חוקרים מארה"ב זיהו את הבעת הפנים המביעה שלילה במגוון רחב של תרבויות
מצח קמוט, שפתיים חשוקות, סנטר מורם. לטענת חוקרים מאוניברסיטת אוהיו בארה"ב זו הבעת פנים אוניברסלית שלא זוהתה עד כה, והפירוש שלה פשוט מאוד: לא.
הבעות פנים מרתקות חוקרים כבר שנים רבות, ובמיוחד השאלה אם הן זהות אצל כל בני האדם, בלי קשר לתרבותם. צ'רלס דרווין היה הראשון שכתב על הנושא מנקודת מבט אבולוציונית בספרו "הבעת רגשות באדם ובבעלי חיים". לטענתו, לפחות חלק מהבעות הפנים האנושיות משותפות לכל התרבויות, שכן מוצאן ממקור אבולוציוני שקדם לאדם.
הפסיכולוג הנודע פול אקמן (Ekman) ערך שורה של מחקרים בשנות ה-60 וה-70 כדי לבדוק את האוניברסליות של הבעות פנים. הוא הראה שאנשים מתרבויות שונות, כולל שבטים מפפואה ניו-גיני שחיו בניתוק מוחלט משאר העולם, מציגים ומסוגלים לזהות נכונה הבעות של שישה רגשות שונים: פחד, כעס, עצב, שמחה, גועל והפתעה. מחקרים מאוחרים יותר טענו שגם הבעת "בוז" עשויה להיות אוניברסלית. באתר של אקמן תוכלו לבדוק בעצמכם אם אתם מצליחים לזהות את הבעותיו של אדם מפפואה ניו-גיני.
הבעות אחרות, מתברר, עשויות להשתנות מתרבות לתרבות. בתרבויות רבות במזרח הרחוק, למשל, אנשים מחייכים כשהם שמחים – אבל גם כאשר הם נבוכים.
במחקר חדש שפורסם בכתב העת Cognition החוקרים, בראשות פביאן בניטס-קירוס (Benitez-Quiroz), מתארים כאמור הבעת פנים אוניברסלית נוספת, ששונה משש (או שבע) ההבעות הקודמות שזוהו בכך שאינה מעבירה רגש אלא פשוט שלילה.
החוקרים ביקש מ-158 נבדקים, דוברי מגוון שפות ומקבוצות אתניות שונות, ליצור הבעת פנים שפירושה שלילה. כפי שאפשר לראות בתמונה, ההבעה שהתקבלה היתה שילוב של מאפיינים המזוהים עם הבעות של כעס, גועל ובוז. לאחר מכן ביקשו החוקרים מדוברי אנגלית, סינית וספרדית לחזור על משפטים בעלי משמעות חיובית או שלילית. הבעת ה"לא" הופיעה שוב ושוב, בכל השפות, בשעה שהנבדקים ציטטו את המשפטים השליליים – וגם כאשר הם שכחו את המשפט שהיה עליהם לומר.
הבעת ה"לא" משמשת גם את אלה שמתקשרים באמצעים ויזואליים בלבד – דוברי שפת הסימנים. לעתים הם משלבים אותה עם סימון המילה "לא" באצבעותיהם, לעתים עם הנדת הראש מצד לצד, ולעתים רק מסתפקים בהבעת הפנים לבדה כדי להביע שלילה. במקרה האחרון, ההבעה כבר אינה תוספת המחזקת דברים שנאמרים בדרך אחרת, אלא ממלאת תפקיד דקדוקי חשוב שמשנה את משמעות המשפט. זו הפעם הראשונה שבה זוהתה הבעת פנים שיכולה להחליף מילה בשפת סימנים.
הבעת ה"לא" נוצרה כנראה במקור ככלי לביטוי רגשי, כמו רוב הבעות הפנים, והפכה בסופו של דבר לייצוג של מילה מסוימת. תהליך דומה עבר גם על השפה הקולית: קולות של בעלי חיים מציינים בדרך כלל את מה שהם מרגישים – שמחה, כעס, פחד. בשלב מסוים באבולוציה שלנו, הקולות שבני האדם משמיעים השתנו ועברו לייצג חפצים ורעיונות.
בניגוד למילה "לא", המבוטאת בצלילים שונים בשפות שונות, הבעת ה"לא" היא אוניברסלית. בנוסף, קל יותר להתחקות אחר עברה האבולוציוני: נראה שהיא התפתחה מההבעות שמשדרות רגשות שליליים, והיא חולקת רבים מהמאפיינים שלהן. חקר האבולוציה של הבעות הפנים עשוי אם כך לשפוך אור על התהליך המסובך והמסתורי יותר של התפתחות השפה. ואם לא זה, הוא יכול לפחות להוביל לפיתוחו של אמוג'י חדש.
