנגי באזורים האלה, אך עדיין אין נתונים ממחקרים מבוקרים שיאשרו את זה.

במקביל, בעיר פירסיקבה בדרום-מזרח ברזיל כבר אושרה תוכנית לגדל ולשחרר לסביבה יתושים מסוג אחר, שבוצעה בהם מניפולציה גנטית. חברת אוקסיטק (Oxitec) מייצרת יתושים שהוכנס להם גן קטלני – החלבון שהוא מייצר הורג את הנשא שלו עוד בשלב הזחל, אלא אם כן הוא מקבל מולקולה מסוימת במזון. בעזרת המולקולה הזו החברה יכולה לגדל יתושים מהונדסים אך בריאים עד שהם מגיעים לשלב הבוגר. הזכרים משוחררים לסביבה וכאשר הם מזדוגים עם הנקבות צאצאיהם מקבלים את הגן מאביהם ומתים בגיל צעיר.

מחקרים שנערכו בפנמה, איי קיימן וברזיל הראו שהיתושים המהונדסים מצליחים לצמצם את באוכלוסיית היתושים ב-95-80 אחוז באזורים קטנים יחסית שבהם שוחררו. אחד המחקרים נערך בעיר פירסיקבה כבר לפני שנה, בשכונה אחת של 5,000 איש, ונצפתה שם ירידה של כ-80 אחוז בכמות זחלי היתושים. עכשיו מתכוונת העיריה להרחיב את התוכנית, כך שתקיף אזור שחיים בו 60 אלף איש, ובעתיד גם 300 אלף.

כמו השיטה של מוסקיטו-מייט, אוקסיטק מסתמכת על היכולת של היתושים שלה להתחרות ביתושי הבר, ולכן הם זקוקים לכמות רצינית של זכרים מהונדסים. עדיין לא ידוע עד כמה השיטה תהיה יעילה באזורים רחבים יותר, וערים נוספות בברזיל מחכות לראות את תוצאות הניסוי בפירסיקבה כדי להחליט אם לאמץ את הטכניקה.

היום כבר ברור שלא יהיה פתרון קסם יחיד שיוכל לפטור את העולם מנגיף הזיקה. במקביל לשיטות המפורטות כאן למלחמה ביתושים מתנהלים מחקרים מואצים למציאת חיסון, ובמדינות הנגועות נעשים מאמצי הדברה סטנדרטיים יותר, כגון ייבוש מקווי מים ושימוש בחומרי הדברה. הדרך הזאת, של "התקפה מכל הכיוונים", מציעה את הסיכוי הטוב ביותר שיש לנו לנצח את הנגיף.