צוות מדענים בינלאומי מצא דרך פשוטה לקבוע ברמת דיוק גבוהה מה הסיכוי שאדם במצב של צמח יתעורר
מטופל שנמצא במצב וגטטיבי (צמח) כבר חודשים מספר מוסע על מיטתו לתוך חדר קטן שבו נמצא מכשיר גדול. שעה קודם לכן הזריקה הטכנאית לדמו מולקולות סוכר שכמה מהאטומים המרכיבים אותן רדיואקטיביים. עכשיו המכשיר קולט את הקרינה הרדיואקטיבית שהחומר פולט ומזהה כמה סוכר צורך מוחו. מחקר חדש מראה כי לפי תוצאות הבדיקה הזו אפשר יהיה לקבוע בוודאות גבוהה אם המטופל ישוב להכרה בתוך שנה.
הבדיקה עצמה אינה חדשה. הטכנולוגיה של טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (Positron Emission Tomography, ובקיצור PET) פותחה כבר בשנות ה-50, ובעשורים האחרונים נעזרים בה רופאים למגוון שימושים. המכשיר מסוגל לזהות אזורים בגוף שצורכים אנרגיה רבה, לפי מולקולות הסוכר הרדיואקטיביות שמתנקזות אליהם. כך אפשר לזהות תאים סרטניים ואזורים דלקתיים – שניהם פעילים מאוד מבחינה מטבולית.
PET משמש גם כלי מחקרי, בעיקר בחקר המוח. מכיוון שכל שאזור פעיל יותר הוא צורך יותר סוכר, אפשר לבחון בשיטה הזו באילו אזורים במוח מבוצעות פעולות שונות, כמו קריאה, פעולות חשבון, תגובות רגשיות ועוד. אחד החסרונות של השיטה הוא כמובן החשיפה לחומרים רדיואקטיביים. חשיפה חד-פעמית לכמות כזאת של קרינה לא נחשבת מסוכנת, אך ריבוי בדיקות חוזרות עלול להיות בעייתי. על כן רוב החוקרים מעדיפים להשתמש בשיטות סריקה כמו MRI תפקודי (fMRI), שאינה כוללת חשיפה לקרינה מייננת.
יוהן סטנדר (Stender) מאוניברסיטת קופנהגן בדנמרק וחוקרים נוספים מאוניברסיטאות בדנמרק, בלגיה וארה"ב, עשו בדיקות PET ל-131 מטופלים שהיו במשך חודשים או שנים במצב וגטטיבי או בהכרה מינימלית, לצד 28 נבדקים בריאים ששימשו קבוצת ביקורת. המצבים אלו שונים מתרדמת (קומה) בכך שהמטופלים ערים, יכולים לפקוח את עיניהם ויש להם מחזורי שינה-ערות, אך הם עדיין אינם בהכרה מלאה. מטופלים שנמצאים במצב הכרה מינימלי גם מגיבים לסביבתם במידה מסוימת.
הבדיקה מראה כמה הסוכר המוח של המטופלים צורך, וכך אפשר לדעת עד כמה הוא עדיין פעיל מבחינה מטבולית. במחקר, שהתפרסם בכתב העת Current Biology, הראו החוקרים שיש סף מסוים של פעילות מטבולית במוח – 41 אחוז מרמת הפעילות הנורמלית – שדרוש כדי שהאדם יוכל לשוב להכרה. אם לפחות אחד מחצאי המוח אינו פועל ברמה גבוהה מהסף הזה, הסיכוי שהחולה יתעורר בחודשים הקרובים נמוך מאוד.
סטנדר ועמיתיו מצאו כי ל-42 מ-131 הנבדקים הייתה רמת פעילות מוחית נמוכה מהסף שהגדירו החוקרים. רק שלושה מהם, שהיו קרובים למדי לסף, שבו להכרה ואילו הנותרים נותרו באותו מצב או מתו. לעומת זאת, מבין הנבדקים שהיו מעל הסף, רובם הגדול אכן שב להכרה ורק עשרה נשארו חסרי הכרה או מתו. בסך הכל דיווחו החוקרים על 94 אחוזי הצלחה בחיזוי אם הנבדק יתעורר בתוך שנה.
בינתיים מדובר במחקר ראשוני וקטן יחסית, אך אם התוצאות יאושרו גם בבדיקה של מספר גדול יותר של חולים, הדבר עשוי להוביל לשימוש בבדיקת PET ככלי אבחוני. אחוז הפעילות המטבולית במוח יוכל לתת לצוות הרפואי (ולמשפחות החולים) מידע אמין על סיכויי ההחלמה שלהם. עם זאת, הוא גם עלול לעורר דילמות מוסריות בסוגיות כמו המתת חסד או איכות הטיפול אצל חולים שסיכויי החלמתם קלושים.
בנוסף, החוקרים מקווים שהתוצאות יובילו להבנה טובה יותר של המצב הווגטטיבי עצמו, ושל מה שדרוש למוח כדי לחזור להכרה. סטנדר אמר שהתוצאות רומזות על גבול מטבולי ברור בין הכרה לחוסר הכרה – מעל רמת אנרגיה מסוימת ההכרה מופיעה. זה כיוון חדש ומבטיח לחקר אחת מהתופעות המסתוריות ביותר הידועות לנו – המודעות האנושית.
