מחקרים של מנגנון ההדבקה של הנגיף וריבוי המומים בעוברים שאמותיהן נדבקו הביאו מומחים להצביע על קשר סיבתי בין התופעות

נגיף הזיקה נכנס לחיינו בסערה כאשר התפרסם קשר אפשרי בינו ובין עלייה חדה בלידת תינוקות עם ראש קטן (מיקרוצפליה) בברזיל. תחילה, העדויות לכך היו מבוססות על מתאם בלבד. לאחר מכן החלו להתפרסם מחקרים המראים שהנגיף אכן מסוגל להדביק תאי מוח, ולהשפיע על התפתחותם. כעת מדווחים מדענים מהמרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC) כי על הוכחה לכאורה של קשר סיבתי בין הנגיף למומים המולדים.  

קצת רקע
נגיף הזיקה מוכר למדע כבר משנות ה-50, והוא נפוץ במדינות דרום אמריקה והקריביים. רק אחד מחמישה אנשים שנדבקים בו מפתח תסמינים, לרוב, של מחלת חום קלה בליווי פריחה. בסוף השנה שעברה, החלה התפרצות של הנגיף בברזיל. במקביל, הרשויות במדינה שמו לב שיותר תינוקות נולדים עם מיקרוצפליה – מצב רפואי הנובע מליקוי בהתפתחות המוח אצל העובר ומאופיין גם בתפקוד מוחי לקוי לאחר הלידה.

בבדיקה התברר כי רבות מהאימהות לתינוקות האלה חלו במחלת פריחה במהלך ההריון (אי אפשר לקבוע בדיעבד אם אכן היה מדובר בזיקה). מתאם דומה בין התפרצות הנגיף לעליה בחולי מיקרוצפליה תועד גם בפולינזיה הצרפתית. חוקרים מצאו את הנגיף במי השפיר של שתי אימהות לתינוקות עם מיקרוצפליה והוכיחו שהוא מסוגל לעבור את השליה. מחקר אחר מצא את עדויות לקיומו של הנגיף גם ברקמת מוח של עובר עם מיקרוצפליה.

העדויות המצטברות הביאו את ארגון הבריאות העולמי (WHO) להכריז על נגיף הזיקה כעל "איום לבריאות הציבור העולמית". עם זאת, הארגון לא המליץ להגביל את הנסיעות או הסחר עם המדינות הנגועות.

המוח העוברי
הצעד הבא בבדיקה אם אכן יש באמת קשר סיבתי בין הנגיף למחלת המיקרוצפליה הוא לברר אם הנגיף (שבדרך כלל מדביק בעיקר תאי-עור) מסוגל להדביק תאי מוח אצל העוברים. אם כן, מה התוצאות של הדבקה כזו. הנגלי טאנג (Tang) מאוניברסיטת פלורידה סטייט, ועוד 14 חוקרים מאוניברסיטאות ומכוני מחקר מרחבי ארה"ב, היו הראשונים לענות על שאלה זו במאמר בכתב העת  Cell Stem Cell. החוקרים הדביקו תאי מוח עובריים בנגיף הזיקה. אלה תאים שעדיין אינם תאי עצב בוגרים, כפי שיש במוח הבוגר, אך אמורים להתפתח לתאים כאלה. הנגיף הדביק את התאים הללו ביעילות:  תוך שלושה ימים שיעור ההדבקה עמד על 65-90 אחוז מהתאים. לעומת זאת, תאי גזע עובריים (המסוגלים להתפתח לכל סוגי התאים) לא נדבקו ביעילות בנגיף, וגם תאי עצב בוגרים לא נדבקו. כלומר, הנגיף תוקף ספציפית את התאים העובריים שהופכים לתאי עצב, החשובים מאוד להתפתחות המוח.

מה עושה הנגיף כשהוא מדביק את התאים העובריים? החוקרים גילו שבתאים המודבקים יש פעילות יתר של גנים הגורמים למות התא, ופעילות משובשת של הגנים האחראים על מחזור התא (הקובע מתי התא מתחלק). כלומר, הנגיף יכול לזרז את מותם של תאים מסויימים ולעכב את התרבותם של תאים אחרים.

הקשר מתהדק
פטרישיה גרסז (Garcez) וחוקרים נוספים מאוניברסיטת ריו דה-ז'נרו בברזיל עשו את הצעד הבא.  במאמר בכתב העת Science, החוקרים מדווחים כי הדביקו בנגיף רקמות מוח תלת-מימדיות, שפותחו כדי לשמש מעין מודל גס של מוח במעבדה. הם הדביקו את הרקמות בנגיף שבודדו מחולה זיקה בברזיל, כדי לוודא שמדובר באותו זן שעל פי החשד גורם למיקרוצפליה. ההדבקה גרמה לפגיעה ניכרת בהתפתחות רקמת המוח: הרקמות המודבקות היו קטנות ב-40% מאלה שלא נחשפו לנגיף. כאשר החוקרים הדביקו את הרקמות בנגיף של קדחת הדנגי, השייך לאותה משפחה, לא היתה לכך השפעה על גודל הריקמה. הרס תאי המוח, הסיקו החוקרים, הוא תוצאה ישירה של הדבקה בנגיף זיקה, ולא תגובה כללית להדבקה.

מומחים: יש די ראיות
לצד המחקרים המציעים מנגנון אפשרי לקשר בין נגיף הזיקה למיקרוצפליה, פורסמו בספרות הרפואית תיאורי מקרה רבים של נשים שנגיף הזיקה נמצא בדמן ועובריהן לקו במיקרוצפליה או במומים דומים. מדענים של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות, בראשות סוניה ראסמוסן (Rasmussen), פרסמו מאמר ב-New England Journal of Medicine, ובו הם סוקרים את העדויות הקיימות.

גם לאור ריבוי העדויות הנסיבתיות לקשר בין הנגיף למום, עדיין אי אפשר להצביע על מחקר אחד שהמספק את "האקדח המעשן" – הוכחה נחרצת לקשר בין הנגיף למיקרוצפליה.אולם זה המצב ברוב המקרים שבהם חושדים שנגיף או חומר מסוים גורם למומים בעוברים. הוכחה סופית כזו אפשר לקבל רק בניסוי קליני מבוקר, ואף אחד כמובן לא ידביק בכוונה נשים בהיריון כדי לעקוב אחר השפעת הנגיף.

בכל זאת, המדענים מסכמים כי ממכלול המחקרים ותיאורי המקרה אפשר להסיק שיש קשר סיבתי בין הנגיף למומים. המחקרים בנושא עדיין נמשכים, כמובן – בהם מחקרים על בעלי חיים, ומחקרים הבודקים את נוכחות הנגיף במוחות העוברים – כך שעדויות חדשות עשויות לשנות את המסקנות האלה. אין ספק שהמאמר של חוקרי ה-CDC לא יהיה המילה האחרונה בנושא, אך הוא בהחלט אבן דרך משמעותית במאמץ הבינלאומי להבין את השפעתו של נגיף הזיקה, ולהילחם בו.