רוב רובם של הכוכבים הם חלק מגלקסיות אך ישנם גם כוכבים "בודדים"! הם קרויים כוכבים בין-גלקטיים (intergalactic stars).
התיאוריה חזתה שכאשר נוצרת התנגשות בין 2 גלקסיות יהיו כוכבים ש"יקרעו" מעוצמת ההתנגשות מהאחיזה הכבידתית של הגלקסיה ויהפכו ל"עצמאיים". כוכבים מהסוג הנ"ל זוהו רק לאחרונה (1997) ע"י טלסקופ החלל האבל באזור קבוצת בתולה, במרחק של 300,000 שנות אור מהגלקסיה הקרובה ביותר (ובמרחק 60 מליון שנות אור מכדור הארץ). המרחק הרב מהגלקסיה מעיד על כך שכוכבים אלו הם פליטי התנגשות עתיקת יומין (רוב ההתנגשויות בין גלקסיות התרחשו כשהיקום היה צעיר והגלקסיות קרובות אחת לשנייה).
איור באדיבות נאס"א
אך חשוב להבין שלא מדובר בכוכב אחד בודד אלא במספר רב של כוכבים. במקרה הזה זיהו בוודאות מספר מאות כוכבים בודדים אך ההערכה מדברת על עד כמיליון שמשות המשוטטות להן באזור זה ללא גלקסיית אב. זה אולי נשמע הרבה מאוד אך זהו פרומיל זעיר לעומת מספר הכוכבים המצויים בגלקסיה, אפילו קטנה ביותר (מספר המוערך בעשרות עד מאות מיליארדי שמשות לפחות).
בשנת 2005 נתגלה כוכב צעיר (בגיל 30 מליון שנה) בגלקסיית שביל החלב (הגלקסיה שלנו) שקיבל את השם HE 0437-5439.
תמונה באדיבות נאס"א
כוכב זה הוא בעל מסה השווה ל 9 מסות שמש והוא נע במהירות אדירה של מעל 700 ק"מ בשנייה. מהירות זו גדולה מספיק כדי לאפשר לו להימלט משדה הכבידה של הגלקסיה (לשם השוואה מהירות המילוט מכדור הארץ היא 11.2 ק"מ בשנייה).
תמונה באדיבות נאס"א
לא ברור בדיוק כיצד הכוכב השיג את המהירות הגבוהה הנ"ל.
המדענים שחוקרים את התופעה העלו השערה שמערכת משולשת (3 כוכבים) התקרבה יותר מידי למרכז הגלקסיה (במרכזה יש כנראה חור שחור סופר מסיבי). כוכב אחד נשאב לחור השחור ואילו 2 האחרים נזרקו החוצה בתאוצה אדירה תוך כדי שהם מתנגשים ויוצרים כוכב אחד גדול ולוהט. בתמונה למטה (באדיבות נאסא) ניתן לראות את האיור המסביר את ההתרחשות.
לכן, כפי הנראה, יש דרכים נוספות (מעבר להתנגשות גלקסיות) ליצירת "כוכבים בודדים".
מאת: ד"ר מאיר ברק
המחלקה לביולוגיה מבנית
מכון ויצמן למדע
הערה לגולשים
אם אתם חושבים שההסברים אינם ברורים מספיק או אם יש לכם שאלות הקשורות לנושא, אתם מוזמנים לכתוב על כך בפורום. אנו נתייחס להערותיכם. הצעות לשיפור וביקורת בונה תמיד מתקבלות בברכה.
