גופנו מכיל שרידים אבולוציוניים רבים של איברים ותהליכים ששימשו אותנו בעבר הרחוק

בזמן כלשהו, לפני כחצי מיליון שנה, התפתח המין שלנו, הומו ספיינס – האדם החושב. קדמו לו כמה מיני אדם (הומינידים) וכמה קופי אדם שהתפתחו במיליוני השנים שלפני הופעתו, יונקים אחרים שהתפתחו עוד לפניהם וכן הלאה במורד האילן האבולוציוני, עד לאב הקדמון המשותף לכל היצורים החיים. המעבר ממין למין לא התרחש בן לילה וגם לא בדור אחד. שינויים קטנים ורבים עמדו למבחן הברירה הטבעית; המוצלחים התקבעו, והמוצלחים-פחות נעלמו. גם שינויים קטנים אלה אינם מופיעים או נעלמים בבת אחת, ואפשר למצוא בגופנו שרידים לתפקודים קדומים שאינם נחוצים עוד, או יותר נכון – שאינם מעניקים לנו יתרון משמעותי בהישרדות. התוספתן (אפנדיציט) ועצם הזנב הם דוגמאות מוכרות לאיברים שבעבר היה להם תפקיד מסוים והם אינם ממלאים אותו עוד. אך מסתבר שזהו רק קצה הקרחון, ויש עוד לא מעט דוגמאות.

"עור ברווז"
כאשר קר לנו או כשאנחנו מפחדים, עורנו מתכסה בבליטות. הדבר נובע מהתכווצות לא-רצונית של שרירים בבלוטות השיער, הגורמים לשערות לסמור. זוהי תופעה נפוצה מאוד ביונקים, הנובעת לרוב מתגובת "הילחם או ברח" הקדומה. שערות סמורות גורמות לבעל החיים להיראות גדול ומאיים יותר, ואפשר לראות כי כלבים וחתולים סומרים את שערותיהם כאשר הם מרגישים מאוימים, וכך גם קיפודים ודורבנים וכמובן גם קופים. תופעה זו מתרחשת גם בתנאי קור, ומעניקה לעורם של יונקים אלה בידוד טוב יותר מהסביבה על ידי יצירת שכבת אוויר בין השערות. גם השערות שעל עורנו סומרות כאמור כשאנחנו מפחדים או כשקר לנו, אף שלמרבה הצער, לרובנו אין מספיק שיער כדי שתופעה זו תגרום לנו להיראות מאיימים או תגן עלינו מהקור.

הוראות פגומות ולא-פעילות לייצור ויטמין C
אנו זקוקים לוויטמין C כדי לבנות את החלבון קולגן, המשמש לבניית סיבים ורקמות חיבור בגוף. בעלי חיים רבים, ובהם כמה מהקופים, מסוגלים לייצר ויטמין C בעצמם, אך יכולת זו התנוונה באדם, ועלינו לצרוך ויטמין זה במזוננו. אף על פי כן, ה"הוראות" לבניית אחד האנזימים המשתתפים בייצור הוויטמין קיימות, בצורה פגומה, ב-DNA שלנו. הגן הפגום אינו מסייע לנו לייצר ויטמין C כיום, אך עצם קיומו, גם אם בצורה שגויה ולא-פעילה, מעיד כי יכולנו לייצר ויטמין C בעבר האבולוציוני הלא-מאוד-רחוק שלנו.

שרירי האוזניים
קופי מקוק מסוגלים להזיז בקלות את אוזניהם. תנועה זו מתאפשרת בזכות תנועת שריר האוזן (auricular muscle). מעט מאוד בני אדם יכולים להניע את אוזניהם, ודאי שלא כמו קופי המקוק, וזאת בשל הבדלים במבנה השריר ובחיבורו לאוזן. עם זאת, עצם קיומו של השריר מעיד על יכולת שהייתה והתנוונה. חוקרים בדקו את פעילות השריר בבני אדם בתגובה לקול ומצאו ששרירי האוזן מופעלים באופן לא רצוני בתגובה לקולות (גם אם אינם מניעים בפועל את האוזן), ממש כמו בבעלי חיים אחרים.

עפעף שלישי
כאשר חתולים ממצמצים, אפשר להבחין בקרום לבנבן המכסה את העין מתחת לעפעפיים. קרום זה נדיר יחסית ביונקים, אך נפוץ בזוחלים ובדגים, ונקרא plica semilunaris. הקרום מגן על גלגל העין, בעיקר במים, ובמינים מסוימים הוא גם משפר את הראייה מתחת למים או מונע עיוורון שלג (למשל בדובי קוטב). בבני אדם נותרה מן הקרום הזה רק בליטה קטנה בזווית העין.

שרירי הזרוע
גם בזרועות יש לנו שריר שאינו ממלא את תפקידו האבולוציוני. זהו השריר Palmaris longus, הנעדר לחלוטין ב-10-15% מאוכלוסיית האדם. השריר קיים ביונקים רבים, אך מפותח במיוחד בבעלי חיים הנתמכים ברגליהם הקדמיות לתנועה, כגון הלמורים. בבני אדם שריר זה מפותח פחות, ולכן קיומו או היעדרו אינם משפיעים על עוצמת האחיזה.

יש עוד דוגמאות רבות לאיברים ולתהליכים בגוף האדם שהתנוונו או השתנו במהלך האבולוציה, ובהם התוספתן, שיני הבינה ועוד. כל אלו מעידים על תהליך התאמה ארוך והדרגתי שעברנו, אנו ממשיכים לעבור וככל הנראה ימשיך לפעול גם בדורות הבאים.