תחושת האכזבה מוכרת לכולנו כחוויה לא נעימה שגורמת סבל נפשי (Stress).

הבסיס הסיבתי לתחושת האכזבה הוא הפער בין הציפייה לתוצאה מסויימת לבין התוצאה בפועל. ככל שהתוצאה רחוקה יותר מהמצופה כך גדלה תחושת האכזבה. עם זאת, יש גורמים נוספים שמשפיעים על עוצמתה: יש למשל חשיבות רבה גם למידת הסבירות שהציפייה תתממש, כך שככל שהסבירות שהדבר שנמנע מאיתנו יתממש גדולה יותר נתאכזב יותר. לדוגמה, נתאכזב יותר כשלא נצליח להידחק לתוך אוטובוס עמוס ופחות כשלא נזכה בטוטו, אף שהרווח מזכייה בטוטו עולה בהרבה על הרווח שנקבל מהכניסה לאוטובוס.

גורם נוסף שגורם אכזבה הוא מידת ההצלחה או הכישלון של אנשים שסובבים אותנו ויש להם ציפיות דומות. לכן, ציון נמוך במבחן יאכזב אותנו פחות אם הכיתה כולה נכשלה ויותר אם שאר הכיתה השיגה ציונים נאים.

התחושה הלא שגורמת האכזבה עשויה לבוא א לידי ביטוי בדרכים שונים וגם זמן ההתאוששות מהתחושה הזאת משתנה מאדם לאדם. יש אנשים שאחרי שחוו אכזבה נקלעים לפרק זמן ארוך למצב נפשי של תסכול, האשמה או דיכאון. מחקר שעשו בשנת 2005 החוקרים פורבס ואחרים אף מגלה שהנטייה להתאוששות איטית מאכזבה עשויה להיות תופעה תורשתית שמקושרת עם חולי דיכאון קליני.

גישות מסוימות בפסיכולוגיה קושרות בין דיכאון לאכזבה. גישת "פסיכולוגיית העצמי" שפיתח הפסיכואנליטיקאי היהודי היינץ קוֹהוּט (Heinz Kohut) מרחיקה לכת במיוחד ומצביעה על חוויית האכזבה והתסכול שנובעת ממנה כסיבה העיקרית להופעת דיכאון. במובן הקליני, דיכאון הוא מצב ביוכימי במוח שגורם סבל רב לסובל ממנו כתוצאה ממחסור במח בחומרים האחראיים להנאה וסיפוק (מוליכים-עצביים או נוירוטרנסמיטורים), לרוב מסוג סרוטונין (Serotonin), דופמין (Dopamine) או נוראפינפרין (Norepinephrine).


ציור מאת וינסנט ון-גוך שסבל מדיכאון. התמונה באדיבות ויקיפדיה

דוגמה נוספת לקשר ההדוק הקיים בין גוף לנפש מצויה בגילוי שאנשים אופטימיים שחווים תקופה ארוכה תסכול מועדים יותר לחלות במחלות, ככל הנראה בעקבות היחלשות מערכת החיסון שלהם. התופעה הזו מכונה "אפקט האכזבה", והסיבות המדויקות לה שנויות עדיין במחלוקת.

מאמר של Seale משנת 2004 מתווה עבור פסיכולוגים את עקרונות הטיפול באכזבה אצל מטופליהם:

  • הכרה בכך שקשיים ועיכובים הם חלק בלתי נפרד מהחיים התקינים.
  • הצבת יעדים סבירים להשגה.
  • קביעת הצעדים הקרובים בדרך להשגתם.
  • מציאת דמויות חיוביות לחיקוי.
  • בקשת סיוע בעת הצורך.
  • חלוקת משימות לשלבים, במקום התמקדות במשימה כולה.

ייתכן שכך אפשר להפיג את כאב האכזבה.

ארז ליבנה
המחלקה למדעי הצמח
מכון ויצמן למדע



הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה יתקבלו תמיד בברכה.