כיצד הביסה ניו יורק את הפשע / פרנקלין א' צימרינג
שימוש נבון ושקול בשוטרים ובשיטות חדשניות עשה את התפוח הגדול מופת למיגור רצח, שוד וחוליים אחרים
בעשרים השנים האחרונות נהנו תושבי ניו יורק מן הצניחה החדה והממושכת ביותר בשיעור פשיעת הרחוב שהתרחשה מעולם בעיר גדולה בעולם המפותח. בפחות משנות דור, פחת שיעור המקרים של כמה סוגי פשע נפוצים המעוררים פחד בציבור: רצח, שוד ופריצה, ביותר מ-80%. ב-2009 היה שיעור מעשי הרצח נמוך משהיה ב-1961. הסכנה להישדד ירדה לפחות משישית משהייתה ב-1990, והסיכוי שמכוניתכם תיגנב ירד פי 16.
לפני 20 שנה פקפקו רוב הקרימינולוגים והסוציולוגיים ביכולתה של מטרופולין לצמצם סוגי פשע כאלה בשיעור חד כל כך. ממדי ההצלחה של העיר ניו יורק ידועים לרבים, והם אף מתועדים היטב. ועם זאת, רוב האנשים אינם מבינים שהניסיון שנרכש בעיר מוכיח שרבות מהנחות היסוד המקובלות באמריקה באשר לטיפול בפשע היו שגויות לגמרי. בין השאר, הופרכו הרעיונות שכדי לצמצם את שיעורי הפשע יש לטפל קודם כול בעוני, באבטלה ובשימוש בסמים ושהדבר דורש את השלכתם של רבים לבתי הסוהר או את סילוקם של בני מיעוטים ממרכזי הערים. במקום זאת, הצליחה ניו יורק לצעוד בצעדי ענק לקראת פתרון בעיית הפשע ללא שינויים גדולים בפרופיל הגזעי והאתני שלה וללא צמצום העוני והאבטלה במידה רבה יותר מבערים אחרות. היא גם עשתה זאת בלי לנצח במלחמה בסמים ובלי להשתתף במסע הכליאה ההמונית שהתרחש בכל רחבי ארה"ב.
אין ספק כלל שהעיר הייתה משתפרת עוד יותר, ובוודאי נעשית בטוחה עוד יותר, לו הצליחה לפתור את הבעיות החברתיות העמוקות יותר שמהן היא סובלת: שיפור בתי הספר, צמצום פערי השכר ושיפור תנאי המגורים בשכונות הגרועות ביותר. אבל הלקח המעודד של ניו יורק הוא שרוב מעשי הפשע הם בעיקר תוצאה של נסיבות שאפשר לשנותן בלי לערוך שינויים יקרים במבנה העיר ובחברה שלה. בני אדם לא נידונו מראש לביצוע פשעים וחיים בסיכון אינם גזר דין הטבוע מראש ברקמתן של קהילות בשל האופי האתני, הגנטי או החברתי-כלכלי שלהן. יותר מכך, השינויים השיטתיים שערכה ניו יורק במאמץ להפחית את הפשיעה אינם יקרים מאוד ואפשר להתאים אותם למצב בערי מטרופולין אחרות.
מעוניינים לקרוא עוד: חתמו עכשיו על מנוי לסיינטיפיק אמריקן ישראל
